התקף זעם, טנטרום או התקף עצבים הוא התפרצותרגשית[1][2][3], המקושרת בדרך כלל עם אלו הנמצאים במצוקה נפשית, המאופיינת בדרך כלל בעקשנות, בכי, צרחות, אלימות[4], התרסה[5], התלהמותכועסת, התנגדות לניסיונות הרגעה, ובמקרים מסוימים, מכות והתנהגות אלימה פיזית אחרת. האדם עלול לאבד את השליטה העצמית שלו, וייתכן שהוא לא יוכל להישאר בשקט; גם אם האדם יצליח להגשים את "מטרתו" באמצעות התקף הזעם, הוא עשוי שלא להירגע למרות זאת. התקף זעם עלול לפגוע בסביבתו של האדם, ולהוביל להשעיה של ילד מבית ספר עבור ילדים בגיל בית ספר, ולמעצר אצל מבוגרים[6][7][8][9][10][11]. התקף זעם עלול להתבטא בהתפרצות: נאום ממושך וכועס[6][7][12].
בילדות
התקפי זעם הם אחת הצורות הנפוצות ביותר של התנהגות בעייתית אצל ילדים צעירים, בדרך כלל בני שנתיים עד ארבע, והם נוטים לרדת בתדירות ובעוצמה ככל שהילד מתבגר[13]. עבור פעוט, התקף זעם יכול להיחשב כנורמלי, ואפילו כמדד לפיתוח חוזק אופי[14][15][16].
בעוד שלפעמים התקפי זעם נתפסים כמנבאים התנהגות אנטי-חברתית עתידית[17], ניתן גם לראות בהם רק סימן מתאים לגיל של תסכול מוגזם[18], אשר יפחת עם הזמן בהינתן טיפול רגוע ועקבי[19][20][21]. בלימה הורית שבה ילד אינו יכול להכיל את עצמו - במקום מה שהילד דורש לכאורה - עשויה להיות מה שבאמת נדרש[22].
סלמה פרייברג הזהירה מפני "יותר מדי לחץ או שיטות שליטה כוחניות מבחוץ" בגידול ילדים: "אם נהפוך כל מקרה של החלפת מכנסיים, ציד אוצרות, תנומה, שכשוך בשלוליות וחלוקת אשפה למשבר שלטוני נוכל להגיע בקלות להתרסה עזה, התקפי זעם וכל זיקוקי המרד בחדר הילדים"[23].
הפרעות אינטלקטואליות והתפתחותיות
חלק מהאנשים הסובלים מהפרעות התפתחותיות כמו אוטיזם, תסמונת אספרגר[24][25], ADHD, ומוגבלות שכלית[26] עלולים להיות פגיעים יותר להתקפי זעם מאחרים, אף על פי שכל מי שחווה נזק מוחי (זמני או קבוע) עלול לסבול מהתקפי זעם[27]. כל אחד עלול להיות נוטה להתקפי זעם מדי פעם, ללא קשר למין או גיל[28][29]. עם זאת, מלטדאון עקב הצפה חושית (שאפילו ילדים נוירוטיפיים יכולים לחוות) אינה זהה להתקף זעם[30].
סטיות
פרויד סבר שהתפתחות התקפי הזעם של איש הזאבים קשורה בפיתוי שלו על ידי אחותו: הוא הפך "לא מרוצה, עצבני ואלים, נעלב בכל הזדמנות אפשרית, ואז התעצבן וצרח כמו פרא"[31]. פרויד קישר את התקפי הזעם לצורך לא מודע בעונש המונע מרגשות אשמה[32] - דבר שלדעתו ניתן להכליל למקרים רבים אחרים של התקפי זעם בילדות[33].
היינץ קוהוט טען כי התקפי זעם הם זעם של כעס,[34] שנגרמו על ידי סיכול הליבה הגרנדיוזית - אקסביציוניסטית של התינוק. המכה[דרושה הבהרה] בדימוי העצמי המנופח, כאשר רצונותיו של ילד נדחים (באופן מוצדק), יוצרת זעם משום שהיא פוגעת בתחושת האומניפוטנטיות.[35]
קנאה על לידת אח, ותוקפנות כתוצאה מכך, עשויה גם היא לעורר התקפי זעם שליליים, שכן המאמץ לשלוט ברגשות מעמיס על מערכת הוויסות העצמי של הילד[36][37].
בשלב מאוחר יותר בחיים
הסופר וויליאם מייפיס ת'קרי טען כי בשלב מאוחר יותר בחיים "אתה עלול להבחין בהתקף זעם ככל שאתה יכול לראות אחד, על ידי הביטוי המועקה והלא מרוצה של פניו - 'טנטרומי', אם נוכל לכנות זאת כך"[38].
היינץ קוהוט טען כי "הליבה של התינוק עשויה להכיל חלק מרוכז בעצמו, גרנדיוזי - אקסביציוניסטי", וכי "התקפי זעם על התסכול מייצגים אפוא זעם נרקיסיסטי "[34] במכה בדימוי העצמי המנופח. כאשר "ילד מתמודד עם סירוב כלשהו... ללא קשר להצדקותיו, הסירוב מעורר אוטומטית זעם, מכיוון שהוא פוגע בתחושת האומניפוטנטיות שלו"[35].
הנכונות של הסלבריטאי לזרוק התקפי זעם בכל פעם שהוא מסוכל במידה הנמוכה ביותר[39] היא סוג של נרקיסיזם מצבי נרכש[40] או התנהגות זעם.
אם התקפי זעם מופיעים אצל אנשים מבוגרים, לעיתים קרובות הם עשויים להיות סימנים של חוסר בגרות או מוגבלות נפשית. כמו כן, לעיתים קרובות התמוטטות של אוטיסט או הפרעות קשב וריכוז מתויגים בצורה שגויה כהתקפי זעם. הדבר יכול להתרחש גם אצל אנשים נוירוטיפיים במצב של לחץ קיצוני[41].
^Album, Cabinet (1830). "The Cabinet Album A Collection of Original and Selected Literature". The. Hurst, Chance and Company: 92.
^Foote, Samuel (1765). "The Dramatic Works Volume 1". The Dramatic works. P. Vaillant. 1: 40–41.
^Payn, James (1869). Married Beneath Him. A novel. By the author of “Lost Sir Massingberd” James Payn. The British Library. p. 369.
^O'Hara, Kane (1770). "Midas An English Burletta. As it is Performed at the Theatre-Royal, in Covent-Garden". Midas An English Burletta. As it is Performed at the Theatre-Royal, in Covent-Garden: 20.
^GOMBERT, A. J. (1825). "The French Drama ... with Notes Critical and Explanatory, by A. G. Volume 2 of The French Drama ... with Notes Critical and Explanatory, by A. G". The French Drama... The British Library. 2: 47.
^Mullen, J.K. (1983). "Understanding and managing the temper tantrum". Child Care Quarterly. 12 (1): 59–70. doi:10.1007/BF01258080.
^Geelerd, E.R. (1945). "Observations on temper tantrums in children". American Journal of Orthopsychiatry. 15 (2): 238–246. doi:10.1111/j.1939-0025.1945.tb04937.x.
^Robin Skynner; John Cleese (1993). Families and how to survive them. p. 177.
^Isaacs, S. (1940). "Temper tantrums in early childhood in their relation to internal objects". The International Journal of Psychoanalysis. 21: 280–293.
^Solter, A. (1992). "Understanding Tears and Tantrums". Young Children. 47 (4): 64–68. JSTOR42725308.
^Roy Benaroch (2008). Solving Health and Behavioral Problems from Birth Through Preschool. p. 157.
^Kopp, C.B. (1989). "Regulation of distress and negative emotions: A developmental view". Developmental Psychology. 25 (3): 343–354. doi:10.1037/0012-1649.25.3.343.
^Levine, Linda (1995). "Young Children's Understanding of the Causes of Anger and Sadness". Child Development. 66 (3): 967–709. doi:10.2307/1131944. JSTOR1131944.
^Patrick Casement (1990). Further Learning from the Patient. p. 113–4.
^Selma H. Fraiberg (1987). The Magic Years. p. 65.
^Margolies, P.J. (1977). "Behavioral approaches to the treatment of early infantile autism: A review". Psychological Bulletin. 84 (2): 249–264. doi:10.1037/0033-2909.84.2.249. PMID840962.
^Lord, C. (1993). "Early Social Development in Autism". In Edsopler, E.; Bourgondien, M. Van; Bristol, M. (eds.). Preschool Issues in Autism. New York: Plenum Press. pp. 61–94.
^Luiselli, J.; Murbach, L. (2002). "Providing Instruction from Novel Staff as an Antecedent Intervention for Child Tantrum Behavior in a Public School Classroom". Education and Treatment of Children. 25 (3): 356–365. JSTOR42899711.
^Lancioni, G. E.; Smeets, P. M.; Ceccarani, P. S.; Capodaglio, L.; Campanari, G. (1984). "Effects of gross motor activities on the severe self-injurious tantrums of multihandicapped individuals". Applied Research in Mental Retardation. 5 (4): 471–482. doi:10.1016/S0270-3092(84)80039-9. PMID6240965.
^Osterman, Karin; Bjorkqvist, Kaj (1 באפריל 2010). "A Cross-Sectional Study of Onset, Cessation, Frequency, and Duration of Children's Temper Tantrums in a Nonclinical Sample". Psychological Reports. 106 (2): 448–454. doi:10.2466/pr0.106.2.448-454. PMID20524545. {{cite journal}}: (עזרה)