PROFILPELAJAR.COM

התקופה הפלאוליתית ביפן (ביפנית: 日本の旧石器時代) היא תקופת ההתיישבות של האדם ביפן לפני התפתחות כלי החרס, בדרך כלל לפני 10,000 לפני הספירה. תאריכי ההתחלה הנפוצים לתקופה זו הם בסביבות 40,000 לפנה"ס, אם כי כל תאריך של נוכחות אנושית לפני 35,000 לפנה"ס שנוי במחלוקת, כאשר האותנטיות של חפצים התומכים בנוכחות אנושית לפני 35,000 לפנה"ס בארכיפלג מוטלת בספק.^[1] התקופה הפלאוליתית ביפן נמשכה עד לתחילת תקופת ג'ומון המזוליתית, או בסביבות 14,000 לפני הספירה.^[2]

הסביבה הפלאוליתית

האיים היפניים היו מחוברים בחלקם ליבשת אסיה בתקופות הקרח של הפליסטוקן, כאשר גובה פני הים ירד במידה ניכרת, ב-100 עד 120 מטרים. טענה זו מקובלת, על אף היותה לא חפה מספקות, שכן עומקם של מצר קוריאה המפריד בין קוריאה לאיי יפן, ומצר צוגרו, המפריד בין האיים הונשו והוקאידו, עומד על 140 מטרים בערך. נראה שהמצרים התייבשו לעיתים, ולעיתים התמלאו, הכול בתלות מזג האוויר בתקופת הקרח.

כלים פלאוליתיים יפניים

כלי האבן היפניים המוקדמים ביותר, גרזנים וסכינים מסותתים מאבן, נמצאו באתר קאמי-טאקאמורי, שבחבל מיאגי, ותאריכם הוערך לשנת 500,000 לפנה"ס, אך מאוחר יותר התברר שהיו אלה זיופים שנשתלו במקום. רוב הכלים הפלאוליתים שנמצאו ביפן, שויכו לשנת 35,000 לפנה"ס או מאוחר יותר, עובדה שתומכת בדעה שההתיישבות הראשונה ביפן הייתה בערך בשנים אלו.

אבנים שחוקות ואבנים מלוטשות

כלים מאבנים מלוטשות הראשונות שנתגלו. הינאטביאשי, אתר B, שינאנומאצ'י, נאגנו. 30,000 לפנה"ס

התקופה הפלאוליתית ביפן נחשבת למקורית ביותר, שכן שם נמצאו הכלים הראשונים שעשויים מאבנים שחוקות ואבנים מלוטשות. כלים אלה משויכים ל-30,000 לפנה"ס, כאשר למעשה הם מיוחסים לתקופה הנאוליתית, בשנת 10,000 לפנה"ס, בשאר העולם. לא ידעו מדוע נוצרו כלים אלה כל-כך מוקדם דווקא ביפן, אך ידוע שבתקופה זו החלה התחממות האקלים, ונראה שהאיים היפנים הרוויחו רבות מכך.

בשל מקוריות זאת, התקופה הפלאוליתית ביפן אינה משתייכת בדיוק להגדרה של התקופה הפלאוליתית על פי טכנולוגיית האבנים (סיתות אבנים). הכלים המשתייכים לתקופה הפלאוליתית ביפן מראים מאפיינים השייכים לתקופות המזוליתית והנאוליתית כבר בשנת 30,000 לפנה"ס.

פלאו-אנתרופולוגיה

נראה כי האוכלוסייה הפלאוליתית, וכן האוכלוסייה של תקופת ג'ומון, מקורבות לקבוצה הפלאו-אסייתית שחלשה על חלקים גדולים מאסיה, לפני ההתפזרות לפי קבוצות מאפיינים שהיום מאכלסות את סין, קוריאה, יפן או וייטנאם.

מבנה השלד מצביע גם כן על מאפיינים דומים עם תושבים אחרים ביבשת אסיה. מבנה הלסת שייך לקבוצת סאנדדונט, אליה משתייכות אוכלוסיות עתיקות שישבו בעיקר בדרום-מזרח אסיה (האוכלוסיות שיושבות שם בימינו, משתייכות לקבוצת הסינודונט). מבנה הגולגולת נראה חזק יותר, עם עיניים שקועות יותר.

נראה כי הילידים בני האיינו, היושבים בעיקר בהוקאידו, הם צאצאים של אוכלוסיות אלה, ולהם מאפיינים אשר פעם נחשבו למאפיינים של תושבי אירופה, מערב אסיה, מרכז ודרום אסיה וצפון אפריקה, אך בימינו הם משתייכים לקבוצת האוכלוסיות הפלאוליתית הקדומות.

ניתוח גנטי בימינו אינו מספקות הוכחות חותכות ומצביע על עירוב בין האוכלוסייה היפנית המקורית לאוכלוסיות זרות אשר הגיעו לאיים. מוערך כי 10 עד 20% מהקוד הגנטי של היפנים מגיע מאבותיהם בתקופה הפלאוליתית-ג'ומון, היתר מגיע מאוכלוסיות אחרות מהיבשת עצמה, במיוחד במהלך תקופת יאיואי.

המחקר הארכאולוגי של התקופה הפלאוליתית

המחקר על התקופה הפלאוליתית ביפן החל מאמצע המאה ה-20. האתר הראשון שיוחס לתקופה זו התגלה רק לאחר מלחמת העולם השנייה. עקב השערות והנחות שבני אדם לא חיו באיי יפן לפני תקופת ג'ומון, עצרו משלחות ארכאולוגיות בדרך כלל בהגיעם לשכבת ג'ומון (13,000 לפנה"ס לערך). מאז, התגלו מעל 5,000 אתרים פלאוליתיים, חלקם אף באתרים ג'ומונים קיימים.

מחקר התקופה הפלאוליתית ביפן מאופיין בחקר שכבות רבות, הודות לטבע הגעשי של הארכיפלג: התפרצויות געשיות גדולות כיסו את כל האי באפר געשי, ואיפשרו קביעת תאריכים כמעט מדויקת. שכבה מאוד חשובה כזו היא ה-AT (איירה-טאנזאווה), אשר כיסתה את כל יפן לפני כ-21,000-22,000 שנים.

הארכאולוגיה יפנית בתקופה הפלאוליתית הוכתמה בעבר בכתם גדול. היה זה תחום בו מעט מאוד סטודנטים יפנים לארכאולוגיה גילו עניין. עד "תרמית יפן הפלאוליתית", סברה קהיליית הארכאולוגים היפנים שבני אדם ישבו בארכיפלג כבר בשנים 700,000 לפנה"ס, בהסתמך על ממצאים של פוג'ימורה שיניצ'י. אך העיתון מאיניצ'י שימבון שתל מצלמה באתר ארכאולוגי בו עבד פוג'ימורה, ותפס אותו שותל ממצאים באתר קאמי-טאקאמורי בשנת 2000. 90% מהמחקר הפלאוליתי היה מיוחס לפוג'ימורה, וחשיפת התרמית הטילה ספק גדול על כרונולוגיית התיישבות האדם ביפן. התאחדות הארכאולוגיה היפנית בילתה שנתיים תמימות בבדיקה מחדש של כל האתרים והממצאים אותם חשף פוג'ימורה, ולבסוף פסקה שכמעט כל הממצאים שחשף אינם עוברים את ביקורת הוועדה. מאז התגלית, מעט מאוד אתרים מתיימרים להציג בצורה משכנעת שרידים להימצאות בני אדם ביפן בשנים 40,000-50,000 לפנה"ס, והתאריך המקובל ביותר להמצאות בני אדם בארכיפלג הוא 35,000 לפנה"ס.

ראו גם

לקריאה נוספת

Keiji Imamura. Prehistoric Japan, New perspectives on insular East Asia. University of Hawaii Press, 1996. ISBN 0-8248-1853-9
Ainu:Spirit of a Northern People. Arctic Studies Center, National Museum of Natural History, Smithsonian Institution in association with University of Washington Press, 1999