וִיתַנְיָה מְשַׁכֶּרֶת (שם מדעי: Withania somnifera) היא בן-שיח או שיח ירוק-עד זקוף ובעל כסות לבידה של שערות לבנות ממשפחת הסולניים[1]. פירותיו האדומים והרעילים חבויים בתוך גביע מנופח. עליו, פירותיו ושורשיו של הצמח רעילים לבני אדם[2]. ויתניה משכרת היא מין יחיד בסוגו בישראל וסביבתה. הסוג ויתניה מונה 19 מינים ותפוצתו משתרעת באפריקה הטרופית ובצפון אפריקה ומהמזרח התיכון ועד האזורים החמים של אסיה[3]. תפוצתה של ויתניה משכרת היא בחבלים הים-תיכוניים והאירנו-טורני (אזור בעל אופי ערבתי-יבשתי) והיא נפוצה בחבלים אלו בכל ישראל (נדירה מאוד בירושלים) כולל אזור ים המלח[4][5].
שמות הצמח
ויתניה משכרת מוכרת גם בשם ויתניה מרדימה או דומדמנית רעילה. שם נפוץ במאמרים מדעיים הוא "אשוואגנדה" (Ashwagandha). שמקורו בשפה ההודית ופירושו "ריח סוס" (סנסקריט: אשווא = סוס, גנדה = ריח), וזה משום ששורש הצמח מפיץ ניחוח חזק המזכיר את ריחו של סוס רטוב[6].
שם המין סומניפרה (Somnifera) מקורו מלטינית ומשמעותו "משרה שינה".
בן שיח או שיח ירוק-עד מסועף, גובהו מגיע למטר אחד ועד מטר וחצי ואף יותר וקוטרו 1 עד 3 מ'. העלים ובמיוחד הגבעול מכוסים בכסות לבידה של שערות כוכביות לבנות.
הענפים גליליים, אינם מסתעפים, זקופים, מכוסים בשיער דמוי לבד צפוף ולבן. הפטוטרת קצרה ובבסיסה אין לוואים. העלים מסורגים, פשוטים, ואורכם 8 עד 12 ס"מ. הטרף דמוי ביצה, בסיסו אינו סימטרי, וקודקודו מחודד עד קהה, שפתו תמימה ולעיתים שעירים. העלים בגוון ירוק עמום.
התפרחות סיומיות קצרות בחיק העלים העליונים[7]. הפרחים דו-מיניים, נכונים (סימטריים), קטנים ודמוי פעמון בצבע ירקרק והם ערוכים בקבוצות היוצאות מחיק העלים. הגביע ירוק ולביד, דמוי פעמון בעל 5 אונות, והוא משתייר ומתפרה (גדל עם הבשלת הפרי) והופך להיות קרומי. אורכו בעת הבשלת הפרי כס"מ אחד בערך[7]. הכותרת ירוקה, דמוית כוכב, שעירה, מאוחת עלים ועל פי רוב בעלת 5 אונות לעיתים רחוקות 4 או 6[4]. הכותרת בולטת רק מעט מהגביע.
האבקנים 5 כמספר עלי הכותרת, שווים באורכם זה לזה והם מאוחים לצינור הכותרת, קרוב לבסיסה והם קבועים בין עלי הכותרת. הזירים אינם קצרים מהמאבקים. השחלה עילית, בת 2 מגורות, עמוד השחלה דק. צלקת אחת שמחולקת ל-2 אונות.
הפרי הוא ענבה עסיסית רבת-זרעים ואדומה (דומה לעגבנייה קטנה) שקוטרו כ-5 מ"מ. הפרי הבשל בצבע כתום עד אדום. הענבה רעילה במינון גבוה והיא חבויה בתוך גביע קרומי ונפוח. הפירות נשארים על הגבעולים עד שהם נאכלים, ובמהלך הזמן מתפורר הגביע שעוטף אותם, לפחות באופן חלקי.
הזרעים מרובים, פחוסים, דמוי כליה[8]. הפצת הזרעים באמצעות ציפורים שאוכלות את הפרי האדום והעסיסי לאחר שעלי הגביע נקרעים.
הפריחה נמשכת כמעט כל השנה ובעיקר בין מאי לספטמבר[7][4].
תפוצה
טיפוס התפוצה של ויתניה משכרת הוא ים-תיכוני ואירנו-טורני (אזור בעל אופי ערבתי-יבשתי). מין זה נפוץ מאוד וגדל בעיקר באזורים יבשים, מאזורים ים תיכוניים דרך אפריקה הטרופית, דרום ומערב אפריקה, עד המזרח התיכון, חצי האי ערב, הודו, סרי לנקה, וצפון מרכז סין ודרום מרכזה[3].
עליו, פירותיו ושורשיו של הצמח רעילים. למרות רעילותו, הצמח משמש ברפואה העממית והאַיוּר וֶדַה שהיא שיטת טיפול מסורתית שמקורה בהודו מזה 3,000 שנה כצמח מרפא. ברפואה העממית ויתניה מוכרת בשמות רבים לפי האזור שנעשה שימוש בה, בתימן מוכר בשם "עובב", בהודו נחשב על ידי מרפאי הצמחים כג'ינסנג הודי ומוכר יותר בשם - "אשוואגנדה" שמקורו מהשפה ההודית ופירושו "ריח סוס" (סנסקריט: אשווא = סוס, גנדה = ריח), וזה משום ששורש הצמח מפיץ ניחוח חזק המזכיר את ריחו של הסוס רטוב, ומפה כנראה האמונה באותה רפואה שהצמח נותן כוח ובריאות כמו של סוס[6][9].
תמצית הצמח בעלת תרכובות ביואקטיביות רבות, לכן בעלת פעילויות נוגדות חמצון, נוגדות דלקת, והשפעה מווסתת על מערכת החיסון. בתמצית הצמח ומרכיביו הביואקטיביים נעשה שימוש ברפואה העממית, במניעה וטיפול של מחלות רבות כגון: דלקות מפרקים, הפרעה בזקפה, אמנזיה, חרדה, סרטן, ניוון נוירולוגי, מחלות לב וכלי דם ועוד.[10][11][12] מחקרים קליניים הראו תועלת בהפחתת לחץ וחרדה ושיפור בתחושת הרווחה הכללית אצל אנשים שנמצאים תחת לחץ, נמצא הפחתה משמעותית בהורמון הלחץ קורטיזול ושיפור העמידות כנגד לחץ ומכך ערך איכות חיים גבוהה יותר.[13][14]
הצמח הראה תועלת בהתאוששות מפעילות גופנית, כוח שריר וגודל באימוני התנגדות, העלאת מדדי הורמוני המין הזכרי - טסטוסטרון, והפחתה באחוזי השומן.[15]
השימוש בוויתניה ברפואה העממית בישראל
כל חלקי הצמח רעילים ושימוש בלתי נכון בו עלול לגרום לנזק, ועל כן השימוש בו הוא על פי רוב חיצוני. למרות תפוצתו הרחבה של ויתניה משכרת בישראל, אין תיעוד מהימן לשימוש רפואי בשורשיו ולאופן השימוש בהם ברפואה המסורתית המקומית – אלא רק אזכור לשימוש חיצוני בעליו. שורשי הוויתניה משמשים ברפואה העממית לטיפול בשורה ארוכה של תחלואים: פגעי עור, כיבים מורסות, נפיחויות, שיגרון, הצטננות וכן להורדת לחץ דם, ולטיפול בכפיון וכסם משתן, וכסם מעורר תשוקה. אופן השימוש נעשה באמצעות טיגון העלים של ויתניה בשמן זית והדבקתם על הפצעים ופגעי העור ויש שאוספים את השמן אחר הטיגון ומורחים אותו על העור.
הוויתניה נחשבת לאחד מצמחי המרפא החשובים ביותר ברפואה ההודית המסורתית[16]. צמח זה מוכר כצמח רפואה גם בקרב שבטים בדרום אפריקה ומזרחה. בהודו משמשים שורשיו המיובשים כתרופה נגד מחלת שחפת וכסם מהפנט ומרדים, הפעיל במקרי כפיון ומשמש גם לשיכוך כאבי בטן ולריפוי כיבים וכדומה[2].
ויתניה במחקרים מודרניים
במחקרים נמצא כי מיצוי מן הצמח מכילים חומר נרקוטייים משככי כאבים. כל חלקי הצמח מכילים אלקלואידים ומספר רב של ויטנולידים (לקטונים סטרואידים) ובעיקר ויטפרין A - תרכובת יעילה בטיפול בגידולים ממאירים ותכונות אנטיביוטיות ואנטיויראליות. ויטאזומין - תרכובת המפחיתה נדודי שינה[16].
האלקלואידים מקבוצת הטרופנים הם האחראים להשפעה המרדימה ולהשפעה המרעילה במינון מופרז. סימני ההרעלה לאחר אכילה מחלקי הצמח הם: צימאון, כאבי ראש וחום, עליה בלחץ דם, עוויתות ובמקרים קיצוניים גם איבוד הכרה ומוות[2]..
^Withania somnifera, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ 123עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר (ע), החי והצומח של ארץ ישראל, צמחים בעלי פרחים, כרך 11, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 86-7
^ 12Withania Pauquy, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
^ 1234אורי פרגמן-ספיר, פרחי עין גדי וחוף ים המלח, ירושלים: העמותה לעידוד וקדום שמירת הטבע במזרח התיכון, 2008, עמ' 57
^prospective, randomized double-blind, placebo-controlled study of safety and efficacy of a high-concentration full-spectrum extract of Ashwagandha root in reducing stress and anxiety in adults "[prospective, randomized double-blind, placebo-controlled study of safety and efficacy of a high-concentration full-spectrum extract of Ashwagandha root in reducing stress and anxiety in adults]"