במשל זה, עובר השועל ליד עץ, שעליו יושב עורב ובפיו גבינה. השועל, שחושק בגבינה, מחמיא לעורב על מראהו ה"מרהיב" ומבקש ממנו גם להשמיע את קולו הערב. העורב, אשר לא חושד בדבר, פוצח בשיר, והגבינה נופלת מפיו היישר לידי השועל, אשר נמלט עם שללו. מוסר ההשכל של המשל, הוא שיש להיזהר מדברי חנופה, כדי לא ליפול בפח[2].
הראשון שתרגם את המשל לעברית היה יהודה לייב גורדון (יל"ג) בספרו "משלי יהודה", שיצא בשנת 1859 בווילנה[4]. הוא קרא למשל: "העורב והשועל" ומוסר ההשכל שלו היה: "דעה קנית מה חסרת / דעה חסרת מה קנית?", היינו, יל"ג הדגיש את טפשותו של המקשיב לדברי חנופה[5].
המשל פותח את ספרו של חנניה רייכמן, שתרגם את משליו של קרילוב בספרו הידוע: "כל משלי קרילוב"[6], באיוריו של נחום גוטמן. שמו של המשל בספר הוא: "בת-העורב והשועל". להלן קטע מתוך תרגומו של רייכמן.
