גרנדיוזיות

בפסיכולוגיה, המונח גרנדיוזיות מתייחס לתחושת עליונות לא מציאותית, המאופיינת בראייה מתמשכת של העצמי כטוב מאחרים, לצד ביקורת, הפגנת זלזול, והערכה מוגזמת של יכולות, כישורים או הישגים והתנשאות מעל האחר.[1] התכונה מתלווה גם לאמונה בייחודיות האישית של האדם והאמונה שיש לו ולאחרים מעט מן המשותף וכי רק אנשים בודדים, או מאוד מיוחדים יכולים להבין אותו.[1] תכונת האישיות קשורה בעיקר להפרעת אישיות נרקיסיסטית, אך היא גם נקשרת להפרעת אישיות אנטיסוציאלית, פסיכופתיה, והאפיזודות המאניות וההיפומאניות של הפרעה דו-קוטבית.[1]

בהפרעת אישיות נרקיסיסטית

ניסוחים פסיכואנליטיים מסתעפים בהסבריהם בנוגע למקורו של העצמי הגרנדיוזי בהפרעת אישיות נרקיסיסטית, ובעיקר בהשקפותיהם על תפקיד התוקפנות, קנאה, ובושה פרימיטיבית בהתפתחות העצמי המוקדמת. מהספרות הפסיכואנליטית ניתן ללמוד כי קיימת אי-הסכמה רבה על המיקוד ושיטת הטיפול באנשים נרקיסיסטיים. שאלת היציבות או הלכידות של העצמי הגרנדיוזי ואפילו המאפיינים הגלויים של מטופלים נרקיסיסטיים, נתונים למחלוקת.[1]

על פי רונינגסטאם (1995), גרנדיוזיות היא מצב תגובתי ותלוי.[2] למשל, גרנדיוזיות יכולה להיות מושפעת מדיכאון קליני, מה שעשוי לגרום לתפיסה עצמית ביקורתית וצנועה יותר, או לדוגמה על ידי המעבר בין גיל ההתבגרות המאוחר לבגרות, עם חוויות של הישגים מציאותיים יותר וחוויות בין-אישיות המייצבות את ההערכה העצמית.[2]

בהפרעת אישיות נרקיסיסטית גרנדיוזיות קשורה בדרך כלל לרצון בהכרה, האדרה עצמית, תחושת עליונות או צורך בייחודיות. המרכיבים השכיחים ביותר בחוויה העצמית הגרנדיוזיות הם: כישרונות, יופי, אינטליגנציה, תכונות אישיות מיוחדות, עושר, תהילה, או תפקידים מיוחדים ותפקידים משפחתיים. בנוסף, החתירה לפרפקציוניזם לא-מסתגל והן להצלחה קשר הדוק לנרקיסיזם פתולוגי. למשל, סטודנט חסר מטרה, שמעולם לא סיים את לימודיו אך מאמין שיום אחד יתגלו כישרונותיו יוצאי הדופן והוא יזכה בפרס נובל.[1]

בהפרעה דו-קוטבית

במהלך מאניה, גרנדיוזיות היא בדרך כלל יותר פרו-אקטיבית ואגרסיבית מאשר בהפרעת אישיות נרקיסיסטית. אדם הסובל ממאניה עשוי להתפאר בהישגים עתידיים או להגזים בסגולות אישיות (לדוגמה, ידע, כוח מיוחד, זהות). פעולותיו ותוכניותיו נעשות גרנדיוזיות ובלתי הגיוניות, ושיקול דעתו נפגם. הוא עלול להתחייב להתחייבויות שאפתניות ולא מציאותיות, להשקיע כספים ולהפסידם, לצאת למסעי קניות פזרניים, לשקוע בפעילות מינית חסרת זהירות, לפגוע בשמו הטוב, בהונו ובקרוביו.

עם זאת, בהפרעה דו-קוטבית אלו הם אירועים בעלי אופי אפיזודי ומובחן מבחינת זמן והם דועכים בהדרגה.

בפסיכופתיה

מסנוור לא פחות היה ההיעדר המוחלט של מטרות מציאותיות לטווח ארוך. למרות שהוא לא היה בכושר, וסבל מעודף משקל משנים של אוכל בכלא ומזון מהיר וזול מבחוץ, הוא אמר למראיין שלנו בביטחון של ספורטאי צעיר שהוא מתכנן להפוך לשחיין מקצועי ברגע שייצא מהכלא. יחזור לדרך הישר, יחיה מהזכיות שלו, ויטייל מסביב לעולם לאחר פרישה בגיל צעיר.

— מתוך הספר "ללא מצפון", עמ' 40

ערך עצמי גרנדיוזי הוא מאפיין ברשימת הפסיכופתיה המעודכנת. אדם שמתאים לקריטריון זה נתפס כיהיר, רברבן, ועשוי להיות אופטימי באופן לא מציאותי לגבי עתידו.[3] ההתייחסות שלו ליכולותיו האישיות היא מדהימה, בהתחשב בנסיבות חייו.[3] הוא בדרך כלל נתפס כבעל ביטחון עצמי, דעתן, וכמי שמרבה להתווכח ולהתנהג באופן שתלטני, גם במהלך ראיון עבודה או ההליכים המשפטיים שלו (סיטואציה בה רוב האנשים מאופקים ומביעים יחס של כבוד).[3] הוא מתעלם מגבולות אישיים ומקצועיים באופן תכוף, מעלה דרישות, מתייחס לאמינות העצמית שלו, ובודק את המראיינים שלו (למשל, דורש מהם להזדהות באמצעות תעודת זהות).[4] הוא אינו נבוך או רגיש לבעיות המשפטיות שלו; משוכנע כי נסיבות שליליות בחייו הם תוצאה של מזל רע, חברים בוגדניים או מערכת משפט לא הוגנת ולא מיומנת. הוא אף עשוי לראות את עצמו כקורבן אמיתי של הפשע "לכאורה", בגלל הזמן שהוא מחויב לשהות בכלא והוא אינו רואה את עתידו כמושפע לרעה ממגעיו עם החוק.[3]

אדם עם פסיכופתיה מאופיין לעיתים קרובות בתחושת זכאות יוצאת דופן ועשוי לראות את עצמו כמרכז היקום וכבן אנוש נעלה המוצדק לחיות את חייו על פי הכללים האישיים שלו מעצם היותו.[3]

בפסיכולוגיה חברתית

בשנים האחרונות הציעו חוקרים מתחום פסיכולוגיה חברתית מספר הסברים להפרעת אישיות נרקיסיסטית וגרנדיוזיות.

מחקרים מהתחום מלמדים כי קיים קשר בין גרנדיוזיות לבין תדירות ההשוואה חברתית, והוכח כי גרנדיוזיות מתואמת עם השוואה חברתית כלפי מטה, וכן עם תחושת העליונות שמושגת באמצעות השוואה זאת.[5] ממצאים אלה עולים בקנה אחד עם גוף מחקר גדול שמצא כי התפיסות העצמיות של נרקיסיסטים המאופיינים בגרנדיוזיות כרוכות בתפיסות עצמיות "יכולתיות" (agentic self-views), לעומת מוסריות או חברתיות ("להסתדר עם אחרים").[6]

כמו כן, מחקרים מלמדים כי קיים קשר מובהק בין מידת הנרקיסיזם של המשתתף, לבין המידה בה הוא נוטה להאדרה עצמית.[7] כמו כן בניתוח המשך, נמצא כי הסתגלותם של משתתפים המאדירים בערך עצמם הייתה נמוכה מזו של משתתפים המפחיתים מערכם, או מזו של משתתפים המעריכים את עצמם באופן תואם.[7] לפי רודוולט ומורף (2001), אסטרטגיות ההגנה העצמית של נרקיסיסטים נתפסות לעיתים קרובות כפרדוקסליות, מכיוון שבאמצעות ההתנהגות הנצלנית שלהם, הם מסתכנים באיבוד הסביבה החברתית שלהם. עם זאת, כאשר בוחנים את השבריריות של התפיסות הגרנדיוזיות שלהם, התנהגויות אלה אינן פרדוקסליות, אלא פשוט מצביעות על כך שניסיונות ה"קידום עצמי" האגרסיביים שלהם הם בעלי חשיבות גדולה יותר עבורם, מאשר יעדים חברתיים או מוסריים.[8]

בפסיכולוגיית העצמי

לפי היינץ קוהוט, בתחילת החיים התינוק רואה את עצמו כמרכז העולם. מבחינתו להורה יש תפקיד וקיום רק עבורו והוא אינו תופס כלל שלמבוגר יש קיום נפרד ממנו. בשלב זה לתינוק הנורמלי יש "עצמי גרנדיוזי", כלומר – הוא רואה את עצמו כמרכז היקום ורואה עצמו כיכול לשלוט ביקום, כל יכול. בשלב זה, יהא זה תקין שהתינוק הרעב בוכה, ההורה מספק לו אוכל והתינוק מתייחס להורה כאל מישהו המספק את צרכיו בלבד ולשם כך נועד. בשלב זה, כאשר ההורה גאה בילד ומתפעל ממנו, הוא משקף את תחושת הגרנדיוזיות של הילד (Mirroring) וכך גורם לו לחוש נאהב, בעל ערך מישהו שרואים אותו ואת צרכיו.[9]

מן הצד השני - חוסר בכך, כאשר ההורה לא מתפעל מן הילד, לא מספק לו את צרכיו הבסיסיים הראשוניים, כך שהילד נפגע בתחושת העצמי הגרנדיוזי, לא מצליח לחוות חוויה של יכולת לתקשר את צרכיו ולקבל עליהם מענה - כל זה יותיר את הילד עם צורך ההולך ומתעצם, צורך להיות מובן בכל מחיר, לקבל מענה מיידי לצרכיו ולא להיות מסוגל לדחות סיפוק ולשאת תסכול כלשהו. ילד כזה לא יעריך צרכים וזכויות של אחרים, יישאר מרוכז בעצמו, יתקשה לראות את נקודת המבט של האחר ולגלות אמפתיה.[9]

ההמלצות של קוהוט להתמודדות עם המטופל הגרנדיוזי היו לגלות סובלנות כלפי הצרכים הבלתי מסופקים, לאפשר את ביטויים, וכך לשלב מחדש את העצמי הגרנדיוזי עם העצמי המציאותי.[9]

ראו גם

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 3 4 5 Elsa Ronningstam, Identifying and understanding the narcissistic personality, New York: Oxford University Press, 2005, ISBN 978-0-19-803396-7
  2. ^ 1 2 E. Ronningstam, J. Gunderson, M. Lyons, Changes in pathological narcissism, The American Journal of Psychiatry 152, 1995-02, עמ' 253–257 doi: 10.1176/ajp.152.2.253
  3. ^ 1 2 3 4 5 Robert D. Hare, The Profile: Feelings and Relationships, Without conscience : the disturbing world of the psychopaths among us, New York, 1999, ISBN 978-1-57230-451-2
  4. ^ David S. Kosson, Brian L. Steuerwald, Adelle E. Forth, Katherine J. Kirkhart, A new method for assessing the interpersonal behavior of psychopathic individuals: Preliminary validation studies., Psychological Assessment 9, 1997-06, עמ' 89–101 doi: 10.1037/1040-3590.9.2.89
  5. ^ Zlatan Krizan, Brad J. Bushman, Better than my loved ones: Social comparison tendencies among narcissists, Personality and Individual Differences 50, 2011-01-01, עמ' 212–216 doi: 10.1016/j.paid.2010.09.031
  6. ^ W. Keith Campbell, Eric A. Rudich, Constantine Sedikides, Narcissism, Self-Esteem, and the Positivity of Self-Views: Two Portraits of Self-Love, Personality and Social Psychology Bulletin 28, 2002-03, עמ' 358–368 doi: 10.1177/0146167202286007
  7. ^ 1 2 Oliver P. John, Richard W. Robins, Accuracy and bias in self-perception: Individual differences in self-enhancement and the role of narcissism., Journal of Personality and Social Psychology 66, 1994, עמ' 206–219 doi: 10.1037/0022-3514.66.1.206
  8. ^ Stephan Horvath, Carolyn C. Morf, To be grandiose or not to be worthless: Different routes to self-enhancement for narcissism and self-esteem, Journal of Research in Personality 44, 2010-10-01, עמ' 585–592 doi: 10.1016/j.jrp.2010.07.002
  9. ^ 1 2 3 Heinz Kohut, The analysis of the self : a systematic approach to the psychoanalytic treatment of narcissistic personality disorders, Chicago: The University of Chicago Press, 2009, ISBN 978-0-226-45012-4