ועדת דוברת
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ועדת דוברת היא ועדה ציבורית אשר מונתה ב-21 בספטמבר 2003 על ידי ממשלת ישראל, "במטרה לבצע בחינה מקיפה של מערכת החינוך במדינת ישראל ולהמליץ על תוכנית שינוי כוללת – פדגוגית, מבנית וארגונית – וכן על התוויית דרך ליישומה" (ציטוט מתוך הדו"ח). הוועדה ידועה גם בשם "כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל".

ב-16 במאי 2004, לאחר שישה חודשי עבודה אינטנסיביים, הוגשה לשרת החינוך ולממשלת ישראל תוכנית ביניים. התוכנית כללה התייחסות לתיאור תמונת מצב של מערכת החינוך בישראל; התייחסות למשבר במערכת החינוך ולרפורמות בעולם והצגה של עקרונות התוכנית לקידום מערכת החינוך, שישה פרקי המלצות, וקווים ליישום. בעקבות זאת, התקבלה החלטת ממשלה מס' 1886 ב-16 במאי 2004[1] ולפיה: "הממשלה רושמת בפניה את עיקרי ההמלצות של 'התוכנית הלאומית לחינוך', שהוגשה על ידי כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך והיא רואה ביישום התוכנית משימה לאומית מועדפת. הממשלה נחושה לבצע רפורמה כוללת במערכת החינוך. היא תקיים הידברות עם ארגוני המורים ועם השלטון המקומי ותעשה כל מאמץ להגיע להסכמה לאומית רחבה". הממשלה הטילה על כוח המשימה להשלים את עבודתו ולהציג דוח סופי של “התוכנית הלאומית לחינוך".

הוועדה הגישה לממשלה את המלצותיה הסופיות ב-5 בינואר 2005. ב-16 בינואר באותה שנה התקבלה החלטת ממשלה מס' 3060[2] בנושא המלצות הוועדה ולפיה: "הממשלה רואה עדיפות לאומית ויעד מרכזי ביישום רפורמה מקיפה וכוללת בחינוך, שתהיה מאוזנת תקציבית לפי תחשיבי הוועדה, ומאמצת את עקרונות "התוכנית הלאומית לחינוך", כפי שהוצגה על ידי כוח המשימה הלאומי".

חברי הוועדה

רובם המכריע של חברי הוועדה הם אנשי חינוך.[דרושה הבהרה] למעשה, שישה מתוכם עבדו בפועל כמורים במהלך הקריירה. חמישה מבין חברי הוועדה באו מעולם העסקים והכלכלה.

בנוסף, העסיקה הוועדה עוד 110 אנשים בוועדות משנה שונות, כ-90% מתוכם אנשי חינוך.

שיטת העבודה

בעבודת הוועדה היו ארבעה שלבים:

אבחון מצבה של מערכת החינוך בישראל

ועדת דברת בדקה מספר מדדים על מנת לאבחן את מצב מערכת החינוך בישראל. מסקנת הוועדה הייתה כי מערכת החינוך נמצאת במשבר עמוק בכל אחד מהמדדים:

  • פערים חברתיים: התגלה מתאם גבוה בין רקע כלכלי להישגים בלימודים. המסקנה מכך הייתה כי מערכת החינוך אינה ממלאת את תפקידה, ואין לה תרומה משמעותית לחינוך התלמידים.
  • הישגים: מבחינה של מחקרים בינלאומיים לאורך 15 שנה עלה כי ישראל נמצאת במקום האחרון בין מדינות המערב בכל שכבות הגיל בכל מדד שהוא (וזאת בניגוד למחקרים שניזומו בישראל, ואשר הצביעו על נתונים שונים).
  • מורים: מתוך ההנחה שבבסיס מערכת החינוך עומד הקשר מורה-תלמיד, נבחן מעמדם של המורים במדינת ישראל. התברר כי המורים בישראל מקבלים שכר נמוך, משמשים "שעירים לעזאזל" של המערכת ובמקביל, זוהתה ירידה חדה ברמה האישית של המורים לאורך התקופה שנבדקה.

לימוד של התהליכים העולמיים בנושא רפורמות

במסגרת שלב זה נבדקו רפורמות בחינוך שיושמו בארצות הברית, מערב אירופה, סינגפור ועוד.

הגדרת חזון למערכת החינוך

מתוך ההנחה שללא חזון לא ניתן לדעת מהו השיפור הרצוי במערכת החינוך. החזון הוא:

בניית תוכנית

התוכנית לרפורמה במערכת החינוך היא הנושא העיקרי של המלצות הוועדה.

המלצות הוועדה

  • יצירת הבחנה חדה יותר בין חינוך ציבורי לבין חינוך פרטי
  • אי מיון של התלמידים בחינוך הציבורי
  • הסדרת ההפרדה של הזרמים השונים בחינוך
  • קביעת תוכנית ליבה של לימודים עבור כל התלמידים בחינוך הציבורי
  • צמצום הפערים ומימוש היכולות האישיות, כיעדים לאומיים חשובים ביותר בכל מישורי הפעולה: בתהליכים הפדגוגיים הנדרשים, בקביעת סדרי העדיפויות בהקצאת משאבים הן לתשתיות והן לתקציבים שוטפים, בטיפול במוקדי הפערים ובהפניית כוחות ניהול והוראה מן השורה הראשונה למערכת החינוך
  • קידומו של כל תלמיד
  • יצירת רצף פדגוגי החל מגן הילדים עד סיום בית-הספר העל-יסודי
  • חיזוק שלבי החינוך המוקדמים - גן ילדים והכיתות הראשונות בבית-הספר היסודי
  • הפיכת הסביבה הלימודית לסביבה עדכנית ומאתגרת
  • חיזוק ערך הלמידה
  • העמדת סטנדרטים גבוהים להישגים ולביצוע
  • שינוי מערכות היחסים בין מורים לתלמידים
  • אוטונומיה פדגוגית, ניהולית ותקציבית מרבית של בתי-הספר
  • הפיכת מערכת החינוך לבעלת שלוש רמות ניהול:
    1. משרד החינוך, שישא באחריות הכוללת למערכת החינוך, שיהפוך לגוף המתווה מדיניות, מתקצב, קובע סטנדרטים ומפקח על ביצועם
    2. מינהלי חינוך אזוריים, שיקבלו סמכויות ואחריות כוללת על מערכת החינוך באזורם
    3. מוסדות החינוך עצמם, שיהיו בעלי שליטה מרבית על פעולתם החינוכית
  • העמקת החינוך האזרחי, החברתי והקהילתי
  • העלאה משמעותית בשכר המורים
  • העלאת רמת הדרישות המוצבות בפני המורים ובפני הפונים להוראה
  • שיפור משמעותי בהכשרת המורים
  • שינוי מבנה המשרה של המורים
  • הפיכת החינוך לחינוך מוכוון יעדים ומונחה תוצאות על ידי הצבת מטרות ויעדים מפורטים ככל הניתן
  • הקטנת התקורות במערכת
  • הקטנה של מספר המורים בגין שינוי מבנה המשרה
  • הגדרה של סלי שירותים המתוקצבים באופן ראוי ועל-פי קריטריונים שוויוניים ושקופים
  • קיום מעבר בודד במהלך הלימודים
  • יום לימודים מלא חינם בכל הגנים ובתי-הספר הציבוריים מגיל 3 עד גיל 18
  • חלוקה של שנת הלימודים לשתי מחציות שוות באורכן, שביניהן חופשה
  • העלאת סף הקבלה למוסדות האקדמיים המכשירים להוראה
  • חניכת מורה מתחיל על ידי מורה מלווה
  • הקמת מועצה לאומית לחינוך
  • הקמת הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך (ראמ"ה)
  • קביעת סל שירותים מחייב

ביקורת על המלצות הוועדה

לצד הפתיחה החגיגית והתחזיות האופטימיות, נשמעו ביקורות קשות כנגד המלצות הוועדה.

הביקורת המרכזית נוגעת למקורות התקציביים ליישום מסקנות הדו"ח. במסקנות סעיפים רבים הדורשים השקעה כספית ניכרת (לפי הערכת מרכז השלטון המקומי – כ-5 מיליארד ש"ח), אך משרד האוצר לא התחייב לממן את יישום הדו"ח כל עוד לא הושגה הסכמה של כל הצדדים, כולל ארגוני המורים, למימוש הדו"ח במלואו. מבקרי הדו"ח טוענים כי לאור המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל נכון לעת פרסום הדו"ח, החותרת לצמצום מעורבות המדינה במשק, ולאור הקיצוצים החוזרים ונשנים בתקציב משרד החינוך, קשה להניח שיוקצו משאבים כלשהם מעבר לתקציבו הרגיל של משרד החינוך ליישום מסקנות הדו"ח. ההסכמה במאי 2007 בין הממשלה להסתדרות המורים, הכרוכה בתוספת של מיליארדי שקלים לתקציב משרד החינוך בתמורה לשינוי מבנה המשרה של המורים ברוח המלצות הדו"ח, מרמזת כי ביקורת זו היא גורפת מדי.

ביקורת נוספת נוגעת לאי שיתופם של נציגי המורים הנבחרים בדיוני הוועדה. ההשתתפות היחידה של נציגת ארגון מורים הייתה כמשקיפה בשתי תת-ועדות. לטענת המבקרים, היעדר ייצוג זה מראה על חוסר כוונה ליצור מהלך המתחשב במורים ועל כך שהם אינם נתפסים כשותפים אמיתיים לרפורמה. לפי טענה זו, מסקנות הדו"ח משקפות עמדה זו שכן הן פוגעות במורים - ההמלצות פוגעות באוטונומיה של המורה, בשעות עבודתו ובתנאיו, לצד פיטורי מורים רבים, אך יש להניח שה'גזר' - העלאת השכר - לא ימומש, מהסיבות שפורטו לעיל.

מבקריו של הדו"ח מזהירים גם מהיותו מעודד פערים בין בתי ספר. הדו"ח ממליץ על יצירת מרכזי חינוך אזוריים, ועל העברת סמכויות ותקציבים ממשרד החינוך למרכזים אלו וישירות לבתי הספר. לטענת המבקרים, שינוי זה יביא להתחזקותם של בתי ספר חזקים ולהיחלשותם של החלשים - באופן העולה על הפיצויים, המינוריים לטעמם, שמציע הדו"ח לבתי ספר ולאזורים חלשים.

כמו כן, נטען כנגד הפיכתו של החינוך למוכוון-שוק. הצעותיה של הוועדה מחילות כללי שוק על התחום החינוכי - הן מצד ההורים (הגברת אפשרות הבחירה של הורים עם ביטול אזורי הרישום), הן מבחינת התלמידים - על ידי הגברת המגמה הקיימת של מדידת הישגים, והן מבחינת בית הספר - מסקנות הוועדה מחילות על בית הספר עקרונות הלקוחים מהזירה העסקית ומתחום הידע של הניהול. לטענת המבקרים, החלת עקרונות של שוק על מערכת חינוכית מביאה, בין השאר, להגדלת הפערים בין תלמידים חלשים לחזקים, להיעלמות החינוך לערכים ועוד.

ביקורות נוספות נוגעות לחיזוק מעמד המנהל, שיש הרואים בו פגיעה במעמדם של התלמידים, ההורים והמורים, התעלמות מצרכיהם של ציבורים בעלי צרכים מיוחדים בכלל ושל החינוך הערבי בפרט, התעלמות מבעיית בתי הספר הפרטיים למחצה ועוד.

ראו גם

עיינו גם בפורטל

פורטל החינוך הוא שער למגוון נושאים הקשורים בחינוך ובהשכלה, בהם מוסדות, אישים, מושגים ועוד.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ התכנית הלאומית בחינוך - עיקרי ההמלצות של כח המשימה לקידום החינוך בישראל, החלטה מספר 1886 של ממשלת ישראל, משנת 2004, באתר של משרד ראש הממשלה, 16.5.2004
  2. ^ המלצות כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל ("ועדת דוברת"), 16.1.2005, החלטה מספר 3060 של ממשלת ישראל, משנת 2005, באתר של משרד ראש הממשלה