ערך זה עוסק באחד מחכמי יהדות צנעא במאה ה-17. אם התכוונתם לזכריה הכהן אביו של יוחנן המטביל, ראו
זכריה (כהן).
מארי זכריה בן יוסף הכהן (ה'ת' – ה'תע"ה, 1640 – 1715) היה חכם מחכמי יהדות צנעא במאה ה-17, דיין וראב"ד בבית הדין הגדול בצנעא.[1]
ביוגרפיה
מארי זכריה נולד בשנת ה'ת' (1640) בערך, בשכונת אלסאילה בצנעא שבתימן.[1]
בשנת ה'תל"ט (1679) יצא יחד עם כל יהודי צנעא לגלות מוזע,[1] ולאחר שחזרו והשתכנו בקאע אל-יהוד התמנה כדיין בבית הדין של מארי שלמה מנזלי, ולאחר פטירתו בשנת ה'ת"ן (1690) התמנה לראב"ד הקבוע השני.[2]
נפטר בשנת ה'תע"ה (1715).[1]
חיבוריו
- אגרת הבשורות – תקנות שתיקנו חכמי צנעא לאחר החזרה מגלות מוזע (פורסמו חלקים על ידי הרב יוסף צוברי).[1]
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ^ 1 2 3 4 5 ד"ר משה גברא, אנציקלופדיה לחכמי תימן, כרך א', המכון לחקר חכמי תימן, בני ברק, ה'תשס"א (2001), עמ' 252
- ^ הרב עמרם קורח, סערת תימן, ירושלים, ה'תשי"ד (1954), עמוד י"ד
| תקופת חייו של הרב זכריה הכהן על ציר הזמן
|
 ציר הזמן
|
