ז'רום ת'ארו

ז'רום ת'ארו
לידה 18 במאי 1874
Saint-Junien, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בינואר 1953 (בגיל 78)
Varengeville-sur-Mer, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Pierre Marie Émile Ernest Tharaud עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות של מונמארטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקול נורמל סופרייר, קולז' סנט-בארב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The Golden Bird, בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס גונקור (1906)
  • לואי בארטו (1955)
  • פרס הספרות הגדול של האקדמיה הצרפתית (1919)
  • לגיון הכבוד
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ז'רום ת'ארוצרפתית: Jérôme Tharaud;‏ 18 במאי 187428 בינואר 1953) היה סופר צרפתי שנודע בשל הספרים שכתב יחד עם אחיו, ז'אן, ובשל דעותיו הלאומניות והאנטישמיות.

ביוגרפיה

ת'ארו נולד לפייר מארי אמיל ארנסט ת'ארו במחוז אוט-ויין שבצרפת, שלוש שנים לפני אחיו ז'אן. השניים גדלו באַנגוּלֵם, ולקראת סוף שנות ה-90 של המאה ה-19 עברו לפריז, שם למד באקול נורמל סופרייר. לאחר שנחשפו על ידי שארל פגי במקביל למשפט דרייפוס, הפכו השניים למזכיריו ולבני חסותו של הסופר מוריס בארס.

בשנת 1906 זכו בפרס גונקור על ספרם "דינגלי, הסופר המהולל" (Dingley, l'illustre écrivain), וזכו לפרסום רב. ההצלחות המסחריות הגדולות שהושגו בצרפת, הובילו לתרגום ספריהם לשפות זרות ברחבי אירופה ובארצות הברית. בשנת 1919 זכו השניים בפרס הספרות הגדול של האקדמיה הצרפתית. השניים עבדו יחד כמעט 50 שנים, וכתבו בצוותא עשרות ספרים.

האחים טיילו במדינות רבות, בהן ארץ ישראל, סוריה העות'מאנית, איראן, מרוקו, רומניה, גרמניה, איטליה, אתיופיה והודו-סין.

ת'ארו נבחר לחבר האקדמיה הצרפתית ב-1938, בעוד שאחיו, ז'אן, נבחר לכך מספר שנים מאוחר יותר, ב-1946.

ז'רום מת ב-1953, בגיל 78. אשתו, רנה, הייתה אמנית, שהופיעה גם לצד שרה ברנאר.

אנטישמיות

בהתאם לערכי התקופה בצרפת, ספריהם של האחים מלאים בלאומיות, גזענות ואנטישמיות. הם היו תלמידיו של מוריס בארס, שהדהד אנטישמיות נלהבת והיה מראשי התומכים במשפט דרייפוס. בספריהם הם כותבים מתארים את היהודים כ"בעלי ידיים עצבניות ארוכות... כל אחת מהאצבעות הארוכות והרזות האלה, המסתיימות בציפורניים שחורות... צללו בקדחתנות לזקנים, כדי לחפש כינה או רעיון". העיתונאי רנה יוהנה כתב על ספרם ש"זה הרומן האנטישמי הנורא ביותר שאני מכיר". באחד מספריהם הם תיארו את המלאח במרקש כ"אחד המקומות הנוראים ביותר בעולם".

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ז'רום ת'ארו בוויקישיתוף