בשנת 1920עלה לארץ ישראל כחלוץ עם גרעין תנועתו. תחילה עבד בייבוש ביצות, נגרות, עבודות בנין וסלילת כבישים, תחילה כחבר בקבוצה העירונית, ולאחר מכן כחבר "קבוצת הבניין" של שחקני "האוהל". כן נמנה עם מייסדי קיבוץ מרחביה.
התקבל לתיאטרון "האוהל" עם היווסדו בשנת 1925, היה חבר הנהלתו עד סגירתו ב-1969.
משנת 1929 היה חבר ארגון "ההגנה". הוא זכה להצלחה בקריינות, והופיע בערבי קריאה ומערכונים יחד עם רעייתו בארץ ובארצות הברית.
ברבן הדריך בחוגי דרמה וביים הצגות בתנועות נוער ובתי ספר, ובראשית שנות ה-50 נשלח להשתלמות בבימוי בארצות הברית מטעם תיאטרון האהל. עם שובו התרכז בבימוי וזנח את פעילותו כשחקן, בשנת 1953 נבחר לחבר מועצת האיגוד הארצי של אמני הבמה, המוזיקה והמחול.[1]
ברבן שיחק בהצגות: "יעקב ורחל", "ירמיהו", "ר.או.אר", "בשפל", "הרופא על פרשת דרכים", "אהבה ומרמה", "שורשים עמוקים", "יוהנה הקדושה", "בר כוכבא", "בנימין ד'יזרעאלי", "האחים אשכנזי", "דרך במדבר", "המלך ליר", "שבתי צבי" ועוד.
ביים את ההצגות: "הבן יקיר לי" (1951), "צריפים וירח", "העיירה הזאת", "סוף העולם", "גם זו לטובה", "הנערה והכושי", "חבורה על התמזה", "העיר הזאת", "הדגן הוא ירוק", "כוכב השחר", "אסירה מס' 72", "השבת השחורה", "בלי עין הרע", "קשר דם", "הידעת את נתיב החלב", "המבשר", "המשטרה", "שניים ימין שניים שמאל" (1965).
