בעיר קיימת תעשיית טקסטיל, מתכת, כימיקלים, חומרי בניין, רהיטים. כמו כן תעשיית מזון בתחום הבשר והחלב וכן מספר מאפיות ויקבים. העיר מצויה בתנופת בנייה בעיקר למטרות נדל"ן מניב באפיק המשרדים והקמעונאות. שיעור האבטלה בווראצה נמוך מהארצי ועומד על 6.5%. וראצה סמוכה לעורקי התחבורה מספר 4 ו-7 של נתיבי התעבורה הפאן-אירופיים. וראצה מקושרת לתשתית מסילות הברזל הבולגרית שעתידה בעשור השני של המאה ה-21 לעבור שדרוג והרחבה.
בווראצה שורר אקלים ממוזג. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 11.1oc וערכי הקיצון הממוצעים נעים ממינוס 1.1oc בינואר ועד 22.1oc באוגוסט. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 771 מילימטרים והחודש הגשום בשנה הוא מאי בו יורדים 102 מילימטרים של גשם[2].
תיעוד לקהילה יהודית בעיר קיים מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ועם סיום המלחמה העות'מאנית רוסית נמנו בווראצה 200 יהודים[3]. לאחר המלחמה אירעו בעיר אירועים אנטישמיים רבים ובכלל זה עלילות דם ומעצרים של בני הקהילה, שהביאו לאחוז הגירה גבוה של בני הקהילה מהעיר. ב-1900 מנתה הקהילה כ-100 נפשות ולא נכללה ברשימת 34 הקהילות המאורגנות בבולגריה[4]. עם זאת ב-29 באוגוסט1920 יוצגה קהילת וראצה בכנס הקהילות היהודיות המאורגנות בממלכת בולגריה שהתקיים בסופיה, על ידי שאול ש. בן בשט ראש הקהילה[5]. בעיר וראצה לא היה בית ספר יהודי, התלמידים ביקרו בבתי הספר הממשלתיים והקהילה היהודית המקומית ערכה עבורם בנוסף, שיעורי דת ושפה עברית[6].
בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה קהילת יהודי העיר 150 נפשות. על יהודי העיר הוחל החוק להגנת האומה והגברים בגילאי 20–40 נלקחו לעבודות כפייה. לפי רישומי משרד הפנים הבולגרי, נכללו במכסת 6,365 היהודים מ"בולגריה הישנה" שיועדו לגירוש אל מחנות ההשמדה ב-10 במרץ1943, 64 מיהודי וראצה[7]. הגירוש לא יצא לפועל. ב-24 במאי 1943 הגיעו מקצת ממגורשי קהילת סופיה אל העיר וראצה[8]. מרבית יהודי העיר עלו למדינת ישראל לאחר הקמתה. ב-28 במאי1949 בשלהי גל העלייה, ערך הקונסיסטוריון של יהודי בולגריה מפקד ובווראצה נמנו 28 יהודים[9]. בראשית המאה ה-21 לא התגוררו בווראצה יהודים.
^חיים קשלס, היהודים בבולגריה בעשרים השנים הראשונות לאחר שחרורה מעול העותומנים (1878–1898), בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 65
^אלברט רומנו, תקנון הקהילות והקונסיסטוריון, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 439
^לוחות סטאטיסטיים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 645–662
^חיים קשלס, תעודות ומסמכים, בתוך: אנציקלופדיה של גלויות – יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 849
^מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמוד 166
^חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה – כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296
.jpg)
