סירה ששימשה להברחת יהודים מדנמרק לשוודיה בזמן השואה. (התמונה מתוך מוזיאון יד ושם)סירה ששימשה להברחת יהודים מדנמרק לשוודיהשלט על הצלת יהודי דנמרק ברחוב דנמרק בפתח תקווהכיכר דניה בבית הכרם בירושלים נקראת ע"ש מבצע ההצלה, ובה אנדרטה בצורת סירה
הצלת יהודי דנמרק היה מבצע הצלה בימי השואה שבמסגרתו הוברחו אלפי יהודי דנמרק, מתחת לאפם של הנאצים, בסירות דיג אל החוף המזרחי של המדינה, לעבר שוודיה הנייטרלית. על אף שחלק קטן נתפסו על ידי הגרמנים, 98.1% מיהדות דנמרק שרדו את השואה.
מצבה המיוחד של דנמרק איפשר לה, בין היתר, גם להתנגד ליישום המדיניות הגזענית הנאצית כלפי היהודים. במהלך 1940 לא הופעלו צעדים נגד היהודים וכשהיינריך הימלר העלה בפני מפקד המשטרה הדנית, באפריל 1941, את שאלת היהודים, הלה השיב לו שיש בדנמרק רק מעט יהודים ושתושבי דנמרק אינם רואים בעיה ביהודים בארצם. תשובה זאת שחזרה על עצמה בדיונים אחרים בין הגרמנים לשלטונות דנמרק הביאה את השליטים הגרמנים שלא לכלול את הנושא היהודי בדיווחיהם, שמא יעלה ויביא לפיצוץ בין הגרמנים לדנים[1].
בשנת 1943 התגברו גילויי ההתנגדות של הדנים נגד הגרמנים. רוב היהודים נשארו פסיביים מחשש שמא העלאת פרופיל תהיה לרעתם, אך קבוצה קטנה של סטודנטים יהודיים זרים חיפשה דרכים לברוח מדנמרק. ניסיונות ראשוניים לברוח ברכבת לטורקיה נכשלו ולאחר מכן בסוף מרץ 1943 נעשה ניסיון מוצלח לברוח לשוודיה בסירת דייגים[2].
ב-29 באוגוסט 1943 הגרמנים פיזרו את הממשלה הדנית והכריזו על ממשל צבאי במסגרת מבצע ספארי. ב-8 בספטמבר 1943 שלח המושל הגרמני של דנמרק מברק לברלין בו כתב שהשעה הבשילה לפתור את הבעיה היהודית בדנמרק, וב-18 בספטמבר נשלחה הוראה של היטלר להפעיל את הפתרון הסופי בדנמרק. המועד להתחלת איסוף היהודים נקבע ללילה שבין 1–2 באוקטובר 1943[3].
ייתכן כי ורנר בסט, המנהל האזרחי של דנמרק הכבושה (1942–1945) מטעם גרמניה הנאצית, חיבל בתוכניות לרכז את האוכלוסייה היהודית בדנמרק כדי להימנע מלעורר את האוכלוסייה הדנית הכללית נגד גרמניה. בהצלת יהודי דנמרק, מסלול הבריחה העיקרי היה חציית מצר ארסונד לשוודיה בסירה. ייתכן שבסט הודיע למקורב יהודי על הכנסת סירות הסיור הגרמניות באזור בתקופה זו לשיפוצים. אך הרשויות הדניות העריכו כי יד ימינו של בסט, דוקוויץ, הוא שהשיג את המידע על הגירוש המתוכנן ותרם להחלטת היהודים לברוח. במהלך משפטו בדנמרק התעקש בסט כי היהודים הצליחו לברוח מכיוון שהוא-עצמו סיפק את התאריכים לדוקוויץ.[4]
היהודים ירדו למחתרת והתחבאו אצל ידידים דנים. כ-1,500-2,000 יהודים הוסתרו בבית החולים ביספביירג. הידיעה על איסוף יהודי דנמרק הועברה גם לשוודיה, אשר הכריזה שתיתן מקלט לכל יהודי דנמרק[5] והובהר שהכוונה גם ליהודים שאינם אזרחי דנמרק[6]. החל מתחילת אוקטובר דווח בעיתונות בשוודיה ובעולם על מעצרים של יהודים בדנמרק ועל יהודים שברחו לשוודיה. כך, ב-4 באוקטובר דווח כי 600 יהודים כבר הגיעו לשוודיה[7] וב-24 באוקטובר דווח שרוב יהודי דנמרק כבר בשוודיה[8]. בין המגיעים לשוודיה היה נילס בוהר[9].
בארגונה של המחתרת הדנית הוסעו היהודים, מתחת לאפם של הגרמנים, אל החוף המזרחי של המדינה, ובתוך מספר ימים הוברחו אלפי היהודים בסירות דיג אל שוודיה הנייטרלית. להצלחת המבצע עזרו גם פעילי מחתרת בשורות המשטרה, כמו דיבי קנוד.
במבצע הברחת יהודי דנמרק באוקטובר 1943 השתתפה גם הסירה גרדה III ששימשה את הני סינדינג סונדו וצוותה למתן שרות למגדלורים.
כ-7,200 מיהודי דנמרק (שהיו 90% מיהודי דנמרק) הוברחו לשוודיה. 492 יהודים נתפסו על ידי הגרמנים ונשלחו למחנה טרזיינשטט שבצ'כוסלובקיה. גם לאחר מעצרם המשיכה ממשלת דנמרק לעקוב אחר מצבם ושלחה להם חבילות תרופות ומזון.[דרושה הבהרה] אף על פי כן, כ-150 איש מיהודי דנמרק שנתפסו נרצחו בשואה. המשלוח האחרון של יהודים שנעצרו על ידי הנאצים יצא מדנמרק ב-23 בנובמבר 1943[10].
הסברים היסטוריים
היסטוריונים וחוקרים ניסו לתת הסברים שונים להתגייסות העם הדני למען יהודי דנמרק. ישנם שני הסברים נפוצים לתופעה זו:
ההסבר הראשון הוא לוגיסטי לחלוטין. הוא מסביר את ההתגייסות בכך שלטובת הדנים עמדו התנאים הגאוגרפיים הנוחים ביותר: קהילה קטנה יחסית של יהודים (ההערכות לאותה תקופה מדברות על כ-8,000 יהודים) וקרבה של מדינה נייטרלית. שוודיה הייתה במרחק הפלגה קצר יחסית (אך מסוכן אמנם) מקופנהגן, שם שכנה עיקר יהדות דנמרק.
הסבר נוסף הוא צורת הלאומיות הדנית. החל מאמצע המאה ה-19 החלה מתפתחת בדנמרק צורת לאומיות המתבססת יותר על קהילתיות, דהיינו על היותה קהילה קטנה ותומכת. זאת לאחר שהדנים נכשלו בביסוס עצמם כמעצמה באותה תקופה. לאומיות זו עוצבה באופן משמעותי על ידי תנועת בתי החינוך העממיים ואותה הלאומיות היא שראתה בתמיכה בקבוצת מיעוט בעם כסימן וחיזוק לאותה גאווה לאומית.
הנצחה
הפסל "המיית הימים" של הפסל דן רייזנר בחוף דדו בחיפה
על מנת לחלוק כבוד למבצע ההצלה יוצא הדופן, החליט יד ושם לטעת בשדרת חסידי אומות העולם עץ לכבודה של המחתרת הדנית. לא הייתה זו הענקת אות חסיד אומות העולם שמוענק ליחידים ולא לקבוצות, אך הדבר נעשה ברוח בקשתם של חברים במחתרת הדנית שביקשו מיד ושם שלא להכיר במצילים דנים בודדים. עם זאת מספר דנים, שמעשי ההצלה שלהם היו יוצאי דופן, זכו גם באופן אישי בתואר חסידי אומות העולם.[11]
בחודש יוני 2013 נחנך בחיפה, בחוף דדו שליד תחנת חוף הכרמל, הפסל "המיית הימים" (The Murmur of the Seas) של הפסל והאמן דן רייזנר העוסק בהצלת יהודי דנמרק באוקטובר 1943.[14] שם הכיכר הפך ל"כיכר דנמרק". הפסל נחנך במעמד השר הדני לענייני מדע, חדשנות והשכלה גבוהה, מורטאן אוסטרגארד, שגרירת דנמרק ליסלוטה פלסנר וראש העיר חיפה יונה יהב. שגרירת דנמרק פנתה אל הקהל בעברית ואמרה שבזכות דן רייזנר העיר חיפה יפה עוד יותר. גודל הסיפור הזה בכך, לפי פרשנותו של רייזנר, שזו הייתה הצלת אנשים על ידי אנשים. בניגוד לאנדרטאות אחרות העוסקות בטרגדיה ביקש רייזנר דווקא לציין את הסוף הטוב של הסיפור - ביצירה שהיא צבעונית, שמחה, וקינטית כשהמשוטים זזים בתגובה לבריזה הבאה מהים, ובכך "משיטים" את הסירה לחוף מבטחים.
^* Brustin-Berenstein, Tatiana (1989). "The Historiographic Treatment of the Abortive Attempt to Deport the Danish Jews". In Michael Marrus (ed.). The Nazi Holocaust. Part 5: Public Opinion and Relations to the Jews in Nazi Europe. Westport, CT: Meckler, pp. 570–571 ISBN 978-3-11184-855-6.
