הפרת נדרים
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר במדבר, פרק ל', פסוקים ד'–ט"ז
משנה	מסכת נדרים, פרק י' ופרק י"א
תלמוד בבלי	מסכת נדרים, דף ס"ו, עמוד ב' עד סוף המסכת
משנה תורה	ספר הפלאה, הלכות נדרים, פרק י"א, הלכה ו' עד סוף הלכות נדרים
שולחן ערוך	יורה דעה, סימן רל"ד ויורה דעה, סימן רל"ה
ספרי מניין המצוות	ספר המצוות, עשה צ"ה ספר החינוך, מצווה ת"ו

הפרת נדרים הוא הליך בהלכה, פעולה שאב או בעל יכולים לבצע, בתנאים מסוימים, כדי לבטל את נדרה של הבת או האשה.

יש להבדיל את ההפרה מהתרת נדרים, שהיא התרה שחכם או בית דין יכולים להתיר נדרי כל אדם, על פי בקשת הנודר.

דין הפרת הנדרים מופיע בספר במדבר, פרק ל', פסוקים ד'–ט"ז.

פרטי הדינים מבוארים בשני הפרקים האחרונים של מסכת נדרים בתלמוד. בספר המצוות לרמב"ם מנוי דין זה כמצוות עשה צ"ה), וכך גם בספר החינוך (מצווה ת"ו). אך הרמב"ן^[1] כתב שאין למנות דין זה כמצווה.

לא כל הנדרים ניתנים להפרה. על פי ההלכה, רק נדרי עינוי נפש ונדרים שבינו לבינה אדם יכול להפר.^[2] נדרי עינוי נפש הם נדרים שהאישה נודרת, שקיומם יביא למניעת הנאות מהאישה. נדרים שבינו לבינה הם נדרים שקיומם יביא למניעת פעולות שהאישה עושה לטובת בעלה או אביה. על פי הכלל שכתוב בברייתא במסכת נדרים,^[2] הפרת נדרי עינוי נפש קיימת לעולם, ואילו בדברים שבינו לבינה, אם האישה נישאת לאיש אחר, הנדר שוב חל מחדש. כל זה אמור בנדרי אשתו, בנדרי בתו ישנה מחלוקת אם ניתן להתיר רק נדרי עינוי נפש או את כל סוגי הנדרים.^[3]

על פי מה שכתוב בתורה, לא ניתן להפר את הנדר לאחר יותר מעשרים וארבע שעות אחר שמיעת הנדר: "וְאִם-הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל-נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַ-ה' יִסְלַח-לָהּ כִּי-הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ.^[4]". אם לאחר זמן זה, לא הופר הנדר, הנדר קיים ואינו ניתן להפרה עוד: "...וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל-נְדָרֶיהָ וְכָל-אִסָּר אֲשֶׁר-אָסְרָה עַל-נַפְשָׁהּ יָקוּם.^[5]". אך יש שפרשו את הפסוקים, שהם אינם מדברים על עשרים וארבע שעות, אלא על אותו היום שבו נשמע הנדר, כלומר, לאחר השקיעה של יום השמיעה, לא ניתן להפר את הנדר וכך אכן נפסקה ההלכה.^[6] ואם הבעל או האב קיים את הנדר- כלומר, שהוא אמר במפורש או חשב בלבו "הנדר קיים"- כבר לא ניתן להפר אותו שוב אך אפשר להתחרט על ההקם ולהתיר אותו אצל חכם.^[7] ובניגוד להתרה, הפרה אינה ניתנת לשאלת חכם.^[8]

אדם יכול להפר את נדרי בתו, בתנאי שהיא אינה בוגרת ואינה נשואה.^[9] אם היא נערה המאורסה, צריך שגם הוא וגם בעלה יפרו את הנדר, ואם אחד מהם לא הפר, הנדר קיים.^[10]

אדם יכול להפר את נדרי אשתו, בתנאים המוזכרים לעיל. ארוס יכול להפר לארוסתו בתנאי שגם אביה יפר לה, כנאמר לעיל. תנאי נוסף לגבי הבעל, הוא ש”אין הבעל מפר בקודמים” (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ס', עמוד א'); כלומר, שהבעל אינו יכול להפר נדר שחל קודם הנישואין. דין זה נלמד מהפסוק: "וְאִם-בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה^[11]". לעומת זאת, ארוס יכול להפר נדרים שחלו קודם שהתארסה, משום שיש איתו גם את כוחו של אביה, שהנדרים חלו כשהאישה הייתה ברשותו.^[12]

על פי דברי ר' יוחנן,^[13] קיים הבדל בין הפרת נדרים להתרת נדרים: "חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם - לא אמר כלום". כלומר - הפרה צריכה להיות מובחנת מהתרה, ואין לבלבל בין הלשונות השונות בעת ביטול הנדר. את ההפרה מבצע הבעל באמצעות הביטוי "הנדר מופר"; ואין לקיימה באמצעות התרה, שאותה מבצע תלמיד חכם ומורה הוראה בצירוף עוד שני אנשים, והיא נאמרת בלשון "הנדר מותר". במסכת נדרים^[14] מופיעים מספר ספיקות ביחס לחלות של לשונות מסוימות שאמר הבעל.

הגמרא^[15] אומרת שכל אדם יכול להפר את נדריו שהוא עתיד לנדור במהלך השנה. אם בשעת הנדר הוא לא זוכר שהוא התנה תנאי זה, התנאי מועיל ומבטל את הנדר, אך אם הוא זכר באותה שעה את התנאי, הרי זה נחשב שהוא ביטל את התנאי והנדר קיים. כתוצאה מזה, נחלקו התנאים האם ניתן להפר גם לאישה ולבת נדרים שעדיין לא חלו. דעת ר' אליעזר היא ש"ומה במקום שאין מיפר נדרי עצמו משנדר (אדם אינו יכול להפר את נדרי עצמו שכבר חלו), מיפר נדרי עצמו עד שלא ידור. מקום שמיפר נדרי אשתו משתדור, אינו דין שיפר נדרי אשתו עד שלא תידור?^[16]"- כלומר, שניתן להפר. אך חכמים חולקים עליו, וסוברים שלא ניתן להפר נדרים שהאישה עדיין לא נדרה והם לומדים זאת מהפסוק: "אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ.^[17]"- ”את שבא לכלל הקם, בא לכלל הפר. את שלא בא לכלל הקם, לא בא לכלל הפר.” (תלמוד בבלי, מסכת נדרים, דף ע"ה, עמוד ב'). ונפסקה הלכה כחכמים.^[18]

• התרת נדרים
• נערה (הלכה)