PROFILPELAJAR.COM

הנרייטה בינגהאם
Henrietta Bingham
לידה	3 בינואר 1901; לואיוויל, ארצות הברית
פטירה	17 ביוני 1968 (בגיל 67); ניו יורק, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות קייב היל
השכלה	מכללת סמית'
בן או בת זוג	ג'ון האוסמן; הלן ג'ייקובס; Beatrix Lehmann; Dorothie Bigelow ;

הנרייטה בינגהאם (באנגלית: Henrietta Bingham‏; 3 בינואר 1901 – 17 ביוני 1968) הייתה עיתונאית אמריקאית עשירה, שגידלה סוסים. בשנות העשרים של המאה העשרים היא התחברה לקבוצת בלומסברי. בשנת 1935 היא רכשה וניהלה אחוזה בקנטקי לגידול סוסי מרוץ גזעיים.^[1]

ראשית חייה 1901–1922

הנרייטה וורת' בינגהאם נולדה בלואיוויל, קנטקי לרוברט וורת' בינגהאם (1871–1937), עורך דין ופוליטיקאי שאפתן, ואלינור מילר (1870–1913), שהתחתנו בשנת 1896. משפחת אביה הפכה לעשירה בתחום הטקסטיל ואמה באה ממשפחה שהתעשרה מאוד בענף ההנדסה. להנרייטה היו שני אחים: רוברט וורת' בינגהאם (1897–1965) וג'ורג' בארי בינגהאם (1906–1988).^[2]

בילדותה הייתה חזקה, תחרותית ופעילה בענפי ספורט רבים, במיוחד טניס. כשהייתה בת שתים עשרה נהרגה אמה של הנרייטה בתאונת דרכים. הנרייטה ובארי, אחיה הצעיר, נכחו באותה עת ברכב, וכל המשפחה הייתה בטראומה.

הנרייטה בינגהאם הייתה אשה מושכת וכריזמטית, ובגיל ההתבגרות שלה היא ניצלה זאת היטב. היא הפכה לחביבה על אביה יותר מאחיה והוא ליטף ופינק אותה. בשנת 1916 התחתן אביה עם מרי לילי קינן פלאגלר, שנחשבה כ"אישה העשירה ביותר בארצות הברית", לאחר שירשה 100 מיליון דולר כאשר נפטר בעלה הראשון איל הנפט הנרי פלגלר. לאחר פחות משנה של נישואים, ב־27 ביולי 1917, מרי לילי נפטרה, בת חמישים. סיבת המוות שלה נשמרה בסוד - היא נפטרה בגלל התמכרות לאלכוהול ומורפיום. למרות זאת פרשת מותה הגיעה לבית המשפט בהקשר לצוואתה והיה חשד שאביה של הנרייטה קשור למותה. בשנת 1911 אביה מונה לשופט בבית המשפט ובשנת 1918, בכסף שירש, רכש שני עיתוני בלואיוויל - העיתון "קורייר-ג'ורנל" ו"הלואיוויל טיימס".

הנרייטה פיתחה אהבה לג'אז והתחילה לנגן בסקסופון. בשנת 1920 היא הפכה לראשונה במשפחתה שנכנסה לאוניברסיטה מובחרת: מכללת סמית'. המכללה הייתה מקום הוראה לאמנות לנשים, הנרייטה נדרשה לעבור בחינות נוספות בין השאר בשפה האנגלית, ונאלצה לנסות להיכנס מחדש בשנת 1921. היא יצרה קשרי ידידות עם מדריכת החיבור באנגלית שלה, מינה קירשטיין, והן התקרבו עד כדי כך שהצהירו על אהבתן זו לזו. לאחר אישור הקבלה שלה, הנרייטה, אביה ואחיה הצעיר, יצאו לביקורם השנתי בבריטניה במקביל לביקור שעשתה מינה קירשטיין אצל הרולד לסקי ואשתו.

היא ומינה קירשטיין התערבבו עם החברה המודרניסטית בבריטניה. כשהנרייטה החלה מחדש את שנת הלימודים הראשונה שלה בסמית', היא שוב נקלעה לקשיים, לא רק מבחינה אקדמית אלא גם על ידי אי שמירה על תקנות המכללה, ובשנת 1922 היא התבקשה לעזוב את המכללה.

אירופה

פסיכואנליזה

כדי להסתיר מאביה שהיא לא יכלה להמשיך בהשכלתה, הנרייטה בינגהאם העמידה פנים שהמכללה מאפשרת לה לשהות בלימודים באירופה ומינה קירשטיין התכוונה לקחת במקביל חופשת לימודים באירופה. לאחר שבני משפחת בינגהאם חזרו לארצות הברית, נותרו הנרייטה ומינה קירשטיין באירופה ויצאו לסיור ברחבי היבשת.

מינה קירשטיין לא ראתה עתיד ביחסים שלהן. היא כתבה מכתב לארנסט ג'ונס - הפסיכואנליטיקאי הפרוידיאני המוביל בבריטניה בתקופה שבה פסיכואנליזה נחשבה בדרך כלל כסטייה מסוכנת. במכתבה ביקשה עזרה לאישה אמריקאית מושכת בת 21 עם פחדים לא רציונליים ו"נטיות הומוסקסואלית", אולי בגלל חוויות ילדותה. קירשטיין כתבה כי הנרייטה פיתחה משיכה מינית כלפיה. היא אמרה שאף אחת מהן לא התביישה בזוגיות שלהן אבל הן רצו לעבור לשלב אחר בחייהם: "אני לא הומוסקסואלית, אם כי אני אוהבת אותה מאוד". בינגהאם הסכימה באי רצון לקבל טיפול בפסיכואנליזה בלונדון וסירבה לחזור לאמריקה גם כשאביה ביקש אותה לחזור. כאשר אביה נסע לאנגליה בסוף 1922 הוא ביקר אצל ארנסט ג'ונס והיה מרוצה מכך שמטפלים כראוי בחרדות של הנרייטה.

בלומסברי

קירשטיין ובינגהאם נהנו מחיי הלילה הבוהמיים בלונדון ובאמצעות דייוויד גארנט הם יצרו קשר עם קבוצת בלומסברי. כדי לאפשר להן להישאר בבריטניה, גארנט הציע לבנות הזוג לשכור את ביתם של ליטון סטרייצ'י, דורה קרינגטון ובעלה ראלף פרטרידג', מאחר שהם עומדים להיעדר בקיץ. העסקה לא יצאה לפועל, מאחר שסטרייצ'י התנגד להשכיר את הנכס.^[3]

בלונדון הם פגשו את וירג'יניה וולף, ג'ון מיינרד קיינס ודאנקן גרנט. אף על פי שהנרייטה בינגהאם לא הייתה אינטלקטואלית, האקזוטיות והחושניות שלה היו בחוד החנית של הבאת הרנסאנס של הארלם לבריטניה על ידי ניגון בסקסופון, וביצוע שירי ספיריטואל של הדרום בארצות הברית בקולה המיוחד.

בפגישות הטיפול המתמשכות שערך איתה, שכנעה אותה ארנסט ג'ונס, בהסכמתה של קירשטיין, לקחת בן זוג גברי. היא כבר משכה את תשומת ליבו של סטיבן טומלין שהיה איש כריזמטי, סופר ופסל מוכשר. הם הפכו לאוהבים אך היא פנתה מדי פעם גם לשותפים אחרים. גם לה וגם לטומלין היו שותפים משני המינים.

חזרה לקנטקי

הנרייטה בינגהאם הייתה מעורערת. בני זמנה ידעו שהיא "משוגעת על בנות" אם כי אביה עדיין לא הבין זאת. הוא העניק לה את תפקיד של עורכת מדור הספרים בעיתון "קורייר-ג'ורנל" המקומי שבבעלותו. עם אחיה בארי, היא לקחה יוזמה של פתיחת חנות ספרים, שבה היו מלאי של ספרות יפה בלבד - כאלה שגארנט שלח בארגזים מחנות הספרים שלו בלונדון. סטיבן טומלין הציף אותה במכתבים וביקש ממנה לחזור לבריטניה ובאמצעות גארנט היא שאלה אם הוא יתחתן איתה. טומלין כתב בחזרה באופן חד משמעי שרצה אותה כמאהבת אך לא כרעיה.

בינגהאם חשבה שנישואין יסדרו את כל אי ההבנות שעברה עם האנשים האחרים הקרובים אליה. עם זאת, היא עדיין ביקרה את מינה קירשטיין והם שוב הביעו את אהבתן זו לזו.

בתחילת 1924 היה משבר חמור בבית בינגהאם. התוצאה הייתה שהנרייטה בינגהאם ואביה התרחקו אחד מהשני והוא ניתק כל קשר עם מינה קירשטיין. ההסבר הסביר ביותר היה שמישהו סיפר לאביה על מערכת היחסים הלסבית שלה עם קירשטיין.

1924 באנגליה

ביוני 1924 חזרה הנרייטה בינגהאם לאנגליה ושוב הייתה מעורבת מאוד בחיי החברה של קבוצת בלומסברי. כאשר טומלין לקח אותה לביתה של דורה קרינגטון, היא החלה באופן פרובוקטיבי לקיים יחסים עם דורה ובילתה איתה. דורה אמרה על כך: "איש לא ידע עלינו חוץ מאיתנו" והתייחסה ל"אקסטזה שחוו... וללא רגשות בושה לאחר מכן". הנרייטה הייתה המאהבת הנשית הראשונה והיחידה שלה, אם כי דורה קרינגטון מצאה נשים רבות מושכות אך יחסים קיימה רק עם הנרייטה.^[4]

משפחתה של הנרייטה הגיעה לחופשה לסקוטלנד, ואביה אמר להנרייטה שהם יחזרו מוקדם ללונדון כדי שהוא יתחתן בפעם השלישית, לאלין הילארד (לבית מולדון). עוד בלונדון כתב ד"ר ארנסט ג'ונס לאשתו שהנרייטה חשבה באופן לא רציונלי שנישואי אביה הם כדי להעניש אותה. קרינגטון, טומלין וקירשטיין התייאשו מכך שבינגהאם תתייצב מחדש.

לאחר שמינה קירשטיין והנרייטה בינגהאם חזרו לאמריקה, התאהבה מינה קירשטיין בהארי קרטיס, איש עסקים מצליח, שתיארה אותו כ"הנרייטה גברית", והם התחתנו בשנת 1926 לאחר גירושיו. עם זאת, מינה קירשטיין והנרייטה בינגהאם נותרו חברות לכל החיים.

1926–1937

לאחר שחזרה לאמריקה, הנרייטה לא אהבה להתגורר בקנטקי ולכן עברה לדירה חדשה שנבנתה בשדרה החמישית במנהטן, שם החלה לעבוד מגזין חודשי על תיאטרון. היא התקבלה במהירות לחברה הניו יורקית ודירתה הפכה למקום התכנסות חברתית. שם פגשה את ג'ון האוסמן. היא סחפה אותו באהבתה אך לאחר זמן קצר ונסיעה לאנגליה, היחסים ביניהם הסתיימו אף על פי שהצהירו שהם רוצים להתחתן.

לאחר סיום היחסים עם האוסמן, היא התאהבה בביאטריס להמן, שחקנית שפגשה בבריטניה בחופשה השנתית שהיו בסקוטלנד. באותה העת היא כתבה מאנגליה מאמרים לעיתונים בארצות הברית על הסצנות החברתיות האנגליות, ובהמשך פנתה לנושאים רציניים יותר כמו הטיפול באסירים במדינות אירופה.

בשנת 1930, הנרייטה וביאטריס יצאו לסיור באירופה שעבר דרך סטוקהולם לברלין, מינכן ופריז, ונהנו מחיי הלילה הסוערים. פעילותו של אביה למען הנשיא רוזוולט, הוביל למינויו של אביה להיות שגריר ארצות הברית בבריטניה. היא ליוותה את אביה ואת אמה החורגת ללונדון, שם התחברה בקלות עם האצולה הצעירה יותר.

בשנת 1934 קיימה השגרירות קבלת פנים עבור נבחרת הטניס. כילדה, הנרייטה הייתה טובה בטניס וזכתה בגביעים רבים ולכן ידעה על הטניסאית הלן ג'ייקובס, החברה המובילה בנבחרת האמריקנית, שהעזה ללבוש מכנסיים קצרים על המגרש. הנרייטה התחילה להימשך לג'ייקובס והלכה לכל משחקיה. נבחרת ארצות הברית ניצחה בקלות אך באליפות וימבלדון סינגלס ליידי ג'ייקובס הפסידה בגמר.

לאחר הזכייה באליפות ארצות הברית הפתוחה בשנת 1934, הפליגה ג'ייקובס עם הנרייטה לבריטניה ונשארה איתה עד שתוכל לשכור דירה משלה, שם החלה לכתוב רומן. שתי הנשים בילו את החורף יחד. ג'ייקובס הפכה למעשה להיות חלק מהבית של הנרייטה בינגהאם והיא יצרה ידידות טובה עם אביה של הנרייטה.

ג'ייקובס ובינגהאם הצטלמו יחד ודווח כי הן "כמעט בלתי נפרדות". רוברט בינגהאם התפטר משגרירותו זמן קצר לפני מותו בדצמבר 1937, אך בהלווייתו בקנטקי שתי הנשים חשו שעליהן להתרחק זו מזו מכיוון שגישות אנטי-הומוסקסואליות התחזקו באמריקה בשלב זה.

חייה המאוחרים 1938–1968

מותו של אביה פגע בהנרייטה והיא לא הצליחה להתאושש. היא התרכזה בגידול סוסים גזעיים בחווה שקנתה. כשהלן ג'ייקובס חזרה לאירופה בעונת הטניס של שנת 1938, בינגהאם נאלצה להישאר מאחור כדי לנהל את האחוזה, כי באותו חורף הלן ג'ייקובס לא יכולה הייתה להישאר בחווה לתקופות ממושכות בגלל הנידוי החברתי. בינגהאם התחילה לשתות בכבדות רבה יותר ומערכת היחסים ביניהן התנתקה.

עסקי גידול הסוסים הצליחו באופן סביר אך בינגהאם סבלה מהתמוטטות עצבים ולאחר מכן נדרשה לאשפוז תקופתי וטיפול סיעודי בבית.

בשנת 1950 היא מכרה את אחוזתה ועברה למנהטן, שם מצאה בת זוג חדשה ומבוגרת, דורותי ביגלו, זמרת ושחקנית.

בשנת 1954 היא התחתנה עם בנג'מין פרנקלין מקנזי, הצעיר ממנה בעשר שנים - הוא היה ככל הנראה מלצר במועדון לילה והיה נשוי פעמיים לפני כן. אחרי כמה חודשים מקנזי נטש אותה.

בינגהאם חיה עד מותה עם אחות בתשלום שתשמור עליה. היא נפטרה ב־17 ביוני 1968 ונקברה לצד אביה בבית העלמין בלואיוויל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הנרייטה בינגהאם בוויקישיתוף

הנרייטה בינגהאם, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Special Collections, University Libraries University of Southern Mississippi, Henrietta Buckmaster Papers, dx.doi.org, ‏2008-11-06
^ הערך מבוסס בעיקרו על הספר: Bingham, Barry (January 13, 2015). Barry Bingham: A Man of His Word. University Press of Kentucky
^ Michael Holroyd, Lytton Strachey: The New Biography, Head of Zeus, 2015-07-01, ISBN 978-1-78497-138-0. (באנגלית)
^ Gerzina, Gretchen (1995). Carrington : a life of Dora Carrington, 1893-1932. London: Pimlico