קאלה, יחד עם אשתו, היה פרוטסטנטי. צרפת הייתה אז מדינה קתולית; הקתוליות הייתה דת המדינה, ללא זכות חוקית ליחידים לעסוק בדתות אחרות. אף שהדיכוי החריף של הפרוטסטנטים שיזם המלך לואי ה-14 (אנ') נמוג ברובו, הפרוטסטנטים היו, במקרה הטוב, נסבלים. לואי, אחד מבניו של קאלה, המיר את דתו לקתולית ב-1756.
מותו של מארק-אנטואן קאלה
ב-13–14 באוקטובר 1761, אחד מבניו האחרים של קאלה, מארק-אנטואן, נמצא מת בקומת הקרקע של בית המשפחה. השמועות אמרו שז'אן קאלה רצח את בנו משום שגם הוא התכוון להמיר דתו לקתוליות. בחקירה, המשפחה טענה תחילה כי מארק-אנטואן נהרג על ידי רוצח. אחר כך הם הכריזו שמצאו את מארק-אנטואן מת, תלוי; מכיוון שהתאבדות נחשבה לפשע מתועב נגד עצמו, וגופות המתים של המתאבדים נטמאו, הם ארגנו שהתאבדות בנם תיראה כמו רצח.
משפט והוצאה להורג
אף על פי שז'אן קאלה טען שהמוות היה התאבדות, ועדותה של ז'אן וינייר (Jeanne Vigneire), האומנת הקתולית של קאלה, פסק בית המשפט בטולוז שז'אן קאלה רצח את בנו. קאלה נידון גם לעינויים לאחר שנשפט ונמצא אשם. ידיו ורגליו נמתחו (אנ') עד שנעקרו מהתושבת שלהם. שבעה עשר ליטר מים נשפכו לגרונו. הוא נקשר לצלב בכיכר הקתדרלה שם כל אחד מאיבריו נשבר פעמיים על ידי מוט ברזל. גם עם כל העינויים הללו, הוא המשיך להכריז על חפותו.[2]
ב-9 במרץ 1762 גזר הפרלמנט של טולוז (אנ') (בית המשפט האזורי) גזר דין מוות על ז'אן קאלה באמצעות גלגל שבירה. ב-10 במרץ, בגיל 64, הוא מת בעינויים על הגלגל, תוך שהוא עדיין טוען בתקיפות לחפותו.
ההתערבות של וולטר והזיכוי מאשמה שלאחר המוות
דונה קאלה (Donat Calas), בנו הצעיר של ז'אן קלה נמלט לז'נבה, נפגש שם עם הפילוסוף הצרפתי וולטר וסיפר לו על האירוע. לאחר שהחשדות הראשוניים כי קאלה היה אשם בקנאות אנטי-קתולית התבדו, החל וולטר במסע לביטול עונשו של קאלה, בטענה שמארק-אנטואן התאבד בגלל חובות הימורים ואי יכולתו לסיים את לימודיו באוניברסיטה בשל דתו.
מאמציו של וולטר הצליחו, ולואי החמישה עשר, מלך צרפת נפגש עם המשפחה וביטל את גזר הדין ב-1764. המלך פיטר את ה-Capitoul, השופט הראשי של טולוז, המשפט בוטל, ובשנת 1765 ז'אן קאלה זוכה מאשמה לאחר מותו בשל "פגם פרוצדורלי" (vice de procedure), כשהמשפחה קיבלה פיצוי בסך 36,000 ליברות מהמלך.[2] וולטר, מבקר גלוי של הכנסייה הקתולית, ציטט את המקרה כדוגמה לחומרת הכנסייה בחיבורו משנת 1763, מסה על סובלנות דתית (אנ').
