המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (ביפנית: 社会民主党, בתעתיק: שקאי מינשוֹ-טוֹ), או בשמה המקוצר SDP, היא מפלגתשמאל ביפן, הקוראת לכינון סוציאל-דמוקרטיה ביפן. המפלגה נוסדה ב-1996 על ידי אנשי שמאל שהיו חברים בעבר במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של יפן, שעד להתפרקותה הייתה האופוזיציה החזקה ביותר מאז 1955. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ישבה בקואליציה בשנים 1993–1996.
היסטוריה
מפלגות סוציאליות וסוציאל-דמוקרטיות התקיימו ביפן מראשית המאה ה-20, ולרוב סבלו מדיכוי בידי הממשלה, שראתה בהן גורמים חתרנים.
המפלגה הסוציאל-דמוקרטית נקראה בראשית דרכה "המפלגה הסוציאליסטית של יפן" (日本社会党) והיא נוסדה ב-1945, לאחר נפילת המשטר הצבאי שהוביל את יפן להשתתפות במלחמת העולם השנייה. בבחירות הכלליות הראשונות שנערכו תחת חוקת יפן החדשה ב-1947 הפכה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית למפלגה הגדולה ביותר בדיאט של יפן, כשזכתה ב-143 מושבים מתוך 466, ומנהיגה טצוקטיאמה היה לראש ממשלת יפן. אולם, מרד של גורמים מרקסיסטים במפלגה הביא להתמוטטות הממשלה, וכתוצאה מכך התפצלה המפלגה ל"מפלגה הסוציאליסטית הימנית", בה היו חברים הסוציאליסטים שנטו יותר לכיוון המרכז, ול"מפלגה הסוציאליסטית השמאלית", בה היו חברים אנשי שמאל רדיקלי.
שתי המפלגות התאחדו ב-1955 ונקראו שוב המפלגה הסוציאליסטית של יפן. בבחירות לבית הנבחרים של יפן ב-1958, זכתה המפלגה ב-166 מתוך 467 המושבים שבבית. למרות הצלחתה זו, התפצלה המפלגה פעם נוספת על רקע עימותים פנימיים ב-1960, והפורשים (שהשתייכו למפלגה הסוציאליסטית הימנית, המתונה יותר) הקימו את "המפלגה הדמוקרטית סוציאלית." לאחר הפיצול ירדו בהתמדה אחוזי התמיכה במפלגה ומספר המושבים שהחזיקה בבית התחתון הצטמצם.
שנות ה-80
מטה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית
בבחירות כפולות - לבית הנבחרים ולבית היועצים - שנערכו ביולי 1986 נחלה המפלגה תבוסה מידי המפלגה הליברלית-דמוקרטית בהנהגת יסוהירו נקסונה, וזכתה רק בשמונים וחמישה מושבים. בבחירות הבאות ב-1990 זכתה המפלגה ב-136 מושבים, תחת הנהגתה של יושבת הראש טקאקו דוי. בבחירות אלה החליטה דוי להריץ יותר ממועמד אחד בכל מחוז בחירה, תוך שבירת מסורת המפלגה לפיה לא נהגו חבריה להתמודד אחד נגד השני, מסורת אותה לא חלקו עם המפלגה הליברלית-דמוקרטית.
דוי, פרופסור למשפט חוקתי לפני כניסתה לפוליטיקה, נהנתה מתמיכה ציבורית רחבה, בזכות גישתה הישירה. עם זאת, הפופולריות שלה לא סייעה לה בתוך מפלגתה מכיוון שגרעין המפלגה עדיין דבק בדוקטרינה מרקסיסטית, וסיכל את מאמציה לקדם רפורמות שונות.
קודמה בתפקיד של דוי היה מסאסי אישיבאשי, שב-1983 החל בתהליך העדין של הטיית מפלגתו מקו ההתנגדות לכוחות ההגנה העצמית של יפן. אף על פי שהמשיך לטעון שקיום הצבא אינו חוקתי לפי סעיף 9 לחוקת יפן, הוא הודה שמכיוון שהצבא נוסד באמצעות הליכים משפטיים יש לו מעמד משפטי לגיטימי (שנה לאחר מכן הוא שינה את הנוסח למעמד משפטי חוקי).
בכנס המפלגה באפריל 1990 הוסרה ההתחייבות להפיכה סוציאליסטית ממטרות המפלגה ובמקומה התחייבה המפלגה ליצירת קהילה בה נהנים כל האנשים בצורה שווה מפירות הקדמה הטכנולוגית והציוויליזציה המודרנית ונהנים מהטבות הרווחה הסוציאלית.[1]
שנות ה-90
בבחירות הכלליות של 1993 השיגה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית שבעים מושבים בבית הנבחרים, בעוד המפלגה הליברלית-דמוקרטית איבדה את הרוב בו לראשונה זה 38 שנים, והשתתפה בממשלת הקואליציה בראשות מוריהירו הוסוקאווה. אך שנה לאחר מכן פרשה המפלגה מהקואליציה והקימה אופוזיציה עם המפלגה הליברלית-דמוקרטית, תחת הנהגתו של טומיאיצ'י מוריאמה, אז מנהיג המפלגה הסוציאל-דמוקרטית.
ב-1996 שינתה המפלגה את שמה מהמפלגה הסוציאליסטית של יפן למפלגה הסוציאל-דמוקרטית. לאחר שקמה המפלגה הדמוקרטית ב-1998 הלכו אחוזי התמיכה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית וירדו.
העשור הראשון של המאה ה-21
בבחירות הכלליות של 2003 קיבלה המפלגה שישה מושבים בבית הנבחרים - לעומת 18 בבחירות הקודמות. דוי לקחה על עצמה את האשמה והתפטרה מתפקידה כיושבת ראש המפלגה. בבחירות הכלליות של 2009 השיגה המפלגה שבעה מושבים בבית התחתון והצטרפה לקואליציה תחת המפלגה הדמוקרטית, אך עקב אי-הסכמה בנושא הבסיס האמריקני פוטנמה באוקינאווה פרשה ממנה המפלגה.
נכון ל-25 בינואר2012, למפלגה הסוציאל-דמוקרטית יש שישה חברים בבית הנבחרים[2] וארבעה חברים בבית היועצים.[3]
.jpg)
