הפארק הוא אחד ממקומות המפלט האחרונים של גורילות ההר הנדירות, והיה האתר הראשון שבו דיאן פוסי חקרה את הגורילות, לפני שעברה לרואנדה. הגורילות חיות בשטחי יער בגובה שבין 2,100 ל-2,400 מטר. לפני פרוץ מלחמת האזרחים בקונגו בשנות ה-90, נמנו בשטח הפארק רק כ-600 גורילות. עוד לפני פרוץ הקרבות, וכתוצאה מהריכוז הגדול של גורילות ההר הנדירות במקום, הכריזה אונסק"ו על הפארק בשנת 1980 כאתר מורשת עולמית. על-פי הערכה משנת 2005, קטנה אוכלוסיית הגורילות באזור בכ-60% ונותרו בו פחות מ-300 גורילות הר. הפליטים שברחו מרואנדה והלחימה הנמשכת במרבית שטחה של קונגו חדרו גם לאזור הפארק, וגרמו לשריפות יער, למעשי ביזה, ולפעולות של ציד בלתי חוקי של חיות, ובכללן גורילות. כתוצאה מכך נוסף הפארק בשנת 1997 לרשימת אתרי המורשת העולמית שבסיכון.