ביהדות, וֶסֶת הגוף הוא כינוי להרגשות גופניות שאשה עלולה להרגיש בזמן הווסת החודשי או בסמיכות אליו. חלק מוסתות הגוף מהוות סימן לראיית הדם המתקרבת, וחלקן מהוות סיבה לבוא הדם. לדעת הרמב"ם[1] גם שינויים במצב הרוח ועייפות יכולים להיחשב לוסת הגוף.
האחרונים נחלקו מהו המקסימלי בין הגעת ההרגשות הגופניות לתחילת הדימום שעדיין מאפשר להגדיר הרגשות אלו כוסת הגוף. יש אומרים שעד יממה[3], ויש סוברים שגם אם המרחק גדול יותר, כל שהוא מאפשר לאישה לדעת בוודאות באיזו עונה יגיע הדימום - הוא נחשב וסת הגוף[4][5].
מקור הדין
המקור לדין וסתות הגוף מופיע במשנה במסכת נדה:
כל אשה שיש לה וסת - דיה שעתה. ואלו הן הוסתות: מפהקת, ומעטשת, וחוששת בפי כריסה ובשפולי מעיה, ושופעת, וכמין צמרמורות אוחזין אותה, וכן כיוצא בהן. וכל שקבעה לה שלשה פעמים - הרי זה וסת
על מקרים אלו מוסיפה הגמרא[6] ארבעה מקרים נוספים: ראשה כבד עליה, איבריה כבדים עליה, רותתת, וגוסה.
פרט למקרים אלו, המסווגים בעגה ההלכתית כ'וסת הפיהוק' הגמרא מביאה מקרה נוסף שלגביו נחלקו הראשונים האם ניתן לראותו כקטגוריית משנה של 'וסתות הגוף' או שמא מדובר בסוג של 'וסת אונס'- אשה שרואה דם לאחר אכילת דברים חריפים.[6]
מדיני הוסת
על מנת שפיהוק או אחת התופעות הדומות לו ייחשב כסימן מקדים/סיבה לבוא הוסת, כתבו הפוסקים שלא די בהופעה חד פעמית של התופעה במשך שלוש פעמים (לדוגמה פיהוק אחד במשך שלוש פעמים כשלאחר כל פעם שפיהקה ראתה דם), אלא בכל פעם ופעם ישנה דרישה שהתופעה תופיע באופן חריג- למשל שהתופעה תתמשך לזמן ארוך[7] או שתגיע במשך כמה פעמים[8].
נחלקו הפוסקים האם ההרגשות המובאות בגמרא הן דוגמאות[9] לוסתות גוף, וממילא כל הרגשה גופנית חריגה המגיעה לפני הופעת הדם תיחשב לוסת הגוף, או שמא המקרים המוזכרים בגמרא בלבד גורמים לקביעת וסת[10].
וסת מורכב
כאשר וסת הגוף נקבע יחד עם וסת הימים (לדוגמה כאשר אשה פיהקה שלוש פעמים בראש חודש ואז ראתה דם) הדבר נקרא 'וסת מורכב'.
לאחר הופעת הרגשה גופנית יחד עם דם נידה פעם אחת, על האשה לחשוש הן שמא תקבע וסת הימים, והן שמא תקבע וסת לאותה הרגשה. לכן, אם פיהקה וראתה דם עליה לחשוש שמא תראה דם בכל אחד מהמקרים הבאים[11]-
3. לאחר אותו מספר ימים שעבר מראייתה הקודמת לראייתה הנוכחית ('וסת ההפלגה')
4. כשתרגיש את ההרגשה הגופנית שהרגישה עם ראיית הדם ('וסת הגוף')
במקרה שאשה קבעה וסת מורכב (כלומר, ראתה שלוש פעמים דם לאחר הרגשה גופנית במרווחים הנחשבים לקובעים וסת מבחינה הלכתית) היא איננה צריכה לחשוש להופעת הוסת אלא אם כן ההרגשה הגופנית הגיעה ביום שנקבע לה[12]. (לדוגמה אם אשה פיהקה וראתה דם בראש חודש תשרי, ראש חודש חשוון, וראש חודש כסליו, היא צריכה לחשוש שמא תראה דם בראש חודש טבת אם פיהקה בו, אך לא אם לא פיהקה בו, וכן אם פיהקה בכט' כסליו אינה צריכה לחשוש שמא יגיע בו הוסת)
וסת הגוף בימינו
המדע המודרני מכיר בתופעה של הרגשה גופנית הנלווית להגעת הווסת, אם כי הדעות חלוקות באשר לפירוש חלק מן ההרגשות המופיעות בגמרא ולהיותן קשורות להגעת הוסת.
כיום נהוג לחלק סימנים הקשורים להופעת הוסת לשני סוגים:
דיסמנוריאה (Dysmenorrhea)- כאבים בבטן או בגב המופיעים בזמן הדימום ואליהם עשויים להתלוות כאבי ראש, הקאות ובחילות.
תסמונת קדם וסתית (PMS- Premenstrual Syndrome)- סימפטומים המופיעים כשבוע עד עשרה ימים לפני המחזור.
טובה גנזל ודינה צימרמן[13] וכן זאב וחנה ספראי[14][15]ניסו לזהות את התסמינים המופיעים בגמרא על פי מחקרים עדכניים על סימנים הקשורים להופעת הוסת:
חוששת בפי כריסה - עשוי להיות אחד מהסימפטומים הבאים: בטן נפוחה, כאבי בטן, כאבים בשחלות, עצירות או שלשולים.
כמו כן, זיהו גנזל וצימרמן במחקרים את התסמינים הנפשיים המופיעים בפירוש המשנה לרמב"ם[1]- דיכאון, חרדה, ועייפות.
נוסף לתסמינים אלו, ישנם תסמינים הקיימים בימינו אך אינם מוזכרים בגמרא כלל. הבולט שבהם הוא כאבי הגב, שנחשב לאחד התסמינים השכיחים, אך ישנן בימינו גם נשים המדווחות על טשטוש בראייה ובעיות עור- תסמינים נוספים שלא הוזכרו בגמרא.[13] לגבי כאבי גב, יש שהציעו לזהות זאת עם איבריה כבדים עליה[18].
על פי זאב ספראי וחנה ספראי[19], הפערים הרבים בין התסמינים המופיעים בגמרא לבין התסמינים המוכרים לנו כיום נובעים מדמוניזציה של האישה, שהייתה מקובלת בימי קדם ביהדות וכן בתרבויות אחרות.
יש אשה שיש לה וסת ויש אשה שאין לה וסת, אלא לא תרגיש בעצמה עד שיצא הדם ואין לה יום קבוע לראייתה, וזהו שיש לה וסת היא שיש לה יום קבוע, או מכ' יום לכ' יום, או מכ"ד יום לכ"ד יום, או פחות או יותר.
וקודם שיבוא הדם תרגיש בעצמה, מפהקת ומתעטשת וחוששת פי כריסה ושיפולי מעיה ויסתמר שערת בשרה או ייחם בשרה וכיוצא במאורעות אלו, ויבואו לה וסתות אלו או אחד מהן בשעה הקבועה לה מיום וסתה...
אין האשה מתטמאה מן התורה בנדה או בזיבה עד שתרגיש ותראה דם ויצא בבשרה כמו שביארנו, ותהיה טמאה מעת שתראה ולהבא בלבד. ואם לא הרגישה ובדקה ומצאה הדם לפנים בפרוזדור ה"ז בחזקת שבא בהרגשה, כמו שביארנו
— רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ח הלכות א-ב; פרק ט הלכה א.
