ההשפעות הבריאותיות של קרינת טלפון סלולרי החלו להיבדק בעקבות העלייה התלולה בשימוש בטלפונים סלולריים בכל רחבי העולם (למעלה מ-7.4 מיליארד משתמשים ברחבי העולם^[1]). תקשורת סלולרית מתבצעת על ידי שידור קרינה אלקטרומגנטית בין טלפון לבין תחנת בסיס (המכונה "אנטנה"), וכן בין אנטנות שונות. קרינה זו היא קרינה בלתי מייננת מסוג גלי רדיו או מיקרוגל, והשפעתה הוודאית היחידה על החומרים מהם עשוי גוף האדם היא חימום באמצעות בליעה. עם זאת, לאורך השנים הועלו השערות לגבי סכנות שונות של קרינת טלפונים סלולריים ואנטנות, וכתוצאה מכך מחקרים רבים נעשו במטרה לבדוק האם יש קשר בין חשיפה מוגברת לקרינת התקשורת הסלולרית לבין עלייה במקרים של מחלות שונות, בעיקר גידולים סרטניים. ארגוני בריאות רבים נוקטים בעקרון הזהירות המונעת ומדגישים כי לא הוכח שקרינת הטלפונים הסלולריים בטוחה לשימוש, וחלקם אף ממליצים לציבור להפחית את החשיפה לקרינה אף שלא ידוע על נזקים בריאותיים ממנה. במדינות רבות נקבעו תקנות בעלות מידות שונות של החמרה לסף החשיפה לקרינה מטלפונים סלולריים ומאנטנות סלולריות.

ההשפעה של תווך (חומר, כדוגמת גוף האדם) על קרינה אלקטרומגנטית היא מגוונת, ועשויה לכלול ניחות, החזרה, שבירה ונפיצה. ההשפעה של קרינה אלקטרומגנטית על חומר תלויה בתדירות הקרינה. על פי התגלית של אלברט איינשטיין משנת 1905, קרינה אלקטרומגנטית נישאת במנות בדידות של אנרגיה בגודל ${\displaystyle E=h\nu }$ כאשר h הוא קבוע פלאנק ו-${\displaystyle \nu }$ היא התדירות של הקרינה. אם תדירות הקרינה גדולה מספיק כדי שמנת אנרגיה שלה תגרום ליינון של אטום או מולקולה היא נקראת קרינה מייננת, ואם תדירות הקרינה קטנה מסף זה היא נקראת קרינה בלתי מייננת. הגבול שבין קרינה מייננת לבין קרינה בלתי מייננת משתנה מחומר לחומר, ובהקשר של השפעות בריאותיות הכוונה היא לחומרים שמהם עשוי גוף האדם כמו מים, חלבונים, שומנים, פחמימות ו-DNA. הקרינה המשמשת לתקשורת סלולרית היא קרינה בלתי מייננת, והיא אף רחוקה מאוד מלהיות מייננת: בספקטרום האלקטרומגנטי, בינה לבין קרינה מייננת נמצא תחום רחב הכולל בין השאר את האור הנראה. הקרינה הבלתי מייננת אינה יכולה לגרום לנזק המצטבר ל-DNA שמביא למחלת הסרטן שלו גורמת הקרינה המייננת. ההבדל בין שני סוגי הקרינה הוא עקרוני, וגם קרינה בלתי מייננת בעוצמה גדולה מאוד לא יכולה לגרום לאותו הנזק שגורמת קרינה מייננת בעוצמה נמוכה.

כאשר קרינה אלקטרומגנטית בלתי מייננת, כדוגמת הקרינה המשמשת בתקשורת סלולרית, עוברת דרך חומר כמו גוף האדם, חלק קטן ממנה נבלע בגוף והופך לחום בתהליך של חימום דיאלקטרי בו השדה החשמלי של הגל האלקטרומגנטי גורם לוויברציה ולרוטציה של המולקולות בחומר. תנור מיקרוגל משתמש בתופעה זו כדי לחמם מזון באמצעות קרינת מיקרוגל בעוצמה גבוהה. לעומת זאת, עוצמת הקרינה המשודרת מטלפונים סלולריים היא כה חלשה שלא ניתן לחוש או למדוד את החום הנוצר כתוצאה מבליעה שלה. כמו כל מכשיר אלקטרוניקה עתיר ביצועים, טלפון סלולרי, ובעיקר טלפון חכם, מתחמם בעת השימוש בו ובהצמדה לאוזן עשוי ליצור הרגשה של חום, אך זהו חום המגיע מסוללת המכשיר ומהמעבד שלו, ולא מבליעה של קרינה. סרטונים המופצים מעת לעת ברשתות חברתיות בהם נראה אדם מטגן ביצה או מכין פופקורן באמצעות קרינת טלפונים סלולריים הוכחו פעם אחר פעם כמזויפים.

גם בעת בליעה של עוצמת קרינה גבוהה יותר, גוף האדם שומר על טמפרטורה קבועה. ויסות הטמפרטורה בגוף מתבצע על ידי כלי הדם, אך לקרנית העין האנושית אין מנגנון של ויסות טמפרטורה. הופעה של מחלת הקטרקט היא תופעה ידועה בקרב אנשים העובדים בסביבה של משדרי רדיו בעוצמה גבוהה הפועלים בתדרים דומים. לא נמצאה עליה דומה בשכיחות קטרקט בקרב המשתמשים בטלפונים סלולריים, אך הצורך בהגבלת עוצמת השידור מחשש לחימום הוביל ליצירת מדד בשם SAR (ראשי תיבות של Specific Absorption Rate). יחידת המידה של SAR היא ואט לקילוגרם והמדידה מתבצעת באמצעות מספר חיישנים הנמצאים בתוך מתקן בגודל של גולגולת אדם, הנמצא בסמוך לטלפון בדומה לראש של אדם המשוחח בטלפון. מדד ה-SAR תלוי בעוצמת השידור, במרחק ממקור השידור ובכושר הבליעה של הקרינה ברקמה אנושית. במדינות שונות נקבעת עוצמה מרבית לשידור מטלפונים סלולריים במונחים של מדד SAR. תקן FCC האמריקאי משנת 1996 דורש שההספק הנבלע ברקמה בראש במשקל קילוגרם אחד לא יעלה על 1.6 ואט, כלומר SAR<1.6. לעומת זאת, המלצות האגודה הבינלאומית להגנה מקרינה (IRPA/ICNIRP) משנת 1998 דורשות SAR<2 (אך אופן המדידה שלהם הוא מעט שונה).

האמונה כי קרינת טלפונים סלולריים גורמת לגידולי סרטן במוח הפכה לרווחת ב-1993, לאחר שאדם בשם דייוויד ריינארד התראיין בתוכנית הטלוויזיה של לארי קינג בערוץ CNN^[2]. ריינארד טען שהשימוש של אשתו בטלפון סלולרי גרם למותה מסרטן המוח ותבע את היצרן של מכשיר הטלפון ואת ספקית התקשורת שלו. זאת, למרות שהאישה השתמשה בו במשך שלושה חודשים בלבד ולגידול מהסוג שהיה לה לוקח 20-10 שנה להתפתח. ריינרד הציג לצופים נתונים שגויים, ואחד הטיעונים שלו היה שצורת הגידול הסרטני נראתה בדיוק כמו האנטנה שבטלפון. בית המשפט דחה את התביעה על הסף מחוסר ראיות, אך הראיון הטלוויזיוני עורר בהלה בקרב הצופים, שהמילה קרינה הזכירה להם את קרינת הרנטגן שידועה כמסוכנת ואת הקרינה הרדיואקטיבית באסון צ'רנוביל שהתרחש כמה שנים קודם לכן (חשיפה גבוהה לקרינה מייננת גורמת להרעלת קרינה, שיכולה להיות קטלנית, וחשיפות מתונות לאורך זמן אינן מורגשות אך גורמות בסופו של דבר למחלת הסרטן כנזק מצטבר). הצופים, שרובם לא היו בקיאים בהבדל בין קרינה מייננת לבין קרינה בלתי מייננת, הסיקו שגם קרינת טלפונים סלולריים גורמת למחלת הסרטן כנזק מצטבר.

בעקבות העניין הרב שעורר הראיון, שידרו ערוצי טלוויזיה רבים כתבות ותוכניות בנושא. החשדות הופנו רק כלפי טלפונים סלולריים, ולא כלפי טלפונים אלחוטיים ביתיים, שבאותה תקופה שידרו בעוצמה חלשה יותר מאשר טלפון סלולרי. מאוחר יותר, טלפונים סלולריים (ואנטנות סלולריות) בדור 3 שידרו בעוצמה נמוכה יותר מאשר טלפונים אלחוטיים ביתיים, ובדור 4 משדרים בעוצמה נמוכה אף יותר (העלייה בקצב הנתונים על אף הירידה בעוצמת השידור מתאפשרת הודות לשיפורים טכנולוגיים). למרות זאת, החשש מפני קרינה לרוב מתמקד גם כיום בטלפונים סלולריים ורק לעיתים נדירות כולל שידור אלחוטי מכל סוג (ובמקרים קיצוניים אף יותר כולל גם מכשירי חשמל שאינם עושים שימוש בתקשורת אלחוטית).

בעקבות העניין הציבורי בהשפעות הבריאותיות של קרינת טלפונים סלולריים, בוצעו מחקרים רבים שניסו לבדוק האם יש קשר בין החשיפה לקרינת הטלפון הסלולרי לבין מחלות שונות, ובעיקר סרטן. קרינה בלתי מייננת אינה גורמת נזק ל-DNA שגורם לסרטן כמו קרינה מייננת, אך אין זה אומר שזה בלתי אפשרי שקיים מנגנון ביולוגי אחר שבו הקרינה תגרום לסרטן. חוקרים שונים הציעו מנגנונים שונים שבהם הקרינה יכולה להשפיע לרעה על בריאות האדם. הצעה אחת, למשל, היא שהקרינה גורמת להיווצרות רדיקלים חופשיים – מולקולות לא יציבות שעלולות לגרום לנזק לתאי הגוף. אך הרדיקלים החופשיים נוצרים כל הזמן בגוף ומסולקים על ידו והם מושפעים מאוד מזיהום אוויר ומים ומהרכב המזון. אין זה סביר שהם נוצרים מקרינה חלשה יותר בעוצמתה ובתדירותה מקרינת חום ומאור נראה. מנגנון נוסף שהוצע הוא השראה אלקטרומגנטית של זרמים חשמליים במערכת העצבים ובמוח, אך נמצא כי קרינת טלפונים סלולריים משרה בגוף רק זרמים חשמליים חלשים מאוד, שהם זניחים בהשוואה לזרמים שהגוף יוצר באופן טבעי.

ערך מורחב – רגישות לקרינה

ישנם אנשים שטוענים שהם רגישים לקרינה ושבחשיפה לקרינה אלקטרומגנטית הם חווים תחושת שרפה או דגדוג בעור, עייפות, הפרעות שינה, סחרחורת, קשיי ריכוז, קשיי נשימה, כאבי ראש או קשיי עיכול. כאשר טענות אלה נבדקו באופן מדעי התברר באופן חד משמעי שזהו אפקט נוצבו (התופעה ההפוכה מאפקט פלצבו) – אנשים אלה דיווחו על אותם התסמינים גם כאשר שהו ליד אנטנה כבויה.

פעמים רבות, קיים פער גדול בין התוצאות והמסקנות של מחקרים מדעיים לבין דרך הצגתם בכתבות חדשותיות בכלי התקשורת. מחקרים המוצאים השפעות בריאותיות מהקרינה זוכים לכיסוי רב בתקשורת גם אם הם לא התפרסמו בכתב עת מדעי ואפילו לא תורגמו לאנגלית. הם מקבלים בעיתונות פרשנות מוגזמת ומשמעויות רבות מעבר לממצאים במחקר. לעומת זאת, מחקרים המוצאים חוסר מתאם בין קרינה למחלות כמו סרטן אינם זוכים לחשיפה תקשורתית. מסיבה זו, רוב האוכלוסייה מודעת רק לקיומם של מחקרים שניתן לפרשם ככאלה שמצאו קשר בין קרינת טלפונים סלולריים לסרטן, על אף שמרבית המחקרים שנעשו בנושא לא מצאו כל קשר כזה.

בעבר נטען כי מחקרים המוצאים כי אין קשר בין קרינת טלפונים סלולריים לבין סרטן אינם תקפים משום שלהתפתחות מחלת הסרטן (ובעיקר גידולי מוח) נדרש פרק זמן ארוך מאוד (לפחות 10-20 שנה), בעוד שטכנולוגיית הטלפונים הסלולריים הייתה חדשה יחסית. מסיבה זו במשך שנים רבות הדעה הרווחת הייתה שטרם הוכח הקשר בין קרינת טלפונים סלולריים לבין סרטן, אך קשר כזה יוכח בעתיד כשתתפרץ מגפה של סרטן המוח. טיעון זה אינו תקף בימינו, שכן טלפונים סלולריים קיימים כבר מעל 35 שנה ונפוצים מעל 25 שנה (כבר ב-1993 ל-4% מהאמריקאים, שהם 10 מיליון איש, היה טלפון סלולרי), ופורסמו מחקרים בנושא שנמשכו למעלה מ-10 שנים והם לא מצאו קשר למחלת הסרטן. כמו כן, יש לציין שתקשורת אלחוטית קיימת כבר מעל 100 שנה, ושידורי רדיו וטלוויזיה קיימים עשרות שנים. אין סיבה להניח שדווקא תחום התדרים המדויק שמשמש לתקשורת סלולרית מזיק לבריאות, או שהשיטות המתוחכמות להעברת מידע בקצב גבוה מזיקות לבריאות.

כמעט כל ההשפעות הביולוגיות של קרינה אלקטרומגנטית שנמצאו בניסויים בבעלי חיים מתאימות לתוצאות של חימום - למשל קטרקט, פגיעה במערכת הרבייה והיחלשות מערכת החיסון. באחד המחקרים הבולטים, החוקרים הקרינו עכברים בקרינת רדיו ומצאו שנפגעה מערכת החיסון שלהם ויכולת הלמידה שלהם. אך כשהמחקרים פורסמו בתקשורת, לא צוין שהקרינה הייתה בעוצמה גבוהה כך שהטמפרטורה של העכברים עלתה ביותר ממעלה, דבר שידוע מראש שגורם לתוצאות הללו אצל עכברים גם בחימום ללא קרינת רדיו. מאחר שטמפרטורת גוף האדם לעולם לא עולה בעת חשיפה לקרינת טלפונים סלולריים או אנטנות סלולריות, לא ניתן להשליך את התוצאות של מחקר זה על בני אדם. ממחקרים אחרים על בעלי חיים ניתן להסיק שקרינה שלא מעלה את טמפרטורת הגוף באופן משמעותי אינה בעלת השפעה על ה-DNA או השפעה מסרטנת אחרת, ולא נראה שיש לה השלכות בריאותיות לטווח הארוך כלל: קטרקט לא נגרם ליונקים שנחשפו למשך 3 חודשים ל-150 מיליוואט לסנטימטר רבוע, וגם לא נזק למערכת הרבייה הגברית. חוקרים הצליחו לגרום לסרטן בעכברים רק בהקרנה חזקה מספיק כדי לגרום לחימומם, וביחד עם קרינת רנטגן (שהיא קרינה מייננת, שידוע שהיא מסרטנת) ועם חומרים כימיים שמזרזים גידולים סרטניים, וכל זאת לאחר שהם מראש הונדסו גנטית לפתח גידולי סרטן בקלות יתרה.

בנוסף, נחקרו על בעלי חיים זרמים בעצבים ובשרירים שמושרים על ידי קרינת רדיו. החוקרים הצליחו לגרום כך לחילוף ושחרור יוני סידן במוח של בעלי חיים - השפעה שלא נובעת מאפקטים תרמיים. הם עשו זאת על ידי הקרנה באותות מסוימים (אפנון משרעת) בתדרים מסוימים ובטמפרטורות מסוימות. כל הקרנה מחוץ לתנאים המדויקים הללו לא גרמה לנזק. האותות שגרמו לנזקים היו בתדר 147 מגה-הרץ מאופננים ב-6-20 הרץ, ורק בתדרים המדויקים האלה נצפה הנזק. באותות כאלו לא נעשה שימוש כלל בתקשורת האלחוטית והסלולרית. חוקרים הצליחו לגרום גם לשינויים זמניים בפעילות המוח של בעלי חיים בטווח התדרים 300 הרץ עד 100 קילו-הרץ - גם הם תדרים שרחוקים מאלה שבשימוש התקשורת הסלולרית. גם השפעות אלו היו קשות לאישור או שחזור, השלכותיהן הבריאותיות על בעלי החיים לא ידועות והן לא נצפו בבני אדם.

מחקרים רבים אחרים שנעשו על בעלי חיים, חלקם כבר בשנות ה-90, בהם הקרינו אותם בקרינה הדומה לזו הנפלטת מטלפונים סלולריים לא מצאו כל השפעה עליהם^[3].

מחקרים דומים לאלו שנעשו על בעלי חיים נעשו גם על בני אדם^[4]. חימום גוף האדם בעת בליעת קרינה נחקר הרבה משום שזהו האפקט העיקרי של הקרינה על הגוף, ולא נמצאו לכך כל השלכות בריאותיות. באחד המחקרים בדקו את ההשפעה של קרינה בעוצמה גדולה. חימום הורגש על ידי הנחקרים בתדרי התקשורת הסלולרית בהספקים של 27 עד 200 מיליוואט לסנטימטר רבוע. גופם של הנחקרים התחמם בפחות מחצי מעלה (דבר שנחשב בטוח לחלוטין ומתרחש גם בזמן מאמץ פיזי כמו פעילות ספורט). יש לציין שבזמן דיבור בטלפון סלולרי או בשהות ליד אנטנה סלולרית, גוף האדם אינו מתחמם אפילו במידה שניתנת למדידה. התקנות לסף החשיפה שומרות על מרווח בטיחות שלא מאפשר נזקים תרמיים, והקרינה אליה אנו חשופים בפועל קטנה אף מאלה.

השראת זרמים חשמליים בגוף האדם אפשרית רק בתדרים שקטנים מ-1 מגה-הרץ (שאינם בשימוש תקשורת סלולרית). ניתן ליצור זרמים כה חזקים שיגרמו לכוויה - אך לשם כך יש להיחשף לקרינה בעוצמה שגדולה יותר אף מזו שקיימת במרחק נגיעה מאנטנות חזקות. ההשפעות הלא-תרמיות של זרמים חשמליים שנמצאו בבעלי חיים לא נצפו אצל בני אדם. נבדקו גם גלים אלקטרומגנטיים מצורות שונות - למשל פולסים ואפנון משרעת - ובכולם לא נמצאו השפעות על בני אדם.

סוג נוסף של מחקרים הוא מחקרי אפידמיולוגיה, שהם מחקרים סטטיסטיים על מספר רב של בני אדם. מחקרים רבים מאוד לא מצאו עלייה בעלת מובהקות סטטיסטית בשכיחות של סרטן או מחלות אחרות^{[5][6][7][8][9] [10]}. מחקר דני מ-2006 עם מעל 400,000 נחקרים שארך מעל 10 שנים לא מצא קשר בין חשיפה לקרינת טלפונים סלולריים לבין סרטן^[11]. מחקר גדול נוסף מ-2008 בשם אינטרפון (Interphone) שנערך בפיקוח הסוכנות הבינלאומית למחקר סרטן של ארגון הבריאות העולמי ב-16 מדינות^[12] גם הוא לא מצא קשר בין השימוש בטלפונים סלולריים לבין סרטן^{[13][14][15][16]}. במחקר מקיף אחר, שנערך בדנמרק, לא נמצא קשר בין שימוש בטלפון נייד לסרטן המוח^[17]. מחקר שפורסם בתחילת 2014 קבע שאין הוכחה ששימוש בטלפונים סלולריים גורם לסרטן^[18].

מספר מחקרים כן מצאו מתאם בין שימוש בטלפונים סלולריים לבין גידולים סרטניים. בחלק מהמחקרים הללו הגידולים נטו להימצא בצד הראש שבו דיברו האנשים בטלפון הסלולרי, בחלקן לא הייתה עדיפות לצד כלשהו, ובחלקן נטו הגידולים להימצא דווקא בצד האחר. דו"ח שחיברה המועצה המדעית של ההסתדרות לרפואת השיניים הציג ביולי 2009 ממצאים לפיהם בשנים 2002-2007 עלה מספרם של חולי סרטן בלוטות הרוק מסוג הפרוטיד (הממוקמות בחלל הפה בקרבת האוזן) פי 2.8 בתקופה של חמש שנים. להערכת החוקרים, גורם אפשרי אחד לעלייה זו הוא העלייה בשימוש בטלפונים סלולריים במאה ה-21, אך בפועל, לא נאספו נתונים לגבי הרגלי השימוש בטלפונים סלולריים בקרב החולים ולכן לא ניתן להצביע על מתאם בין השניים^[19][20].

בעקבות החשש מהשפעות בריאותיות של קרינת טלפונים סלולריים ואנטנות, ארגונים שונים פועלים כדי ליצור חקיקה שתקטין את רמת החשיפה של הציבור לקרינת טלפונים ואנטנות סלולריות. בין הארגונים הללו ניתן למנות את עמותת מלר"ז, ואת הפורום לסלולריות שפויה. עבור חלקם, זהו מאבק אידאולוגי שאותו הם מנסים להפיץ למודעות הציבור, וביניהם יש הקושרים את הנושא לתאוריות קונספירציה שונות. החשש מקרינה אף הוביל בעבר למהומות אלימות^{[21][22][23][24][25][26]}. פורום החברות הסלולריות בישראל עוסק בפעילות ציבורית הסברתית מטעם החברות הסלולריות.

מאז 2008, ארגוני בריאות רבים פרסמו הודעות חד משמעיות הקובעות שלא נמצא קשר בין הקרינה המשמשת לתקשורת סלולרית לבין כל השפעות בריאותיות, ושנראה שאין כאלה. ביניהם ניתן למנות את ארגון הבריאות העולמי^[27], המכון הלאומי לסרטן^[28] של ארצות הברית, מנהל המזון והתרופות האמריקאי^[29][30], ועדה מיוחדת של ה-IEEE, הוועדה הבינלאומית להגנה מפני קרינה בלתי מייננת (ICNIRP)^[31], הוועדה המדעית האירופאית לסכנות בריאותיות חדשות (SCENIHR)^[32], ומשרדי הבריאות של ממשלות פינלנד^[33], גרמניה, אוסטריה^[34], הולנד, בלגיה ומדינות נוספות.

מדינות אחרות, כמו צרפת ואיטליה, נוקטות בעקרון הזהירות המונעת, הקובע כי יש לנקוט באמצעי זהירות גם כאשר לא הוכח מדעית קשר סיבתי בין תופעה מסוימת לבין נזק בריאותי. בהתאם לעיקרון זה, משרד הבריאות הישראלי ממליץ להרחיק את הטלפון הסלולרי מהגוף בזמן שיחה בעזרת דיבורית או אוזניות ולא לשאת אותו בכיס, לצמצם את משך השיחות, להימנע משיחות במקומות מתכתיים סגורים כמו מעלית ורכבת, ולהקפיד על הכללים הללו במיוחד אצל ילדים^[35]. במדינות רבות נקבעו תקנות בעלות מידות שונות של החמרה, חלקן על בסיס מרווח ביטחון גדול מהסף הגורם לנזק כתוצאה מחימום הרקמות בבליעת הקרינה, וחלקן על סמך ראיות אנקדוטליות וממצאים חלקיים או שאינם חד משמעיים.

במאי 2011 קבעה הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC - ‏ International Agency for Research on Cancer) של ארגון הבריאות העולמי של האו"ם כי אין לשלול את האפשרות ששימוש בטלפון סלולרי עלול לגרום למחלת הסרטן^[36][37][38]. הסוכנות מפרסמת רשימה של מעל אלף גורמים אפשריים למחלת הסרטן והם מחולקים לקבוצות לפי מידת הוודאות בהיותם גורמים מסרטנים. בקבוצה מס' 1 יש חומרים וגורמים שידועים בוודאות כמסרטנים (לדוגמה: רדיום ועישון סיגריות). בקבוצה 2A נמצאים כ-60 חומרים שקיימות ראיות מוצקות מניסויים לכך שהם מסרטנים, אך הן אינן חד משמעיות (לדוגמה DDT ואכילת בשר). בקבוצה 2B נמצאים מעל 250 חומרים וגורמים שלגביהם יש ממצאים ברמת ודאות נמוכה הרבה יותר לגבי היותם מסרטנים, כמו מאכלים מטוגנים, צבעי מאכל מסוימים, ואלוורה. קבוצה 3 כוללת כ-500 חומרים שלגביהם אין עדויות על היותם מסרטנים אך לא ניתן לסווג אותם וקבוצה 4 כוללת חומרים שנראה שאינם מסרטנים כלל. בפגישתה של ועדת הסוכנות במאי 2011 הוחלט להוסיף קרינה אלקטרומגנטית בתדרי רדיו לקבוצה 2B.

החשש שהקרינה מסכנת את בריאות המשתמש בטלפונים סלולריים יצר ביקוש לאמצעי הגנה מתאימים. לא ניתן לחסום לחלוטין את הקרינה, כיוון שאז תמנע התקשורת הסלולרית עצמה.

• דיבורית: עוצמת השידור קטנה ביחס ריבועי למרחק. כלומר, הרחקת מקור השידור מהגוף מועילה מאוד בהפחתת הקרינה המגיעה אליו. לדוגמה, החזקת המכשיר במרחק 50 ס"מ מהראש במקום 5 ס"מ, מגדילה את המרחק פי 10 ומקטינה את עוצמת הקרינה (כלומר, שטף האנרגיה) פי 100. בשביל להרחיק את החלק המשדר בטלפון הנייד ולקרב את אמצעי השמיעה והדיבור (או כדי לפנות את הידיים) אפשר להשתמש באוזניה ומיקרופון. הדיבורית הרגילה מחוברת באמצעות חוט מוליך אל מכשיר הטלפון. עלה החשש שמא החוט המחובר אל האוזניה משמש כאנטנה ומגביר את השידור ישירות לתוך האוזן, אך החשש הופרך^{[דרוש מקור]} בבדיקת קרינה לאורך החוט. מקלטי רדיו קטנים עם אוזניה משתמשים לעיתים באוזניה כאנטנה לקליטת השידורים אבל לא כאנטנת שידור.
• בלוטות': דיבורית אלחוטית בטכנולוגיית בלוטות' מאפשרת להרחיק את המכשיר הסלולרי מהראש, אולם מצמידה אליו משדר אחר. מבחינת עוצמות השידור, השידור הסלולרי לאו דווקא חזק יותר מהשידור של הדיבורית, על אף שהוא משדר למרחק גדול יותר. מכאן שדיבורית בלוטות' אינה יעילה בהפחתת הקרינה כמו דיבורית חוטית.
• רמקול: תחליף לדיבורית הוא שימוש ברמקול הפנימי של המכשיר, המאפשר שמיעה בסביבה הקרובה גם ללא הצמדת המכשיר לאוזן. כך ניתן להחזיק את המכשיר יחסית רחוק מהגוף ולשוחח בקול, החיסרון לעומת הדיבורית הוא איכות נמוכה יותר של שמע ופגיעה בפרטיות.
• אפליקציות לטלפון לניטור רמת שידור: אפליקציות סלולריות המאפשרות לנטר את רמת השידור של הטלפון הנייד ולהתריע למשתמש שרמת הקרינה מגיעה לרמות גבוהות.
• כיסוי: בטלפונים ישנים האנטנה הייתה ממוקמת מחוץ לטלפון עצמו וניתן היה להרכיב עליה כיסוי המכיל מתכת ומונע את השידור בכיוון הראש. הפתרון יעיל והפחתת הקרינה המגיעה אל הראש ניתנת למדידה באמצעי מדידה פשוטים. החיסרון הבולט הוא שחלק מהשידור נחסם והכיוון בו מחזיקים את הטלפון משפיע על איכות הקליטה. חיסרון נוסף הוא שהכיסוי מכיל מתכת ומשקלו ביחס לטלפון גדול.
• קליטה מיטבית: השימוש בטלפון הסלולרי במקומות בהם הקליטה גרועה, כדוגמת חניונים, מחסנים, מעליות ועוד, גורם למכשיר הסלולרי לתפוקה גבוהה יותר, ולהגברת הקרינה הנפלטת ממנו. מומלץ שלא להשתמש במכשיר במקומות אלו, או להגביר את הקליטה במקום השימוש באמצעות מכשירים ייעודיים^[39].

בשוק קיימים מוצרים שונים המשווקים ככאלה שמגינים מפני קרינת טלפונים סלולריים. בארצות הברית, סוכנות המסחר הממשלתית פרסמה אזהרה לציבור כי אין הוכחה מדעית לכך שהמוצרים הללו מפחיתים את החשיפה לקרינה וכי המשווקים של מוצרים כאלה הם נוכלים המנצלים כותרות חדשותיות מדאיגות כדי לשווק את המוצרים שלהם^[40]. הסוכנות אף אכפה תלונות על פרסום שקרי נגד מספר חברות המוכרות מוצרים כאלה.

בישראל, חברות שונות משווקות מוצרים כמו מדבקות להפחתת הקרינה מטלפונים סלולריים ובעבר אלה נמכרו גם על ידי החברות הסלולריות עצמן. חברות המשווקות מוצרים כאלה נוהגות להפיץ מידע שקרי כמו האפשרות לטגן ביצה באמצעות קרינת טלפון סלולרי או השפעות בריאותיות המיוחסות לרגישות לקרינה. איירק טכנולוגיות, למשל, טוענת ש"קרינה סלולרית, בין היתר, גורמת לנזקים גנטיים ופוגעת בראייה", ומשווקת מוצר בשם "כרטיס חכם" שבעבר שווק בשם "רדיד האיזון". היא מצטטת לקוחות שטוענים שמאז שהתקינו את המדבקה, חלפו כאבי הראש שחוו עד אז בעת שיחה והתגברה יכולת הריכוז שלהם, אך זו ככל הנראה תוצאה פסיכולוגית של אפקט הפלצבו.

• קרינה בלתי מייננת
• זהירות מונעת
• טלפון סלולרי והשפעות חברתיות
• רשימה מקוצרת של השפעות בריאותיות עם מקורות

• נתוני קרינה (SAR) מרוב הטלפונים הסלולריים בישראל, באתר פורום החברות הסלולריות בישראל
• ד"ר מעין ברנע-זהר, האם באמת הוכח שקרינה סלולרית מסרטנת?, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, ‏29 במאי 2016
• מאיר ברק, מהו המדד לקרינה הנפלטת ממכשירי טלפון הסלולאריים?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 16 במאי 2010
• אמיתי זיו, בזמן שהתמכרנו לסמארטפון: האם ההגנה מקרינה סלולרית בישראל עדיין מספיקה?, באתר TheMarker‏, 4 בנובמבר 2014
• סיגל סדצקי, מפחדים מקרינה? היכן עוצמתה מתגברת ואיך ניתן להפחיתה, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2014
• בועז קרני־הראל, מהי ה"קרינה" במוצרי החשמל הביתיים, באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, 5 בנובמבר 2021
• האם באמת מסוכן ללכת עם הנייד בכיס? | בר סמכא, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 6:32)
• מהי טכנולוגיית ה-5G ואיך היא תשפיע על חיינו? | כאן סקרנים, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 11:01)
• שיעור הספיגה הסגולית המרבי המותר בארצות הברית (באנגלית)