PROFILPELAJAR.COM

מרכז ההנצחה לרצח העם קיגאלי
Kigali Genocide Memorial Centre
אתר מורשת עולמית
	אתרי הנצחה לרצח העם: ניאמטה, מורמבי, גיסוזי וביססרו
	האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2023, לפי קריטריונים 6
שטח האתר	79.5 דונם
שטח אזור החיץ	169.9 דונם
חלק מתוך	אתרי הנצחה לרצח העם: ניאמטה, מורמבי, גיסוזי וביססרו
מידע כללי
סוג	מוזיאון
על שם	רצח העם ברואנדה
כתובת	P.O. Box 7251, Kigali
מיקום	קיגאלי
מדינה	רואנדה
מבקרים בשנה	96,278 (נכון ל־2017)
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1999
תאריך פתיחה רשמי	אפריל 2004
קואורדינטות	1°55′52″S 30°03′37″E / 1.931098°S 30.060349°E
	www.kgm.rw
	(למפת רואנדה רגילה) קיגאלי גיסאניי מוחנגה בורונדי הרפובליקה; הדמוקרטית; של קונגו; טנזניה אוגנדה גיסוזי

מרכז ההנצחה לרצח העם קיגאלי (באנגלית: Kigali Genocide Memorial Centre) מנציח את רצח העם ברואנדה ב-1994. שרידיהם של למעלה מ-250,000 בני אדם קבורים שם.^[1] המרכז שוכן בגיסוזי (אנ'), כ-3 קילומטרים ממרכז קיגאלי, בירת רואנדה.^[2]

ישנו מרכז מבקרים לסטודנטים ואחרים המעוניינים להבין את האירועים שהובילו לרצח העם שהתרחש ברואנדה בשנת 1994. המרכז מהווה אנדרטה קבועה לאלו שנפלו קורבן לרצח העם ומשמש כמקום בו יכולים האבלים לקבור את המשפחה והחברים שלהם. המרכז מנוהל ומנוהל על ידי קרן איג'ס (אנ') מטעם הוועדה הלאומית למאבק ברצח עם.

המרכז הוא אחד מארבעה אתרים המנציחים את רצח העם שהוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-2023.^[3]

רקע

ערך מורחב – רצח העם ברואנדה

קורבנות רצח העם

באפריל 1994, החלו להסתנן מרואנדה דיווחים על רצח המוני שיטתי בתוך רואנדה ולהסתובב ברחבי העולם. מעט נעשה כדי לעצור את רצח העם. בעיני גורמים מבחוץ, רצח העם היה מיוצג כאלימות אתנית מבוססת שבטית, כאשר הטוטסי הקורבנות וההוטו כמבצעים.^[4] ייתכן שלעולם לא ייוודע בדיוק כמה אנשים נרצחו בפועל; ההערכות נעות בין 500,000 ליותר ממיליון. מספר ההרוגים מקובל באופן נרחב כקרוב ל-800,000.^[4]

היסטוריה

בשנת 2000 החלה מועצת העיר קיגאלי לבנות בניין, שיהפוך בסופו של דבר למרכז ההנצחה. קרן איג'ס (אנ') הוזמנה להפוך את מרכז ההנצחה לרצח העם למציאות. הקרן החלה אז לאסוף נתונים מרחבי העולם כדי ליצור את שלושת המוצגים הגרפיים. הטקסט עבור שלושתם הודפס בשלוש שפות, עוצב בבריטניה במשרד הראשי של הקרן על ידי צוות העיצוב שלהם, ונשלח לרואנדה כדי להתקין.

מרכז הנצחה זה הוא אחד משישה מרכזים מרכזיים ברואנדה המנציחים את רצח העם ברואנדה. האחרים הם מרכז ההנצחה לרצח העם מורמבי, מרכז ההנצחה לרצח העם ביססרו, מרכז הנצחה לרצח העם נטרמה (אנ'), מרכז ההנצחה לרצח העם ניאמטה ומרכז ההנצחה לרצח העם ניארובויה (Nyarubuye).^[5] ישנם למעלה מ-250 אתרי הנצחה רשומים המנציחים את רצח העם ברואנדה.

שרידי אנשים הובאו מכל רחבי הבירה לאחר שהושארו ברחוב או הושלכו לנהר. הם קבורים יחד בחלקות של 100,000. מרכז ההנצחה נפתח בשנת 1999.^[5]

באפריל 2004, במלאת 10 שנים לרצח העם, נחנכה אנדרטת רצח העם בקיגאלי.

ההיענות של ניצולי רצח עם להקמת המרכז הייתה עצומה. בשבוע הראשון ביקרו יותר מ-1,500 ניצולים מדי יום. בשלושת החודשים הראשונים לפתיחת המרכז ביקרו בו כ-60,000 איש ממגוון רקעים. למעלה מ-7,000 מבקרים אלו היו מהקהילה הבינלאומית.

קרן איג'ס מנהלת את מרכז ההנצחה של רצח העם בקיגאלי ומפתחת אותו יחד עם בית ספר לחינוך.^[6]

המוזיאון

המרכז מתעד את רצח העם, אך מתאר גם את ההיסטוריה של רואנדה שקדמה לאירוע. השוואות נעשות גם עם אתרים דומים בגרמניה, יפן, קמבודיה ובוסניה. בניגוד למחנות הריכוז לשעבר באושוויץ בירקנאו, אתר רואנדה כולל שרידי אדם ואת הכלים והנשקים ששימשו להשמדתם.^[5]

בקומה העליונה המרכז כולל שלוש תערוכות קבע, הגדולה שבהן מתעדת את רצח העם ב-1994, ועוזרת לתת לסיוט של רואנדה הקשר היסטורי.^[7] ישנה אנדרטה לילדים, עם תמונות בגודל טבעי, בליווי פרטים אינטימיים על הצעצועים האהובים עליהם, המילים האחרונות שלהם ואופן הרצח.^[4] יש גם תערוכה על ההיסטוריה של אלימות של רצח עם ברחבי העולם. מרכז החינוך, גני הזיכרון ומרכז התיעוד הלאומי של רצח העם תורמים למחווה משמעותית לנספים ומהווים כלי חינוכי רב עוצמה לדור הבא.

מרכז ההנצחה בקיגאלי נבנה במחשבה בינלאומית - הוא עוסק בנושא בעל חשיבות בינלאומית, בעל משמעות מרחיקת לכת, ונועד להעסיק ולאתגר בסיס מבקרים בינלאומי.

פרויקטים של תיעוד אור-קולי ו-GPS מתעדים ומבססים עדויות ניצולים ומתעדים את תהליך בית המשפט של הגצ'אצ'ה, הגוף השיפוטי המקומי שטיפל במבצעי רצח העם, ובית הדין הפלילי הבין-לאומי לרואנדה בארושה. במרכז ההנצחה היו מאות אלפי מבקרים.^[7]

סיור האודיו האינפורמטיבי שמוצע במקום כולל רקע על החוויה הקולוניאלית המפלגת ברואנדה, וככל שהביקור מתקדם, המוצגים נעשים עוצמתיים יותר בהדרגה, כאשר המבקרים מתמודדים עם הפשעים שהתרחשו ועדויות וידאו של ניצולים.^[7]