ב-1397 היה מתומכיו של הנרי בולינגברוק במרד נגד הכתר. עם שובו של בולינגברוק לאנגליה מגלותו בצרפת ב-1399 הצטרפו אליו בני פרסי עם אנשיהם בדונקסטר וצעדו עמו ללונדון, על מנת להדיח את המלך מכסאו. בולינגברוק הוכתר כמלך הנרי הרביעי וגמל למשפחת פרסי בנדיבות. פרסי עצמו מונה על ידי המלך למפקד הצבא המלכותי (Lord High Constable of England) ולמלך (בתואר) האי מאן. פרסי ובנו, הנרי פרסי נקראו לדכא את המרד הוולשי בהובלת אווין גלינדור.
המרד בהנרי הרביעי
על אף קרבתם למלך בראשית דרכו, תמיכתם בו לקראת הכתרתו והכיבודים שקיבלו בראשית מלכותו, מצאו עצמם בני פרסי במספר מחלוקות עם הכתר. הנרי לא שילם להם די, לדעתם, על משרת מגני הגבול הסקוטי; הוא חיזק ברית עם בית דנבאר הסקוטי, למורת רוחם ובפרט דרש שישוחררו השבויים הסקוטים שנשבו במהלך דיכוי המרד; המלך קידם את בנו, הנסיך הנרי והעניק לו סמכויות צבאיות בצפון ויילס, תוך דחיקתו של הוטספור מהפיקוד ולא הצליח (או לא ניסה מספיק) לפדות את אדמונד מורטימר, רוזן מורטימר ה-5, גיסו של הוטספור (אחי-אשתו) מהשבי הוולשי.
בקיץ 1403 הרימו בני פרסי את נס המרד ויצאו נגד המלך, אותו הגדירו כטירן. בראש המרד ניצבו תומאס פרסי, רוזן ווסטר, אחיו של הנרי פרסי ו"נסיך ויילס", אווין גלינדור. הוטספור החליט לצאת לקרב גלוי בשרוסברי עוד בטרם הגיע אביו עם צבאו מן הצפון. קרב שרוסברי התחולל ב-21 ביולי בין צבא המלך, שכלל כ-14,000 חיילים לצבא המורדים, שכלל 10,000. בפעם הראשונה בהיסטוריה ניצבו על אדמת אנגליה אלה מול אלה קשתים חמושים בקשת ארוכה.[1] מספר האבדות היה גדול, ובהם הנרי פרסי (הוטספור) עצמו, אשר לפי חלק מהמקורות נפגע מחץ כאשר הרים את מגן-הפנים של קסדתו על מנת לסקור את שדה הקרב. בראותם שמנהיגם נפגע, נפוצו אנשיו המורדים וכוחות המלך ניצחו.
הנרי פרסי עצמו לא היה נוכח בשדה הקרב ולא היה מעורב באופן ישיר במרד ולפיכך לא הואשם על ידי המלך בבגידה, אולם תפקידו כמפקד הצבא נשלל ממנו.
ב-1408 פלש פרסי מסקוטלנד לאנגליה בראש צבא ונהרג בקרב ברמהם מור (Battle of Bramham Moor). ראשו נערף לאחר הקרב והוקע על גשר לונדון.
משפחתו
ב-1358 נשא לאשה את מרגרט נוויל (1339-1372) ונולדו להם ארבעה בנים (הנרי פרסי (הוטספור), תומאס, ראלף ואלן) ובת אחת (מרגרט). ב-1381 נשא לאשה את מוד לוסי (1343-1398).
