החברה נוסדה בשנת 1982 על ידי רוני בארט, מהנדס ומפתח כלי נשק, במטרה לפתח רובי צלפים כבדים חצי-אוטומטיים בקליבר 0.5 BMG (קליבר 12.7x99 מ"מ נאט"ו המשמש מקלעים כבדים דוגמת ה-M2 בראונינג). הרובה הראשון שפיתח רוני בארט היה הבארט M82, כאשר הציון M82 מרמז על שנת פיתוחו. בשנת 1986 שיפר בארט את הרובה לדגם הנפוץ ביותר כיום, בארט M82A1. רק ב-1989 זכה הרובה להצלחה מסחרית, כאשר נרכש על ידי צבא שוודיה. זמן קצר לאחר מכן נרכש הרובה גם על ידי הכוחות המזוינים של ארצות הברית תחת הציון M107 SASS ושירת במלחמת המפרץ ב-1991. הרובה מילא נישה שהייתה חסרה אז וקנה לעצמו מהר מאוד מוניטין שהביא צבאות רבים ברחבי העולם לרכוש את הבארט.
גם צה"ל רכש את הבארט M82A1, בהתחלה בשביל חיל ההנדסה הקרבית ויחידת סילוק הפצצות של יהל"ם, ובהמשך גם עבור צלפיחיל הרגלים. במשך שנים כל פלוגה מסייעת כללה מחלקת צלפי בארט, והרובה זכה להערכה בזכות כוח האש שלו ויכולתו לחסל מחבלים, גם כאלה שמסתתרים מאחורי מחסה, כגון קיר. ב-2008 הוחלט להוציא את ה-M82A1 ממערך הצליפה של החי"ר ולהשאירו בשימוש חיל ההנדסה הקרבית כרובה נגד ציוד. הסיבה לכך הייתה ארגונומיה גרועה ודיוק יחסית נמוך לעומת רובי צלפים מתחרים (ה-M82A1 מקבץ בדיוק של 3–1 דקת קשת, בעוד שרובה צלפים נדרש לקבץ מתחת לדקת קשת אחת).
הבארט M82A1 שימש גם את המחתרת האירית, ה-IRA, במלחמת הגרילה שלהם נגד צבא בריטניה. הבארט היה מסוגל לחדור את שכפ"ץ הקוולר הסטנדרטי וגרם לאבדות רבות בקרב הבריטים ולדה-מורליזציה של החיילים, שנאלצו ללבוש אפוד מגן קרמיים כבדים במיוחד כדי להתגונן בפני הבארט.
בעקבות ההצלחה של הבארט, החלה החברה לפתח רובי 0.5 נוספים, בחלקם במקום פעולה חצי-אוטומטית נעשה שימוש בפעולה בריחית על מנת להגדיל את הדיוק ולהפחית את עלויות הייצור ומחיר הכלי.
בנוסף פיתחה החברה גם רובים וכלי ירייה בקליברים קטנים יותר, אך הם זכו לפחות הצלחה.
