העולם התחתון הוא כינוי מקובל למרחב חברתי אשר בו פועלים קבוצות של אנשים ללא מרות החוק הקיים בסביבתם. אין לו גבולות ברורים אך יש לו קווי אופי עם מאפיינים ידועים, והקודים הפועלים בו אינם תואמים את הנורמות המקובלות, והם מתנגשים עם החוק והסדר. בעולם התחתון פועלים כנופיות פשע, אנשי מאפיה, ואנשים אשר מאמצים דפוסי פעולה עברייניים. דמויות מהעולם התחתון שימשו מאז ומתמיד יוצרים בתחומי הספרות והקולנוע במדינות רבות בעולם.
מרחבי פעולה
מרחבי העולם התחתון משתרעים בדרך כלל במקומות הנחשבים מפוקפקים בעיני האזרח המהוגן. בתי קזינו והימורים, מועדוני חשפנות, שטחי פעולה של זנות, בארים אפלוליים, תחנות סמים, מקורות של חלפני כספים ובתי סוהר. הפעילות במקומות אלה אינה תמיד בגדר עבירה על החוק, ומי שמגיע למועדון חשפנות או לבאר אפלולי בסימטה חשוכה אינו נחשב איש העולם התחתון, אך סביר להניח כי יתקל שם בעבריינים ובפשיעה. זוהי פעילות הקרובה אל השוליים של החברה ולכן היא מקושרת באופן אסוציאטיבי עם פשע. גם אם המשטרה מקיימת סיורים בסביבה אין היא יכולה להיות נוכחת בכל פינה או בכל מועדון, ולכן קל יהיה לעבריין לתכנן או לבצע שם את מעשיו.
עבריינים המכונים "אנשי העולם התחתון" יכולים לפעול גם בסביבה רגילה. ה"בכירים", כמו ראשי משפחות פשע ואנשי מאפיה, פועלים גם במקומות מהוגנים המשמשים להם כיסוי כלפי רשויות החוק, אך קודי ההתנהגות שלהם תהיה קשורה לקודים של העולם התחתון. עבריינים כאלה יכולים גם לפעול באמצעות שליחים המגיעים לגבות דמי חסות מבעלי עסקים באזורי תעשייה ומסחר רגילים.
אין התאמה מוחלטת בין עבירות על החוק לבין העולם התחתון. מעשי פשע מתבצעים גם על ידי עבריינים שאינם חלק מהעולם התחתון, ואשר בחרו לבצע את מעשיהם לבד או בהתחברות אל עבריינים אחרים. אך מקובל לראות את הרוב הגדול של מעשי הפשע, ככאלה שבוצעו בידי עבריינים הפועלים תחת השפעת הנורמות המקובלות בעולם התחתון, במיוחד הפשיעה בעלת היקפים גדולים כמו: סחר בנשים, גביית דמי חסות, או סחר בסמים.
מאפייני התנהגות
אף על פי שאין תעודה רשמית המעידה על "חברות בעולם התחתון", ניתן לראות בו דפוסי התנהגות הניתנים לאפיון. דפוסים אלה יוצרים הזדהות בין אנשים ממקומות שונים, ומחברת ביניהם גם אם אינם קרובים זה לזה. המאפיין הבולט הוא ההתעלמות מהחוקים הכתובים ומהנורמות המקובלות. גם מעשי רצח ופגיעה פיזית הם חלק בלתי נפרד מהתנהלות אנשי העולם התחתון.
סצנה מתוך הסדרה "הבורר", המגוללת קשרי הגומלין בין משפחות פשע. בתמונה אבי "הטחול" (מגולם על ידי שלומי קוריאט) בשיח אלים עם אביו, ברוך אסולין (בגילום משה איבגי), המכהן כראש משפחת פשע
מאפיינים אחרים:
אלימות המתבטאת במעשים או באיומים לפעול באלימות. לעיתים די בהצגת "תפאורה" מאיימת כדי לפעול.
פעילות מחתרתית וחשאית אשר מאפשרת לעבריין לחמוק מעיני השוטרים.
שפה הכוללת ביטויים מרומזים וקודים מילוליים המוכרים רק למי שמתמצא בהם. כך למשל המושג "כיפה אדומה" מתאר מלכודת שמכין עבריין לאדם מאש כוחותיו. "כספומט" הוא מקום למכירת סמים באופן המאפשר למוכר להיות נסתר ולא להיתפס.[1][2][3]
ערכים פנימיים
במרחבי העולם התחתון אין חוקים כתובים, אך ישנם קודים מוכרים אשר עליהם מקפידים בדרך כלל לשמור ולא לחרוג מהם. המוכרים ביניהם:
אין משתפים פעולה עם המשטרה או כל גורם שלטוני או אכיפת חוק אחר. גם אם מדובר במי שהיווה קורבן לניסיון פגיעה או אפילו לפגיעה מוצלחת, הוא לא יעז להתלונן ולמסור עדות על הפוגע. מי שמשתף פעולה עם גורמים אלו עלול להיפגע.
אין מלשינים איש על רעהו. זוהי עבירה חמורה על הקודים הפנימיים, אשר יכולה לגרום לפגיעה פיזית במי שעבר אותה.
אין פוגעים בילדים או בנשים. גם במאבקים המרים המתנהלים בין עבריינים, רק אם הנשים מעורבות בעניינים, אך גם כאן בדרכים מסוימות, אלא אם מדובר בסכסוכים ומאבקים בין נשים עברייניות.
הכבוד. הפגיעה בכבוד מהווה עילה לשימוש באלימות כלפי הפוגע.
עבירות מין, נחשבות כעבירות משפילות במיוחד ולעיתים גם מגעילות וחולניות, ומי שביצע אותן נחשב בזוי ולעיתים גם מגעיל וחולה בעיני העבריינים האחרים ואינו מהווה חלק מהעולם התחתון.
הבוררות – מוסד פנימי, מעין בית דין שבו חברים עבריינים בכירים ותפקידו לשמש בורר בסכסוכים בין אנשי העולם התחתון. מי שמפר פסק דין שלהם עלול להיפגע.
בתי סוהר
הכלא הוא סביבה מובהקת של אנשי העולם התחתון. עבריינים המרצים עונשי מאסר פוגשים איש את רעהו, לעיתים לראשונה בחייהם, ונוצרת אחווה המבוססת על האופן בו הם חיים, תוך כדי היתקלות עם החוק. עבריין שפעל לבדו עד שנאסר, יכול למצוא בכלא שותפים לפשיעה הבאה. אחרים יכולים ליצור התאגדויות בהן יתקיים סולם מעמדות אשר ימשיך גם לאחר שחרורם והיותם פעילים בפשע.
גיבורי תרבות
העולם התחתון עורר מאז ומתמיד את סקרנותם של יוצרים. הם כתבו על כך ספרים ומחזות, הפיקו סרטים וסדרות טלוויזיה, ותיעדו את החיים בעולם התחתון ובעיקר את הדמויות בו באופן רומנטי אשר עורר עניין רב בקרב הציבור כולו. בין המוכרים ביותר נחשב דיימון ראניון, אשר שאב את סיפוריו מהיכרות הטיפוסים שפגש במועדוני הימורים ובסימטאות ניו יורק. ז'אנר סרטי הפשע אשר החל בקולנוע ונמשך גם בסדרות טלוויזיה, עוסק בהרחבה בהתנהלות החיים בעולם התחתון ובמאבקים בין העבריינים למשטרה ובינם לבין עצמם. ברבות מהיצירות הספרותיות משובצים דמויות רומנטיות מהסוג של רובין הוד, המתוארים כמי שפועלים להשגת צדק חברתי באמצעי אלימות והפרת חוק.
העיתונות נוהגת לייחד כתבות ומאמרים על דמויות מהעולם התחתון.
סרטי פשע ידועים הם טרילוגיית הסנדק וספרות זולה, ואילו בטלוויזיה ידועה סדרת הפשע הסופרנוס העוקבת אחרי משפחת מאפיה בארצות הברית.
כנגד סדרות וסרטים אלה נטען שהם מפארים את העבריינים ותרבות הפשע, והופכים אותם למודל לחיקוי עבור בני נוער וצעירים, ובכך מעודדים פשיעה, סמים ואלימות.
העולם התחתון בישראל
הפשע המאורגן בישראל מתאפיין במאבקים אלימים, כולל התנקשויות בין עבריינים שמתרחשים לעיתים קרובות במרכזי אוכלוסייה. מעשי הרצח האלה זכו לכינוי "טרור פלילי" ו"פיגוע פלילי" ומרביתם לא פוענחו.[4] מבקר המדינה, יוסף שפירא, אמר בפברואר 2014, :"אנחנו בתקופה של אווירת טרור, אנשים מפחדים לצאת מהבית. זה משליך גם על החיים הכלכליים, וזה מצב שצריך לטפל בו".[5]
בעיתונות בישראל עסקו בכך העיתונאים יגאל לב, נתן דונביץ' ואהרן בכר. הם נהגו לתאר את עולמם של העבריינים דרך סיקור משפטם ומעצרם, והירבו לכתוב על אורח חייהם העברייני כפי שהשתקף מהדיונים המשפטיים, ומאירועים פלילים בהם היו מעורבים. הסופר והעיתונאי מנחם תלמי נהג לפרסם טור קבוע שנקרא "תמונות יפואיות", ובהן תיאר דמויות מהעולם התחתון של יפו. הרשימות לוקטו לספר שיצא לאור בשנות ה-70. בימינו עוסק בכך העיתונאי והכתב הפלילי בוקי נאה בעיתון ידיעות אחרונות ואמיר זהר.
