אלה ממשפחות המייסדים שלא עלו לראש פינה שהו בחיפה עד שנרכשו האדמות שנועדו למושבה מידי פרנסיס ז'רמן, סגן הקונסול הצרפתי בחיפה.
בהתחלה נקרא שמה של המושבה "זמרין",[6] שם יהודי או שומרוני מתקופת הבית השני או תקופת המשנה אשר משמעותו בשפה הארמית-השומרונית הוא ככל הנראה 'כורמים' והשתמר בשמו של כפר האריסים הערבי "זמארין" (בערבית: زُمَّارِين) ששכן במקום לפני רכישת אדמותיו וחידוש היישוב העברי ב-1882,[7] וכן משום ששם זה הזכיר למתיישבים את השם "שומרון" בלועזית ('סמאריה').
למייסדי המושבה לא היה ידע רב בחקלאות, ומשום כך ב-1883 המושבה נקלעה לקשיים רבים. התושבים פנו תחילה לברון הירש. נציגו, מר ונציאני, הגיע למושבה, והציע להם לעבור לארגנטינה לקבל שם פתרון למצוקתם. לאחר התייעצות קצרה קם נציג המתיישבים להודות על הרצון הטוב - אך הכריז: "לא נעזוב את המקום הזה, שכן באנו לארץ אבותינו למטרה קדושה, ואיננו רוצים לחיות במקום אחר בעולם".[דרוש מקור: מדויק] אז פנו התושבים ל'נדיב הידוע', שניאות לפרוס את חסותו על היישוב. עיתון המגיד פרסם ב-1883 (כ"ח אלול תרמ"ג) את הידיעה: "נדיב בלתי-ידוע מציל את זכרון יעקב". לאחר פחות מחודשיים, במאמרו בט"ו חשון תרמ"ד פרסם העיתון ידיעה נוספת בנושא, בכותרת: "נפתרה החידה: הנדיב הבלתי ידוע הוא הברון רוטשילד, הידוע".[8]הברון רוטשילד נתן למקום את השם "זכרון יעקב" על שם אביו ג'יימס (יעקב) מאיר רוטשילד, בעת שחנך את בית הכנסת שנבנה בלב המושבה.
הברון בנה באמצעות פקידיו (הראשון בהם היה יהודה ליאון וורמסר) את מבני המגורים והמשק במושבה, הקים מוסדות ציבור למיניהם ודאג להפעלתם ותפקודם. במיוחד בלטו שרותי החינוך ושרותי הרפואה, שהוענקו על ידי "הפקידים", שחלקם היו מומחים במקצועם. שירותים אלה ניתנו לתושבי זכרון יעקב ו"מושבות השומרון" על חשבונו של הברון. רוטשילד גם דאג שהאיכרים יטעו כרמי יין, וגם הקים בזכרון את היקב השני בגודלו בארץ (היקב הראשון והגדול הוקם בראשון לציון והיה פעיל עד 2013; עם סגירתו, היקב בזכרון יעקב הפך לגדול ביותר בארץ). אחרי שהכרמים הראשונים שנטעו נפגעו מכנימת הפילוקסרה דאג הברון לייבא זנים חדשים מארצות הברית.
ב-1900 עברה המושבה זכרון יעקב לטיפולה של חברת יק"א (חברת התיישבות יהודית), אך למעשה המשיכה להיות מנוהלת וממומנת בידי הברון.[9]
ב-1901 הקים אהרן אהרנסון בן זכרון יעקב, בשותפות עם האגרונוםזליג סוסקין, משרד לייעוץ חקלאי, שממנו התפתחו מאוחר יותר גופים שונים למחקר חקלאי בארץ ישראל. גם שאר עיסוקיו, יוזמותיו ומסעיו של אהרון אהרנסון, נוהלו מבית משפחתו במושבה.
ב-1903 כונסה בזכרון "הכנסייה הארצישראלית" בהשתתפות נציגי היישוב היהודי מכל הארץ, 'הישוב הישן' והחדש, ביוזמתו של מנחם אוסישקין. האספה התכנסה בתגובה ל'קונגרס אוגנדה' בנשיאותו של הרצל בבזל, ובהחלטותיה נרשם שהצירים מארץ ישראל מתנגדים לתוכנית אוגנדה. בתום כינוס 'הכנסייה' נשארו במושבה נציגי המורים והגננות, ואלה ייסדו את הסתדרות המורים. ייתכן שזהו אירוע ראשון בתולדות היישוב בו ניתנה לנשים הזכות לבחור ולהיבחר. לוועד המנהל של הסתדרות המורים נבחרה חנה לנדאו, יחד עם דוד ילין, וילקומיץ ואחרים.
ד"ר הלל יפה, הרופא הידוע במלחמתו בקדחת, עבד והתגורר במושבה והקים בה ב-1907מרפאה ששרתה חולים מכל האזור.
בכניסה הדרומית לזכרון יעקב, במקום שהיה בעבר הגורן של המושבה, נמצא מוזיאון "יד למייסדים". זהו מבנה בצורת מגילת קלף מגולגלת. על קיר הקרמיקה בחוץ, חרוטים שמות המשפחות של מייסדי המושבה. בתוך המבנה נמצאים צילומים המנציחים את המושבה בעשרים שנותיה הראשונות.
קטע של רחוב המייסדים, הרחוב הראשי של זכרון יעקב, ששומר ושופץ כ"מדרחוב דרך היין", מהווה פנינת חמד מיוחדת אשר מושכת מטיילים ומבקרים רבים. לצידו מצוי ביתה של משפחת אהרנסון המשמש היום כמוזיאוןבית אהרנסון, וכן בית הפקידות הגדול שהוסב להיות מוזיאון העלייה הראשונה.
בבית הקברות קבורים בין השאר בני משפחת אהרנסון, דוד רמז שהיה מנהיג פועלים ואחרי כן שר התחבורה, ואישים רבים אחרים. בשנת 1954 הוקמו ברמת הנדיב שליד המושבה גן ומצבה מפוארים, בהם נטמנו עצמות הברון רוטשילד ואשתו.
הספרייה הציבורית ע"ש יעקב לוי, ראש המועצה של זכרון יעקב בין השנים 1960 - 1975. הספרייה זכתה בפרס ק"י גולן כספרייה הציבורית המצטיינת לשנת תשע"א (2011) מטעם משרד התרבות והספורט.[22]
פעילויות ומפעלים קהילתיים בזכרון יעקב
בזכרון יעקב מתקיימת פעילות קהילתית מגוונת וענפה וברחבי המושבה מופעלים מרכזים קהילתיים שונים המשמשים את תושביה ולרווחתם. אחד המפעלים האלו הוא בית מלאכה קהילתי ומרכז סדנאות ויזמות סביבתית-קהילתית שמהווה מרחב לעבודה משותפת וחלוקת משאבים של כלים וידע, תוך יצירת קהילה וקירוב הקהילות השונות של המושבה. בית המלאכה הקהילתי הוא פרויקט שהוקם ביוזמת התושבים, בשיתוף המועצה המקומית והמשרד להגנת הסביבה.
גלריית תמונות
בריכת בנימין בזכרון יעקב, החזית הפונה לרח' המייסדים
מזכרונות המתיישבים, ייסוד המושבה זכרון יעקב 1882–1883, בתוך: אברהם יערי (עורך), זכרונות ארץ ישראל: מאה ועשרים פרקי-זכרונות מחיי היישוב בארץ מהמאה השבע-עשרה ועד ימינו, ירושלים, תש"ז-1947 (נדפס שוב בשנים 1974, 1976, 1983), כרך א', פרק מ"ו, עמ' 522–533
זאב ענר, סיפורי בתים, "סיפורם של שבעים בתים בתולדות ההתיישבות", 1988
