הסרט עוסק במערכות-היחסים בין ארבעה גברים במחנה שבויים יפני במהלך מלחמת העולם השנייה - ג'ק סליארס (בואי), שבוי מרדן בעל סוד אפל; קפטן יונוי (סאקאמוטו), מפקדו הצעיר של המחנה; ג'ון לורנס (קונטי), קולונל בריטי שחי ביפן ודובר יפנית שוטפת; וסמל הארה (קיטאנו), עמו מפתח לורנס מערכת-יחסים ייחודית[1].
אנשיו של קפטן יונוי מאמינים שסליארס הוא השטן שנשלח להשחית את נפשו של הקפטן ועל כן יש לחסלו כדי לשמר את הסדר הקיים. יונוי עצמו מכנה את סליארס שד ואכן אפשר לראות בסליארס את אויבה של ההומוסקסואליות המדוכאת של הקפטן. באותה המידה אפשר לראותו כאל, המשחרר את יונוי מדיכוי זה. זהותו של סליארס נחקרת דרך-קבע לאורך הסרט[1].
ביקורת
הסרט עוסק בדרכי-התקשורת בין תרבויות שונות. לורנס הוא היחיד שמסוגל לתקשר בפועל עם המפקדים היפניים, אך מפקדם של השבויים הבריטיים, קולונל היקסלי, רואה את הקשרים שטווה לורנס עם היפנים כבגידה. לכל תרבות קוד ההתנהגות שלה, שאין בני השנייה מסוגלים להבינו לגמרי. לורנס מהווה את הגשר המחפה על פער זה.
הן ריושי סאקאמוטו והן דייוויד בואי היו כוכבי-על בתרבויותיהם הם. תחושה חזקה של זהות לאומית נבנית בסרט. בסרט עצמו בעיקר נקודת המבט הבריטית זוכה להופיע, בניגוד ללאומיותו היפנית של הבמאי. הסרט מהווה עיסוק ללא משוא פנים בתקשורת בין-תרבותית ובכוחו השליט של היצר והאופנים הרבים והבלתי-צפויים בהם הוא עשוי להתבטא.
