הפארק הלאומי ניונגווה (באנגלית: Nyungwe National Park) הוא פארק לאומי בדרום-מזרח רואנדה, על הגבול עם בורונדי, שם הוא צמוד לפארק הלאומי קיבירה (אנ') מדרום, ואגם קיוו והרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ממערב. יער הגשם ניונגווה הוא כנראה יער הגשם ההררי השמור ביותר באפריקה. הוא ממוקם בקו פרשת המים בין אגן נהר קונגו ממערב לאגן נהר הנילוס ממזרח. מהצד המזרחי של יער ניונגווה מגיע גם אחד מהענפים של מקורות הנילוס.
הפארק הוכרז כאתר מורשת עולמית ונוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.[2] בהסבר להחלטה נאמר:
נכס סדרתי זה מייצג אזור חשוב לשימור יערות הגשם במרכז אפריקה. הנכס הוא משכן של יערות שלמים וביצות כבול, אדמות בור, סבך שיחים ואדמות עשב, המספקים בתי גידול לצמחים ובעלי חיים מגוונים ביותר. הפארק מכיל גם את בתי הגידול הטבעיים המשמעותיים ביותר עבור מספר מינים שלא נמצאים במקום אחר בעולם, כולל תת-המין המזרח-אפריקני של שימפנזה מצוי (Pan troglodytes schweinfurthii), בסיכון בעולם, תת-המין Cercopithecus mitis ssp. kandti של גנון כחול ומין הפרסףRhinolophus hillorum השרוי בסכנת הכחדה חמורה. ישנם גם 12 מיני יונקים ושבעה מיני עופות שנמצאים בסכנת הכחדה בעולם, ועם 317 מיני עופות מתועדים, הפארק הלאומי ניונגווה הוא אחד האתרים החשובים ביותר לשימור עופות באפריקה.
היסטוריה
שמורת יער ניונגווה הוקמה בשנת 1933 על ידי הממשלה הקולוניאלית הבלגית. בשנות העשרים של המאה ה-20 החלה הממשלה הקולוניאלית לדאוג מההמרה המואצת של יער למרעה. החוקים המסדירים את שמורות היער של רואנדה אסרו על בירוא יערות לחקלאות, אך שמרו על זכויות הקהילה לחטוב ולאסוף עצי הסקה, והתירו ניצול מסחרי של עצים יקרי ערך. האכיפה הייתה רופפת, והתושבים המקומיים המשיכו להשתמש ביער לציד, איסוף דבש, חיתוך עץ, חקלאות קיום וכריית זהב.[3]
רואנדה הפכה לעצמאית ב-1962, ושמורות היערות של המדינה נוהלו על ידי משרד החקלאות. מ-1958 עד 1973, הצטמצם יער ניונגווה ביותר מ-150 קמ"ר עקב שריפות, כריתת עצים, ציד בעלי חיים וחקלאות בקנה מידה קטן. יערות גישוואטי (אנ') ווירונגה הסמוכים הצטמצמו לחצי בשלב זה. בשנת 1969, היו עדיין מאות פילים בניונגווה. בשנת 1974, התאו האחרון נהרג בניונגווה על ידי ציידים. בשנת 1984 חולקה ניונגווה חולקה לאזורים המאפשרים שימוש בר קיימא וקציר עצים. ממשלת רואנדה פיתחה תוכנית לאזור חיץ שניתן לראות עד היום. ב-1984, סקרי המגוון הביולוגי שנערכו על ידי האגודה לשימור חיות הבר (אנ') (WCS) עם מועצת הפיתוח של רואנדה (אנ') תיעדו קופי קולובוס בקבוצות של עד 400 חברים - תופעה בלתי מוכרת. בשנת 1987 החל פיתוח מערכת השבילים באווינקה (Uwinka). ב-1994, מלחמה ורצח עם הרסו את המדינה והרסו רבים ממתקני המחקר והתיירות באווינקה. רוב הצוות הבכיר נאלץ לברוח, אך חברי צוות זוטרים רבים בניונגווה נשארו כדי להגן על הפארק. הפארק החל להיבנות מחדש בשנת 1995, אך הביטחון והיציבות עדיין לא היו בטוחים. בשנת 1999, הרגו ציידים בלתי חוקיים את הפיל האחרון בביצה בניונגווה.
בשנת 2005, ממשלת רואנדה הפכה את ניונגווה לפארק לאומי רשמי, והעניקה לו מעמד מוגן, רמת ההגנה הגבוהה ביותר במדינה.[4]
בעלי חיים
בפארק הלאומי ניונגווה יש מגוון רחב של מיני בעלי חיים, מה שמחייב לתת לו קדימות לשימור באפריקה. הפארק ממוקם באזור בו נפגשים כמה אזורים ביוגאוגרפיים בקנה מידה גדול ומגוון הביומות היבשתיות מאפשר מנעד גדול של מיקרו בתי גידול למינים רבים ושונים של צמחים ובעלי חיים.
הפארק מכיל 13 מינים של פרימטים (25% מכלל המינים באפריקה), 275 מיני עופות, 1068 מיני צמחים, 85 מינים של יונקים, 32 מינים של דו-חיים ו-38 מינים של זוחלים. רבים מבעלי החיים הללו הם מינים בעלי תחום תפוצה מוגבל שנמצאים רק באזור האקולוגי של היערות ההררים של הבקע אלברטיני (אנ') באפריקה. למעשה, מספר המינים האנדמיים שנמצאו כאן גדול יותר מאשר בכל יער אחר בהרי הבקע האלברטיני שנסקר. היער, המגיע לגובה מרבי של 3,000 מטר מעל פני הים, מעניין במיוחד בשל נוכחותם של מושבות של שימפנזים (Pan troglodytes) וקולובוס אנגולה (Colobus angolensis), האחרון נכחד באנגולה בשל ציד אינטנסיבי.[5]
מינים של פרימטים
שימפנזה צעירה בפארק הלאומי יער ניונגווה, רואנדהקבוצה של קולובוס רוונזורי בפארק הלאומי יער ניונגווה, רואנדהזריחה בניונגווה
^ארגון לא ממשלתי המתמקד בשימור, שהוקם בשנת 2000 ומרכזו ביוהנסבורג, דרום אפריקה. הארגון מנהל פארקים לאומיים ואזורים מוגנים ברחבי אפריקה, בשיתוף עם ממשלות וקהילות.
^Michel K. Masozera & Janaki R. R. Alavalapati (2004) Forest Dependency and its Implications for Protected Areas Management: A Case Study From the Nyungwe Forest Reserve, Rwanda, Scandinavian Journal of Forest Research, 19:sup004, 85-92, DOI: 10.1080/14004080410034164
