PROFILPELAJAR.COM

הקלות הבלתי נסבלת של הקיום
The Unbearable Lightness of Being
	כרזת הסרט
מבוסס על	הקלות הבלתי-נסבלת של הקיום
בימוי	פיליפ קאופמן
הופק בידי	ברטיל אולסון; פול זנץ; סול זנץ
תסריט	מילן קונדרה (ספר); ז'אן-קלוד קריאר; פיליפ קאופמן
עריכה	וולטר מרץ'
שחקנים ראשיים	דניאל דיי-לואיס; ז'ולייט בינוש; לנה אולין; דרק דה לינט; ארלנד ז'וזפסון; פאוול לנדובסקי
מוזיקה	מרק אדלר; ארני פוזיליאוס
צילום	סוון ניקוויסט
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	סול זאנץ
חברה מפיצה	אוריאון פיקצ'ורס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	5 בפברואר 1988 (ארצות הברית); 2 במרץ 1988 (צרפת); 1 באפריל 1988 (שוודיה)
משך הקרנה	171 דקות
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט ארוטי, סרט מבוסס יצירה ספרותית, סרט דרמה, סרט רומנטי
הכנסות באתר מוג'ו	unbearablelightnessofbeing
פרסים	פרס אגודת מבקרי הקולנוע של בוסטון לשחקן הטוב ביותר (דניאל דיי לואיס); פרס אינדפנדנט ספיריט לסינמטוגרפיה (סוון ניקוויסט); פרס באפט"א לתסריט המעובד הטוב ביותר (ז'אן-קלוד קרייר, פיליפ קאופמן); פרס אגודת מבקרי הסרטים הלאומית לסרט הטוב ביותר; פרס אגודת מבקרי הסרטים הלאומית לבימוי הטוב ביותר (פיליפ קאופמן); מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר ;
	דף הסרט ב־IMDb

הקלות הבלתי נסבלת של הקיום (באנגלית: The Unbearable Lightness of Being) הוא סרט מ-1988 בבימויו של פיליפ קאופמן, שנוצר על פי רומן בעל אותו שם מאת מילן קונדרה. כמו בספר, העלילה מתרחשת בפראג בשנת 1968 ומתארת את חייהם של אמנים ואינטלקטואלים בצ'כוסלובקיה בעת האביב של פראג ואת חייהם המשתנים כתוצאה מפלישתה של ברית המועצות לצ'כוסלובקיה.

הפקה

הסרט הופק בארצות הברית ובוים על ידי פיליפ קאופמן האמריקאי, אך צוות השחקנים כלל ברובו שחקנים אירופיים, ובהם דניאל דיי-לואיס (אנגליה), ז'ולייט בינוש (צרפת), לנה אולין (שוודיה) ודרק דה לינט (דנמרק). הסרט צולם בצרפת ולא בצ'כוסלובקיה. בסצנות המתארות את הפלישה הסובייטית, שולבו קטעי ארכיון עם צילומים מהעיר ליון. הסרט זכה להצלחה בינונית באמריקה הצפונית ולהצלחה רבה יותר באירופה.

עלילה

הסרט מתחיל בהצגתו של תומאס, מנתח מוח צ'כי, אשר חי חיי רווק חסר דאגות. המאהבת שלו, סבינה, היא אמנית אשר גם היא חיה ללא מחויבויות. יום אחד עוזב תומאס את פראג, על מנת לבצע ניתוח מוח בעיירת ספא. שם הוא פוגש בתרזה, מלצרית החולמת לעזוב את חייה הקודרים בעיירת הספא. היא עוקבת אחריו לפראג ועוברת לגור אתו. דבר זה מקשה על ההרפתקאות המיניות של תומאס עם הנשים האחרות.

תומאס מבקש מסבינה, לעזור לתרזה, למצוא עבודה כצלמת. תרזה חווה רגשות מעורבים של סקרנות וקנאה כאשר היא מבינה שבין תומאס וסבינה קיים קשר מיני. מצוקתה של תרזה מופרעת על ידי הטנקים הסובייטיים הפולשים לצ'כוסלובקיה. במהלך המהומה, תרזה מצלמת תמונות של הפלישה הסובייטית ונותנת את הפילמים לזרים, כדי שיבריחו אותם למערב. לאחר מכן בורחים השלושה מצ'כוסלובקיה.

בשווייץ פוגשת סבינה את פרנץ, פרופסור נשוי, והם מתחילים ברומן. לאחר זמן מה, מודיע פרנץ לסבינה כי הוא עזב את אשתו ומשפחתו. לאחר הצהרתו, עוזבת אותו סבינה, מכיוון שהיא מרגישה שהקשר שלהם לא יוכל להחזיק בעולם המציאותי. תרזה ותומאס מנסים להסתגל לחייהם בשווייץ, אך תרזה מגלה כי תומאס ממשיך בקשריו המיניים עם נשים אחרות. היא עוזבת אותו וחוזרת לצ'כוסלובקיה. תומאס מגלה כי הוא מוטרד מעזיבתה של אשתו, ומחליט לבוא בעקבותיה לצ'כוסלובקיה, למרות שדרכונו מוחרם בכניסה. הגעתו של תומאס אחריה, מרוממת את רוחה של תרזה.

תומאס מנסה להשיג את משרתו הקודמת כמנתח מוח, אך נענה בשלילה בעקבות ההנהלה החדשה, הנתמכת על ידי הסובייטים, מכיוון שלפני הפלישה הסובייטית פרסם מאמר המשווה את הסובייטים לאדיפוס המלך. תומאס כתב במאמרו כי אדיפוס דקר את עיניו כאשר גילה מהו חטאו, אך הסובייטים לעומתו אינם מכירים בחטאיהם. ההנהלה החדשה דרשה מתומאס לכתוב מכתב החוזר בו מהנאמר במאמר, אך תומאס מסרב. כתוצאה מסרובו, לא יכול תומאס לעבוד כרופא, והוא מוצא עבודה כמנקה חלונות. עבודה זו מביאה עמה הזדמנויות נוספות למפגשים עם נשים אחרות.

תרזה עובדת כמלצרית ופוגשת מהנדס. מכיוון ששוב היא מוצאת עדויות לחוסר הנאמנות של תומאס, היא מחליטה לנהל רומן עם המהנדס. מיד לאחריו, היא פוחדת שהמהנדס עובד עם המשטר החדש, ושהוא עלול לסחוט אותה ואת ותומאס בעקבות הרומנים. ביאושה היא מנסה להתאבד, אבל תומאס מונע זאת ממנה.

תרזה משכנעת את תומאס לעזוב את פראג והם עוברים לכפר, אשר בו מקבל את פניהם מטופל ותיק של תומאס. שם הם חיים באידיליה כחקלאים, רחוק מהאינטריגות הפוליטיות של פראג. בניגוד אליהם, מגיעה סבינה לאמריקה, שם היא ממשיכה באורח חייה כרווקה בוהמיינית. באמריקה, סבינה נדהמת כאשר היא מקבלת מכתב, המספר לה כי תרזה ותומאס נהרגו בתאונת דרכים, כאשר נהגו בחזרה לביתם במשאית, לאחר שחגגו בעיר אחרת עם חברים.

הסרט מסתיים בסצנה בה רואים את תומאס ותרזה, במצב רוח מרומם וככל הנראה מאושרים מאוד, כאשר הם נוסעים חזרה לכפרם, זמן קצר לפני מותם.