הפארק הלאומי הרי באלה

הרי באלה (אנ') ושביל בפארק
אתר מורשת עולמית
הפארק הלאומי הרי באלה האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 2023, לפי קריטריונים 7 ו-10 שטח האתר 2,150 קילומטרים רבועים שטח אזור החיץ 2,351.21 קילומטרים רבועים
מידע כללי
סוג	פארק לאומי
תאריך הקמה	1970
גוף מנהל	הרשות לשימור חיות הבר באתיופיה
נתונים ומידות
שטח	2,220 קמ"ר
מיקום
מדינה	אתיופיה אתיופיה
מיקום	אורומיה
קואורדינטות	6°40′00″N 39°40′00″E / 06.666667°N 39.666667°E / 06.666667; 39.666667
(למפת אתיופיה מוגדלת)   אדיס אבבה דירה דאווה מקלה גונדר אווסה ג'ימה ג'יג'יגה אריתריאה סודאן דרום סודאן קניה סומליה ג'יבוטי הפארק הלאומי הרי באלה (למפת אתיופיה רגילה)   אדיס אבבה דירה דאווה מקלה גונדר אווסה ג'ימה ג'יג'יגה אריתריאה סודאן דרום סודאן קניה סומליה ג'יבוטי הפארק הלאומי הרי באלה

הפארק הלאומי הרי באלה (באנגלית: Bale Mountains National Park) הוא פארק לאומי באתיופיה. הפארק מקיף שטח של כ-2,150 קילומטרים רבועים בהרי באלה (אנ') וברמת סאנטי (אנ') של הרמה האתיופית.

לבתי הגידול של אזור האפרומונטן (אנ')^[א] של הפארק יש בין השכיחות הגבוהות ביותר של אנדמיות בעלי חיים מכל בית גידול יבשתי בעולם.

בשנת 2009 הפארק הוצע כמועמד להוספה לרשימת אתרי המורשת העולמית.^[1] הפארק הוכרז כאתר מורשת עולמית ונוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.^[2] בהסבר להחלטה נאמר:

נכס זה מגן על פסיפס נוף בעל יופי יוצא דופן המעוצב על ידי הכוחות המשולבים של קילוחי לבה עתיקים, קרחונים והביקוע על ידי עמק הבקע הגדול. הוא כולל פסגות ורכסים געשיים, מתלולים דרמטיים, עמקים רחבי ידיים, אגמים קרחוניים, יערות עבותים, גאיות עמוקים ומפלים רבים, היוצרים יופי טבעי יוצא דופן. הנכס מכיל מגוון ביולוגי מגוון וייחודי ברמות המערכות האקולוגיות, המינים והגנטיקה, וחמישה נהרות מרכזיים נובעים בתוך הפארק, שעל פי ההערכות מספקים מים ותומכים בפרנסתם של מיליוני אנשים באתיופיה ומחוצה לה.

הפארק הלאומי הרי באלה ממוקם בדרום-מזרח אתיופיה, 400 קילומטרים דרומית-מזרחית לאדיס אבבה ו-150 קילומטרים מזרחית לששאמנה (אנ') במדינה הלאומית של אזור אורומיה. גבולות הפארק נמצאים בתוך חמישה מחוזות: אדאבה (אנ') (מערב), דינשו (אנ') (צפון), גובה (אנ') (צפון-מזרח), דלו-מנה והארנה בולוק (אנ') (דרום-מזרח). אזור הפארק תחום בקואורדינטות הגאוגרפיות '6º 29' – 7º 10 צפון ו-'39º 28' – 39º 57 מזרח. הרי באלה הם חלק ממסיב באלה-ארסי (Bale-Arsi), המהווה את הקטע המערבי של הרמה האתיופית.

הרי באלה ממלאים תפקיד חיוני בבקרת האקלים של האזור על ידי כמויות גדולות של גשמים שמקורם בטופוגרפיה ההררית, שיש להם השלכות ברורות על בעלי חיים וייצור חקלאי. כ-600 – 1,000 מילימטרים של גשם יורדים מדי שנה באזורי הגובה הנמוכים יותר, בעוד 1,000 – 1,400 מילימטרים יורדים באזורים בגובה רב יותר, ולמעלה מ-12 מיליון אנשים מקניה, סומליה ואתיופיה תלויים במים ממסיב באלה.

בסך הכל נובעים 40 נהרות באזור הפארק, ותורמים לחמישה נהרות עיקריים: ואיב (אנ'), שבלי (אנ'), ולמל (אנ'), דומאל וגנאלה (אנ'). בנוסף, מסיב באלה הוא מקור למעיינות רבים בשפלה, שהם בעלי חשיבות עליונה מכיוון שהם מקור המים היחיד בכל ימות השנה. אנשים החיים מדרום לפארק הלאומי תלויים לחלוטין בניהול תקין של משאבי המים מאזורי הרמה. אם זרימתם של נהרות אלו משתנה בדרך כלשהי - באמצעות בירוא יערות, רעיית יתר של שטחי מרעה או הטיה משמעותית להשקיה (כל אלה מתרחשים כיום) - נוצר חוסר איזון בין הרמה לשפלה עם אובדן מים רב-שנתיים בשפלה. אם מתעורר מצב כזה, שטחי המרעה בעונה היבשה של האנשים ובעלי החיים שלהם מצטמצמים באופן דרמטי והם מתרכזים בכל מקור המים שנותר. ידוע שפיזור לא אחיד כזה של אנשים ובעלי חיים מוביל להתדרדרות מהירה ומתמשכת. סביר להניח שהאנשים יהיו תלויים יותר ויותר בסיוע במזון אם מאגרי המים של הרי באלה אינם מוגנים מספיק. יש כבר עדויות לכך שמתרחשת הטיית מים בהרי באלה.

יתרה מזאת, לשני נהרות הנובעים מבאלה, שבלי ויאדות, (יובל הגנאלה) יש סכרים הידרואלקטריים. הסכר על נהר היאדות מספק חשמל לדלו-מנה, בעוד שהסכר על השבלי מספק חשמל לאזור באלה (אנ').

לבסוף, ישנם מספר רב של מעיינות מים מינרליים טבעיים, הנקראים באופן מקומי הורא, המספקים מקור חיוני של מינרלים חיות המשק. המעיינות המינרליים בתוך הפארק מוערכים בשל תכולת המינרלים הגבוהה שלהם (נתרן, אשלגן, מגנזיום, אבץ וסידן), ורועים מקומיים מאמינים שכדי לשמור על בריאות תקינה וייצור חלב יש לתת לבעלי החיים שלהם מי הורה. הם יסיעו את בעלי החיים שלהם עד יומיים כדי להגיע למעיינות ההורה. עם זאת, ניכר יותר ויותר כי מעיינות ההורה הפכו לתירוץ עבור אנשים מקומיים להיכנס לפארק כדי לקבל גישה לאזורי מרעה טובים יותר.

הטמפרטורות משתנות מאוד ברחבי הפארק: על הרמה, הטמפרטורות ביום הן בדרך כלל סביב C°‏ 10 עם רוחות חזקות; בעמק גאיסיי הטמפרטורות הממוצעות בשעות היום הן סביב C°‏ 20, וביער הרנה הוא סביב C°‏ 25. עם זאת, מזג האוויר משתנה לעיתים קרובות ולפעמים באופן קיצוני. בגבהים מעל 3,000 מטר, הטמפרטורה בלילה יורדת לעיתים קרובות מתחת לנקודת הקיפאון. העונה הגשומה היא ממאי עד נובמבר.

הפארק מחולק לחמישה בתי גידול נפרדים וייחודיים: שטחי העשב הצפוניים (עמק גאיסיי), החורשות הצפוניות (מטה הפארק), כרי הדשא האפרו-אלפיניים (רמת סאנטי), אדמות הבור אריקה ויער הרנה (אנ').

בתי הגידול של הפארק הלאומי הרי באלה נעים מאזורי עשב בגובה של כ-3,000 מטרים ועד להר טולו דמטו, הנקודה השנייה בגובהה באתיופיה בגובה 4,377 מטרים מעל גובה פני הים.

פרחי בר ועשבים בגובה המותניים גדלים באזורי העשב והיערות הצפוניים כשהם מוקפים בעצי ערער תמיר (אנ') (Juniperus procera) ובפרע מחורר (אנ') (Hypericum perforatum). אברש עצי (אנ') (Erica arborea) הוא יליד האזור האקולוגי של אדמות הבור ההרריות של אתיופיה (אנ') בפארק.

אדמות הבור של אזור האפרומונטן (אנ') של רמת סאנטי (אנ') הם האזור הרציף הגדול ביותר בגובהו בכל יבשת אפריקה. מכוסה בסלעים העטופים בחזזיות, ומעוטר בלובליה ענקית (אנ') (Lobelia rynchopetalum) שגדלה לגובה של עד 12 מטרים. הרמה זרועה גם באגמים ובנחלים אלפיניים, המספקים משאבים חשובים לחיות הבר, כמו גם תחנות חריפה ומעבר לעופות נדירים ואנדמיים לאזור.

חבורת הצמחים (אנ') של יער הרנה (אנ') מהווה כמחצית מהפארק, חורש של עצים עטופים בטחב וחזזיות שנראים כאילו הם מטפטפים מהענפים. האזור עטוף לעיתים קרובות בערפל, וניתן לצפות מדי פעם בחיות הבר החמקמקות.

תורמוס ביער הרנה

Kniphofia foliosa בפארק

Acanthus sennii בפארק

היערות של הרי באלה חשובים לגנטיקה של קפה ערביקה (Coffea arabica) ולצמחי מרפא באתיופיה. זוהו שלושה מוקדים חמים של צמחי מרפא: שניים באזור גאיסיי ואחד באזור אנגסו, המשתרעים על גבול הפארק. הפרחים הנקביים של מין העץ Hagenia abyssinica (אנ') מכילים חומר נוגד תולעים (אנ'), המשמש לטיפול בתולעי סרט בקרב האוכלוסיות המקומיות.^[3]

הפארק הלאומי הרי באלה הוא אזור חשוב לכמה מינים אנדמיים אתיופיים בסיכון. בנוסף, 26% מהמינים האנדמיים של אתיופיה חיים בפארק, כולל פרימט אחד, פר אחד, ארנבת אחת, שמונה מיני מכרסמים וכל האוכלוסייה העולמית של חולד גדול-ראש. יש גם כמה דו-חיים נדירים ואנדמיים.

מיני יונקים בפארק הלאומי הרי באלה כוללים זאב חבשי, קודו ההרים, חולד גדול-ראש, קודו סילבטיכוס, צביון סבכים, צבי הסלעים, צבי סוף הסוואנה, ארנבת סטארקי, גירית הדבש, חזיר יבלות, צבוע נקוד, סרוואל,^[4] ומין הקוף הירוק Chlorocebus djamdjamensis (אנ').^[5]

יונקים אחרים של הפארק הלאומי הרי באלה שנצפו ביער הרנה כוללים: זאב זהוב אפריקאי, חזיר יער ענק, קולובוס גרזה, אריה, נמר אפריקאי וזאב טלוא. כמעט שליש מ-47 היונקים שחיים בפארק הם מכרסמים. קהילת המכרסמים, במיוחד של הרמה האפרו-אלפינית, הם מינים מרכזיים בפארק הלאומי הרי באלה. הם הטרף העיקרי של הזאבים החבשים, ורועים טבעיים באזורים האפרו-אלפיניים היו תהליכי קריוטורבציה (אנ')^[ב] חשובים.

הרי באלה הם משכן של למעלה מ-282 מינים של עופות, כולל תשעה מתוך 16 המינים האנדמיים לאתיופיה. יתר על כן, יותר מ-170 עופות נודדים תועדו בתוך הפארק. הפארק הלאומי הרי באלה הוא ביתם של כמעט כל המינים האנדמיים של הרמה האתיופית.

עם למעלה מ-863 מיני עופות מתועדים, המייצגים כ-9.5% ממגוון העופות בעולם ו-39% ממיני העופות באפריקה, אתיופיה נחשבת לרוב לאחת המדינות העשירות ביותר בעופות באפריקה. 16 ממיני העופות של באלה אנדמיים לאתיופיה. בשל הגיוון והצפיפות של המכרסמים, הרי באלה הם גם אזור חשוב ביותר עבור עופות דורסים קבועים, חורפים ונודדים. עופות אנדמיים אתיופיים בהרי באלה כוללים אווז כחול-כנים (Cyanochen cyanoptera), מין הקיווית Vanellus melanocephalus (אנ'), תוכי צהוב-פנים (אנ'), Macronyx flavicollis (אנ')‏, Sylvia galinieri (אנ')‏, Parisoma griseiventris, מין הבזבוז Serinus nigriceps (אנ'), פרושית חזה חיוור (אנ') ומין הינשוף Asio abyssinicus (אנ').

זוחלים אנדמיים אתיופיים נדירים שהתגלו באזורים המיוערים של הרי באלה כוללים הנחש Lamprophis erlangeri (אנ'), ביטיס הרים אתיופי (Bitis parviocula), מיני זיקית הטריצרטופס Trioceros balebicornutus (אנ')‏, Trioceros harennae (אנ')‏, Trioceros affinis (אנ')^[6] ו-Trioceros wolfgangboehmei (אנ').^[7]

לפחות 7 מינים של דו-חיים אנדמיים התגלו באזורי ביצות מיוערים וברמות של הפארק הלאומי הרי באלה. מיני הצפרדעים Leptopelis gramineus (אנ')‏, Ptychadena erlangeri (אנ') ו-Ptychadena neumanni (אנ') נדירים בדרך כלל בבתי גידול אלה. עם זאת, מינים אחרים של דו-חיים חיים באזורים של הרי באלה כגון מין הצפרדע ממשפחת הפטרופדיים Ericabatrachus baleensis (אנ') ), צפרדע הבננה האתיופית Afrixalus enseticola (אנ'), האילנית Leptopelis ragazzii (אנ'), והצפרדע המפוספסת Paracassina kounhiensis (אנ'), הקרפדות Altiphrynoides malcolmi (אנ') ו-Altiphrynoides osgoodi (אנ') והאילנית Balebreviceps hillmani (אנ') מוגדרות בסכנת הכחדה בגלל אובדן בתי גידול ובירוא יערות.^[8]

תושבי האזור הם בעיקר חקלאים ורועי בקר דוברי אורומו. אוכלוסיית כל אזור באלה מונה כ-1.5 מיליון תושבים. אפאן אורומו היא השפה הרשמית של אורומיה. היא שייכת למשפחת השפות הכושיות, ומשמשת כמעין לינגואה פרנקה עבור למעלה מ-25 מיליון בני אורומו. עם זאת, רוב האנשים בהרי באלה מדברים גם קצת אמהרית.

הדת השלטת בהרי באלה היא אסלאם (77%), ואחריה נוצרים אורתודוקסים (20%) ופרוטסטנטיים (1%). הרי באלה הם אדמת האבות האמיתית של האורומו, הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בקרן אפריקה. כשהם חיים כרועים וחקלאים, האוכלוסייה גדלה מהר למדי והתרחבה לפינות שונות של הארץ החל מהמאה ה-16.

מעט ידוע על בני האורומו של האזור וכיצד הם הגיעו לשם. הם חלק מהעם הכושי המזרחי הנובע מענף של הגזע הקווקזי (הכולל את מערב אסיה, ערבים ואירופים), ותפוצתם מצפון וולו שבצפון אתיופיה ועד למומבסה שבקניה מדרום. לפני כ-3,000 שנה, הם העבירו שיטות כמו טקס החניכה של ברית המילה וההרגל של אי אכילת דגים לעמים נילוטים במערב. יתר על כן, הם שילבו את הרעיונות של שיטת הגדא (אנ')^[ג] וגידול הבקר בחברה שלהם. שיטת הגדא מבוססת על עקרונות סיווג חברה ל-11 דרגות תפקודיות, שלכל אחת מהן תפקידים ומעמדים מיוחדים.

כיום, אנשים מתקיימים בעיקר מחקלאות. הם עוקבים אחר מערכת מִנְדָּד (אנ')^[ד] מסורתית המכונה מערכת גודנטו, תכונה מרכזית של שימוש אנושי מסורתי בהרי באלה. במערכת זו, בעלי חיים, במיוחד בקר, נשלחים לשטחי מרעה גבוהים יותר במהלך החודשים שבהם גידולי שדה גדלים בגבהים נמוכים יותר או לתוך היער לצורך צל במהלך העונה היבשה. עם זאת, אין לטעות בין זה לתנועות הבקר הנובעות מאובדן שטחי מרעה מחוץ לפארק, שמאלץ את הבקר להיכנס לפארק לרעות.

בתי באלה עגולים בצורתם ומכונה באופן מקומי "מאנה סיטאה". ערער ולפעמים אקליפטוס משמשים לייצור הקירות והגג. הגג מכוסה בסכך עשב שננקצר מ"סיטאה" (ציצת דשא) או שלף, בעיקר שעורה, ונתמך בעמוד עץ, הניצב באמצע הרצפה. הבית מחולק לחלקים על ידי קירות עשויים חזרן או בוץ המעורבבים בשלף שעורה או עשב.

הפארק הלאומי הרי באלה מתמודד עם איומים רבים הקשורים לאתיופיה ההולכת ומתפתחת ומאוכלסת יותר ויותר. אחד האיומים הגדולים על הפארק הוא המרעה. לדוגמה, בתוך עמק ובה, בית גידול ראשי של זאבים חבשים, צפיפות הבקר מוערכת ב-250 לקילומטר רבוע. איומים נוספים כוללים הגדלת היישובים בתוך הפארק. כיום, מעל 40,000 אנשים חיים בתחומי הפארק, מה שמגביר את הלחץ על משאבי הטבע של האזור ומצמצם את בתי הגידול הטבעיים של חיות הבר. עם יישובים אלו מגיעים כלבי בית, המהווים איום גדול על הזאב החבשי. כלבים מעבירים כלבת וכלבלבת, ובשנת 2010 הרגו 106 פרטים (כ-40% מאוכלוסיית הבאלה של הזאבים החבשים). איומים חמורים נוספים כוללים שימוש בבית הגידול של הזאבים על ידי בעלי חיים למרעה, מה שמפחית באופן משמעותי את זמינות טרף המכרסמים. למעלה מ-12 מיליון בני אדם, משק החי שלהם והסביבה בדרום אתיופיה, כמו גם סומליה השכנה וצפון קניה מסתמכים על המים שמקורם במסיב באלה. שימוש שאינו בר קיימא וזיהום הם איומים גדולים. אנשי שימור מציעים שאם מאמצי השימור בהרי באלה לא יצליחו ואנשים ימשיכו לנצל את המשאבים בצורה בלתי בת קיימא, יותר מינים של יונקים ייכחדו מאשר בכל אזור אחר בגודל שווה ערך על פני כדור הארץ.

מדיה וקבצים בנושא הפארק הלאומי הרי באלה בוויקישיתוף

אתרי מורשת עולמית באתיופיה
אקסום • פאסיל גמב, מרחצאות פאסילידס וקוסקאם • הרר ג'וגול העיר ההיסטורית המבוצרת • עמק נהר האוואש התחתון • עמק נהר האומו התחתון • הכנסיות החצובות בסלע בלליבלה • הפארק הלאומי הרי סמן • טייה • הנוף התרבותי של קונסו • הנוף התרבותי של גדאו • הפארק הלאומי הרי באלה • מלכה קונטרה ובלצ'יט: אתרים ארכאולוגיים ופלאונטולוגיים באזור הרמה של אתיופיה