PROFILPELAJAR.COM

הנפש הטובה מסצ'ואן
Der gute Mensch von Sezuan
	סצנה מתוך מהחזה "הנפש הטובה מסצ'ואן", התיאטרון הקאמרי, 1955
	סצנה מתוך מהחזה "הנפש הטובה מסצ'ואן", התיאטרון הקאמרי, 1955
כתיבה	ברטולט ברכט
סוגה	דרמה, תיאטרון אפי
הצגת בכורה	4 בפברואר 1943
שפה	גרמנית

הנפש הטובה מסצ'ואן (בגרמנית: Der gute Mensch von Sezuan) הוא מחזה שנכתב על ידי ברטולט ברכט בשיתוף עם מרגרטה שטפין (Margarete Steffin) ורות ברלאו^[1]. המחזאים החלו לכתוב את המחזה ב-1938, והוא הושלם רק ב-1943, כשברכט היה בגלות בארצות הברית. הוא בוצע לראשונה ב-1943 ב-Schauspielhaus Zürich שבציריך, שווייץ, עם מוזיקה ושירים מאת המלחין השווייצרי הולדרייך גאורג פרי (Huldreich Georg Früh)^[2]. הגרסה המוכרת יותר היום כוללת מוזיקה לשירים מאת פאול דסאו, שנכתבה בשנים 1947–1948 וקיבלה את אישורו של ברכט.

המחזה הוא דוגמה לדרמה הלא אריסטוטלית של ברכט, צורה דרמטית האמורה להיות מוצגת בשיטות של תיאטרון אפי. המחזה הוא משל ועלילתו ממוקמת בסין, בעיר הנקראת סצ'ואן (למרות שסצ'ואן הוא שם מחוז ולא עיר^[3]).

מוטיבים

ברכט תכנן לקרוא למחזה, במקור, תוצרת האהבה (Die Ware Liebe) כשהוא מתכוון לאהבה כסחורה. שם זה היה משחק מילים בגרמנית על המושג "אהבה אמיתית" (Die wahre Liebe), המבוטא באותה צורה^[4].

המחזה עוקב אחרי זונה צעירה, שֶן טֶה, במאבקה לנהל חיים טובים וחיוביים (על פי מושגי המוסר הנלמדים מהאלים ושחבריה אזרחי סצ'ואן משלמים מס שפתיים), בלי להיות מנוצלת עוד על ידי אלה המנצלים את טוב לבה. מתברר ששכניה וחבריה הם מאוד ברוטליים, עד כי שן טה נאלצת להמציא אלטר אגו כדי להגן על עצמה - בן דוד בשם שוי טָה שנעשה מגן קר וקפדן של האינטרסים של שן טֶה. המוטיב של טוּב איכותני (הנראה פשוט כל כך בשם המחזה)^{[דרושה הבהרה]} נעשה לא יציב על ידי יישומו לשני המינים.

התעניינותו של ברכט במטריאליזם היסטורי ברורה מהגדרת המחזה כמוסר עכשווי ואלטרואיזם במונחים חברתיים וכלכליים ^{[דרושה הבהרה]}. האלטרואיזם של שן טה מתנגש עם האתוס הקפיטליסטי של ניצול של שוי טה. המחזה רומז על כך ששיטות כלכליות קובעות את מוסריותה של החברה.

עלילה

המחזה נפתח כאשר וַנג, מוכר המים, מסביר לקהל שהוא נמצא בפאתי העיר וממתין להופעה של כמה אלים חשובים, שהתנבאו על בואם. האלים מגיעים תוך זמן קצר ומבקשים מוונג למצוא עבורם מקלט ללילה. הם עייפים אחרי מסע ארוך בחיפוש אחרי אנשים טובים שחיים עדיין על פי העקרונות שהם נתנו לבני האדם. במקום זאת הם מצאו רק חמדנות, רוע, חוסר יושר ואנוכיות. אותן תכונות הם מוצאים גם בסצ'ואן. אף אחד לא מזמין אותם להיכנס, לאף אחד אין זמן או אמצעים לדאוג לאחרים; מלבד הזונה הענייה שן טה, שהחסד הטהור הטבוע בה אינו מאפשר לה להשיב ריקם את פני המבקש. שן טה מחליטה לעזור להם אף שהייתה זקוקה לכסף כדי לשלם שכר דירה, והייתה בדרך ללקוח שכספו יכול היה לעזור לה. ונג בורח מפני האלים ומשאיר את סל המים שלו מאחור.

שן טה באה על שכרה בשל הסברת הפנים שלה, והאלים רואים זאת כסימן מובהק של טוּב. הם נותנים לה כסף והיא קונה חנות טבק. הם רואים בזה מתנה ומבחן: האם תוכל שן טה לשמור על הטוב שבה עם האמצעים החדשים שניתנו לה, על אף שהם קטנים? אם היא תצליח, יחזור אמונם של האלים באנושות. אף שבהתחלה עומדת שן טה בציפיותיהם של האלים, הרי תוך זמן לא רב הופכת החנות שלה לבית מחסה לא מסודר, צפוף יתר על המידה, שמושך פשע והשגחה משטרתית. במובן מסוים נכשלת שן טה במבחן, משום שהיא נאלצת להכניס את הדודן המומצא שוי טה כמשגיח ומגן על האינטרסים שלה: שן טה לובשת תלבושת גברית ומסכה, ומשנה את קולה לקול גברי חזק, כדי ללבוש את דמותו של שוי טה. שוי טה מגיע לחנות ומסביר בקור רוח שדודניתו חייבת לצאת העירה למסע קניות. הוא מסלק את הממתינים ומחזיר את הסדר לחנות.

בהתחלה מופיעה שן טה בדמותו של שוי טה רק במצבים נואשים, אבל ככל שהמחזה מתפתח היא לא יכולה עוד לעמוד בבקשות שמופנות אליה והיא מוכרעת על ידי ההבטחות שהיא מבטיחה לאחרים. לכן היא חייבת לקרוא לשוי טה למשך תקופות ארוכות יותר, עד שלבסוף נדמה שאישיותה האמיתית נעלמת מאחורי הקפדנות והחומרה של ה"דודן" שלה. בעוד שן טה היא רכה, רחומה ופגיעה, מתואר שוי טה כנטול רגשות, פרגמטי ואף מרושע. נראה שרק שוי טה יכול לשרוד בעולם בו הם חיים. תוך זמן קצר הוא הופך את חנות הטבק הצנועה שלה לבית חרושת לטבק שבו יש פועלים רבים.

שן טה פוגשת טייס מובטל, וַנג סוּן, ומתאהבת בו אחרי שהיא מונעת ממנו לתלות את עצמו. אבל ונג סון לא מחזיר אהבה לשן טה, אלא מנצל אותה ולוקח ממנה כסף. שן טה נכנסת להריון ממנו.

לבסוף שומע ונג סון את שן טה בוכה, אבל כשהוא נכנס נמצא שם רק שוי טה. ונג סון דורש לדעת מה קרה לשן טה, וכאשר אינו יכול להוכיח איפה היא, נלקח שוי טה לבית המשפט בטענה שהסתיר את דודניתו, או אף רצח אותה. אנשי העיר גם מגלים צרור בגדים של שן טה מתחת לשולחן של שוי טה, מה שגורם להם לחשוד עוד יותר. במהלך המשפט מופיעים האלים בבגדי שופטים ושוי טה אומר שהוא יתוודה אם האולם יהיה ריק מלבד השופטים. אחרי שאנשי העיר יוצאים, מגלה שוי טה את עצמו לאלים, שנתקלים בבעיה שגרמה התערבותם האלוהית, האקראית כביכול: הם יצרו נסיבות בלתי אפשריות עבור אלה שרצו לחיות חיי טוב.

בסוף המחזה, אחרי "דאוס אקס מכינה" מהיר ואירוני, משליך המספר את האחריות על מציאת פתרון לבעיה המועלית במחזה על הקהל. הצופה במחזה צריך להבין איך אדם טוב יכול להגיע לסוף טוב בעולם, שבמהותו, אינו טוב. המחזה מסתמך על אפשרויות דיאלקטיות של בעיה זו ועל ההנחה שהצופה יראה שהמבנה הנוכחי של החברה חייב להשתנות כדי לפתור את הבעיה המועלית.

בישראל

בשנת 1955 הועלה המחזה בתיאטרון הקאמרי, בתרגומה של לאה גולדברג, בבימויו של יוסף מילוא ועם אורנה פורת בתפקיד שן טה^[5].

בשנת 1988 הועלה המחזה בתיאטרון באר שבע בשיתוף תיאטרון הבימה, בבימוי של יורי ליובימוב ותפאורה של יוסף יקרסון^[6].

בסוף 2008 הועלה המחזה פעם נוספת בתיאטרון הקאמרי, בתרגומו של שמעון זנדבנק, בבימויו של אודי בן-משה^[7], עם אולה שור-סלקטר בתפקיד שן טה.^[8]

בסוף 2014 הועלה המחזה בתיאטרון גשר בבימויו של יבגני אריה, עם נטע שפיגלמן בתפקיד שן טה.^[9]

לקריאה נוספת

Eric Bentley, trans. & ed. 2007. The Good Woman of Setzuan. By Bertolt Brecht. London: Penguin. ISBN 0-14-118917-7.
David Harrower, trans. 2008. The Good Soul of Szechuan. By Bertolt Brecht. London: Methuen. ISBN 1-4081-0965-4.
Michael Hofmann, trans. 1990. The Good Person of Sichuan: The National Theatre Version. By Bertolt Brecht. Methuen Modern Plays ser. London: Methuen. ISBN 0-413-63550-3.
Thomson, Peter and Glendyr Sacks, eds. 1994. The Cambridge Companion to Brecht. Cambridge Companions to Literature Ser. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 0-521-41446-6.
John Willett. 1967. The Theatre of Bertolt Brecht: A Study from Eight Aspects. Third rev. ed. London: Methuen, 1977. ISBN 0-413-34360-X.
John Willett and Ralph Manheim, eds. 1994. The Good Person of Szechwan. Trans. John Willett. In Collected Plays: Six. By Bertolt Brecht. Bertolt Brecht: Plays, Poetry, Prose Ser. London: Methuen. 1-111. ISBN 0-413-68580-2.