המערכה על נרוויק

חיילים צרפתים נוחתים בנרוויק, 13 במאי 1940.
מערכה: המערכה בנורווגיה
מלחמה: מלחמת העולם השנייה
תאריכים	9 באפריל 1940 – 8 ביוני 1940 (61 ימים)
קרב לפני	לכידת ארנדל
קרב אחרי	מבצע יונו
מקום	נרוויק, נורווגיה
קואורדינטות	68°25′14″N 17°33′36″E / 68.420555555556°N 17.56°E / 68.420555555556; 17.56
עילה	מבצע וילפרד
תוצאה	בעלות הברית הצליחו לכבוש את נרוויק, אולם נאלצו לסגת ממנה בעקבות התקדמות הגרמנים במערכה על צרפת
שינויים בטריטוריות	כיבוש גרמני של נרוויק
הצדדים הלוחמים גרמניה הנאצית גרמניה הנאצית ורמאכט ורמאכט קריגסמרינה קריגסמרינה נורווגיה נורווגיה בריטניה בריטניה הצי המלכותי הצי המלכותי הצבא הבריטי הצבא הבריטי צרפת צרפת פולין הממשלה הפולנית הגולה מנהיגים גרמניה הנאצית אדולף היטלר  נורווגיה הוקון השביעי, מלך נורווגיה בריטניה נוויל צ'מברלין צרפת פול ריינו  מפקדים ורמאכט אדוארד דיטל קריגסמרינה פרידריך בונטה (נהרג) קריגסמרינה אריך ביי נורווגיה פר אסקים נורווגיה אוד איזאקסן וילוך (נהרג) נורווגיה קרל גוסטב פליישר הצי המלכותי ברנרד וורברטון-לי (נהרג) הצי המלכותי ויליאם ויטוורת' הצי המלכותי הרוזן מקורק צרפת ראלף מונקלאר פולין זיגמונט בוהוש-שיסקו אבדות נורווגיה 276 הרוגים

המערכה על נרוויק (בנורווגית: Slaget om Narvik, בגרמנית: Schlacht um Narvik, באנגלית: Battles of Narvik, בצרפתית: Bataille de Narvik, בפולנית: Bitwa o Narwik) הייתה סדרת קרבות שנערכה בין 9 באפריל ל-8 ביוני 1940 במסגרת המערכה בנורווגיה במלחמת העולם השנייה. הקרבות התרחשו במימי האופוטפיורד ובהרים שמסביב לעיירה נרוויק שבצפון נורווגיה.

שני קרבות ימיים נערכו באופוטפיורד ב-10 באפריל וב-13 באפריל בין הצי המלכותי הבריטי לבין הקריגסמרינה של גרמניה הנאצית, בעוד שהמערכה היבשתית שנמשכה חודשיים התנהלה בין כוחות נורווגים, צרפתים, בריטים ופולנים נגד יחידות הרריות גרמניות. הקרבות הימיים הסתיימו בניצחון בריטי, והכוחות המשולבים של בעלות הברית הצליחו להשתלט על נרוויק ולדחוק את הגרמנים אל הגבול השוודי. עם זאת, בעקבות התקדמות הגרמנים במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה נאלצו בעלות הברית להסיג את כל כוחותיהם מנורווגיה.

העיירה נרוויק הייתה בעלת חשיבות אסטרטגית רבה הן לגרמניה הנאצית והן לבעלות הברית, משום שהיה בה נמל נטול קרח עבור עפרות ברזל שהועברו ברכבת מקירונה שבשוודיה. לשני הצדדים במלחמה היה אינטרס להבטיח לעצמם את אספקת הברזל הזו ולשלול אותה מהאויב.

מיד לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, דרש וינסטון צ'רצ'יל מממשלת בריטניה להניח שדה מוקשים ימי סביב נמל נרוויק, אולם הממשלה הבריטית התנגדה כי לא רצתה לפגוע בנייטרליות של נורווגיה^[1]. הנושא אף עלה בשאילתה בפרלמנט^[2]. במרץ 1940 הטביעו הבריטים את אחת האוניות הגרמניות שהובילה ברזל בעת שעברה מחוץ למים הטריטוריאליים של נורווגיה^[3]. על מנת להשאיר את נרוויק מחוץ למלחמה, פרסמה נורווגיה הודעה על פיה ייצוא הברזל דרך נרוויק פחת מאוד במהלך המלחמה וכי הייצוא לבריטניה דרך נרוויק עולה על הייצוא לגרמניה^[4].

ב-1 במרץ 1940, אדולף היטלר הורה להתחיל לתכנן פלישה לנורווגיה. על פ התכנית, מיד עם תחילת המערכה, היה הקריגסמרינה - הצי הגרמני, צריך להשתלט על ששת הנמלים העיקריים של נורווגיה^[5]. הפלישה הייתה אמורה להתחיל ב-9 באפריל. בצירוף מקרים, יום לפני כן, פתחו הבריטים במבצע וילפרד להנחת מוקשים ימים לחסימת נמל נרוויק^[6]. כאשר הגרמנים תקפו יום למחרת, הם יכלו להתרץ את הפלישה בטענה שהבריטים חיללו את עצמאות^[7].

הכוח הגרמני שהוקצה לכיבוש נרוויק כלל 10 משחתות בפיקודו של קומודור פרידריך בונטה. כל אחת מהמשחתות נשאה על סיפונה 200 חיילי גבירגסייגר (כוחות מיוחדים הרריים) מהרגימנט ההררי ה-139 שהיה חלק מהדיוויזיה ההררית ה-3 של אדוארד דיטל. את שייטת המשחתות ליוו שתי סיירות, שרנהורסט וגנייזנאו. בשעות הבוקר המוקדמות של 9 באפריל, השייטת הגרמנית נכנסה לאופוטפיורד (הפיורד המקיף את נרוויק) ולכדה שלוש ספינות סיור של הצי המלכותי הנורווגי. ברגע האחרון הצליחו ספינות הסיור לשלוח התרעה למפקד הצי על הפלישה.

ההגנה העיקרית של נרוויק היו שתי ספינות הגנת חופים. תודות לאזהרת ספינות הסיור, עמדו שתיהן בכוננות. הגרמנים רצו להציג את עצמם כמגיני נורווגיה ולא ככובשים שלה, ולפיכך קיבלו הנחיה להימנע מקרב במידת האפשר. נציג גרמני עלה לסיפון הספינה "איידסוולד" ונפגש עם קפטן הספינה אוד איזאקסן וילוך. הגרמנים הציעו לנורווגים בידידותיות למסור את ספינותיהם ולחזור לבתיהם. קפטן וילוך ביקש אישור לשוחח עם מפקד העיר נרוויק, קפטן פר אסקים. אסקים הורה לו לפתוח באש, אולם עוד בטרם הספיק וילוך לעשות זאת, פתחו הגרמנים באש והטביעו את ה"איידלסוולד". מתוך 183 אנשי הצוות של הספינה, 175 נהרגו, כולל קפטן וילוך עצמו.

לאחר השמדת ה"איידלסוולד", החלו המשחתות הגרמניות להתקדם לתוך נמל נרוויק. אסקים הורה לתותחי החוף של העיר לפתוח באש על המשחתות, אולם בשל הראות הלקויה והכוונות הגרועות ששימשו את הצבא הנורווגי, כל הפגזים החטיאו את המטרות. המשחתות הגרמניות המתינו עד שהגיעו צמוד למזח הנמל, ורק אז פתחו באש באמצעות התותחים והמקלעים. הם שיתקו את הגנת החוף והשמידו את הספינה "נורווגיה". 101 מאנשי צוות הספינה נהרגו,ו-90 חולצו מהמים בידי הגרמנים. המשחתות החלו להנחית חיילים בעיר.

חיל המצב של נרוויק היה שקוע בשינה, והתעורר לקול הפגזים. מפקד חיל המצב, אוברסט קונרד סונדלו, היה חבר במפלגת נאשונל סמלינג הלאומנית והפרו-גרמנית. הגרמנים קיבלו מסר ממנהיג המפלגה וידקון קוויזלינג, שסונדלו לא יתנגד לפלישה הגרמנית. ואכן, סונדלו הורה לאנשיו להניח את נשקם ולא להילחם. הגרמנים השלימו את כיבוש נרוויק תוך 25 דקות וללא נפגעים. 200 חיילים מחיל המצב נמלטו מהעיר עם נשקם, וניסו לחסום את מסילת הברזל המובילה לשוודיה. הם נתפסו בהפתעה בביורנפיל, ומרביתם נפלו בשבי.

כבר ב-9 באפריל, תקפה הסיירת הבריטית אה"מ רינואון את הסיירות גנייזנאו ושרנהורסט. הקרב היה קצר, והסתיים בנזקים קלים לרנואן ולגנייזנאו. יום למחרת, נע האדמירל ברנרד וורברטון-לי עם שייטת של חמש משחתות אל תוך האופוטפיורד. וורברטון הצליח להפתיע את המשחתות הגרמניות, שבדיוק הגנו על מכליות שהעמיסו עפרות ברזל. הבריטים הצליחו להטביע שתי משחתות גרמניות, ואף פתחו באש על החיילים הגרמניים בחוף. על אחת המשחתות שהוטבעו, נמצא גם מפקד שייטת המשחתות הגרמנית קומודור פרידריך בונטה. לאחר מכן, שיגרו המשחתות את הטורפדו שלהם על ספינות הסוחר שעגנו בנמל ונפלו לידי הגרמנים, והטביעו 11 ספינות.

האדמירל הגרמני אריך ביי מיהר לאסוף את שלושת המשחתות הגרמניות שנותרו, ופתח במרדף בעקבות הבריטים הנסוגים. ביציאה מהפיורד, חברו אליו עוד שתי משחתות בפיקודו של פריץ ברגר. הגרמנים הצליחו להטביע שתי משחתות בריטיות, ולפגוע קשה באחת נוספת. מפקד השייטת הבריטית, האדמירל וורברטון, נהרג. גם אחת מהמשחתות הגרמניות נפגעה. הגרמנים נאלצו להפסיק את המרדף בעקבות מחסור בדלק ובתחמושת. הם הספיקו להטביע ספינת אספקת תחמושת אחת ביציאה מהפיורד. עד מהרה הגיעה לאזור תגבורת בריטית, שכללה גם סיירת אחת אה"מ פנלופי. הגרמנים נאלצו לסגת במהירות, ובמהלך הנסיגה החפוזה, שתי משחתות עלו על שרטון וניזוקו קשות. שתי צוללות גרמניות - U 5, ו-U 25, ארבו לשייטת הבריטית כאשר עזבה את חופי נרוויק, ושיגרו לעברה טורפדות. עם זאת, הן החטיאו.

הבריטים היו נחושים לא לוותר על נרוויק, וארגנו בחופזה שייטת חדשה שתפליג לעיר. האדמירל ויליאם ויטוורת' אסף את אוניית המערכה אה"מ וורספייט יחד עם עוד 18 ספינות קרב מסוגים שונים ומטוסים מנושאת המטוסים אה"מ פיוריוס. השייטת הגיעה לאופוטפיורד ב-13 באפריל, וגילתה שביי עוגן בנמל עם שמונה משחתות. עם זאת, מצב המשחתות הגרמניות היה בכי רע, והן סבלו ממחסור חריף בדלק ובתחמושת. הבריטים הצליחו להטביע שלוש משחתות גרמניות. משחתת בריטית אחת ניזוקה, והבריטים איבדו גם כמה מטוסים.

ביי הורה למשחתות ששרדו לפתוח בנסיגה. המשחתת "הרמן קון" לא קיבלה את הפקודה ולא נסוגה בזמן. כאשר הבינו אנשי צוות המשחתת שהם נותרו לבדם במערכה, הם מלכדו את הספינה ותכננו להטביע אותה. הבריטים המשיכו להפגיז את הספינה עד שהיא טבעה. לא ברור אם טביעתה נגרמה מהמטענים הגרמניים או מהפגזים הבריטיים. שתי משחתות גרמניות עגנו בנמל נרוויק ומשם פתחו באש על המשחתות הקדמיות של הבריטים. הבריטים הספיקו לחסל אותן לפני שהן גרמו נזק. ארבעת המשחתות הגרמניות ששרדו, פונו מהאזור זמן קצר לאחר מכן. הגרמנים הותירו בנמל נרוויק צוללת אחת בלבד. סך כל המשחתות שהוטבעו בנרוויק היה כ-50% מכוח המשחתות של הקריגסמרינה באותה תקופה. המלחים ששרדו מהמשחתות שהוטבעו (2,600 איש), הצטיידו בנשק שנותר במחסני חיל המצב הנורווגי, ואוחדו לרגימנט חדש שסופח לדיוויזיה ההררית ה-3.

למרות הניצחון הבריטי, לבריטים לא היה כוח חי"ר שאותו יכלו להנחית בנרוויק. אי לכך, הם הטילו מצור ימי על העיר, והפציצו אותה יומם וליל במטרה להתיש את הכוח הגרמני. אל הכוח הבריטי הצטרף כוח פולני שכלל שלוש משחתות.

חיל הכיבוש המקורי של נרוויק, כלל 1,900 איש בפיקודו של הגנרל אדוארד דיטל. בעקבות טביעת המשחתות, תוגבר כוחו בעוד 2,600 איש. בהמשך, הצטרפו אליו עוד 1,000 לוחמים בדרכים שונות. חלקם היו טייסים שמטוסיהם הופלו בשמי נורווגיה, ואחרים היו אנשי כוחות מיוחדים שהסתננו לארץ דרך שוודיה הנייטרלית. בינתיים, החלו בעלות הברית לרכז כוחות גדולים לקראת מתקפה על נרוויק. הדיוויזיה הנורווגית ה-6 בפיקודו של קרל גוסטב פליישר התקדמה במהירות לעבד העיר. דיוויזיה זו לבדה כללה לפחות 8,000 איש.

ב-14 באפריל הבריטים החלו בהדרגה להנחית בהרים שמסביב לנורווגיה כוחות גדולים. ב-28 באפריל הגיע גם חיל המשלוח הצרפתי שכלל שלושה גדודים של חיילים הרריים ושני גדודים של לגיון הזרים. ב-9 במאי הגיעו ארבעה גדודים פולניים שעל בסיסם הוקמה בריגדת הרובאים העצמאית של פולין. בסה"כ כללו כוחות בעלות הברית כמעט 25,000 חיילים.

מצבו של דיטל נראה בכי רע. אנשיו היו נצורים, בנחיתות מספרית, מופגזים יומם ולילה ועם מעט מאוד תחמושת ואספקה. דיטל השתעשע ברעיון לעבור את הגבול השוודי ולהסגיר את עצמו ואת אנשיו לרשויות השוודיות. היטלר עצמו שקל להורות לו לסגת אל פנים נורווגיה. תחת זאת, היטלר הורה לרגימנט הרמן גרינג לנוע מדנמרק אל טרונדהיים ולתקוף את הכוחות הנורווגיים בבודו במטרה להפחית את הלחץ על נרוויק.

התיאום בין בעלות הברית היה גרוע מאוד. לכל אחת מהאומות הלוחמות היה פיקוד עצמאי משלה שהתקשה לתאם את פעולותיו עם שאר הפיקודים. אצל הבריטים, שררו חוסר תיאום והסכמה גם בין מפקד כוחות היבשה פייר ג'וזף מקסי למפקד הצי הרוזן מקורק. הנורווגים כבשו בהדרגה את ההרים שמסביב לנרוויק, ובתחילת חודש מאי החלו בהתקדמות על העיר עצמה. משנודע להם שכוחות בעלות הברית לא יוכלו להתחיל לנוע אל העיר לפני אמצע חודש, הם נאלצו לעצור את התקדמותם, ולחכות ששאר בעלות הברית יסיימו לרכז את כוחותיהם. באמצע מאי החלו בעלות הברית בהתקדמות איטית לכיוון נרוויק ועד מהרה כיתרו את העיר. במקביל, המשחתות הבריטיות הנחיתו כוח צרפתי בעיירות שגבלו בנרוויק מכיוון הים. בעלות הברית קיוו לכתר את כל הכוח הגרמני בנרוויק ולהשמיד אותו, אולם חוסר התיאום בין מפקדי הכוחות גרם לכך שנוצר פער בטבעת הכיתור שדרכו החלו הגרמנים להימלט. ב-27 במאי דיטל הורה לאנשיו לפנות את העיר, והכוח הגרמני התרכז בביורנפלד.

למרות ההצלחה המרשימה של בעלות הברית, כבר ב-24 במאי התקבלה החלטה בלונדון לפנות את נורווגיה. הגרמנים קצרו באותה עת הישגים משמעותיים במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה והכוחות הבריטיים נזקקו בגזרה זו. לילה לאחר מכן, נמסרה ההוראה בחשאי לרוזן קורק. הבריטים החליטו לפחות לסיים את כיבוש העיר, ולהשמיד את הנמל שלה לפני הנסיגה. ב-4 ביוני החלו כוחות בעלות הברית להתפנות מנורווגיה.

לממשלת נורווגיה נמסרו החדשות הרעות רק בתחילת יוני. הנורווגים זעמו, אולם החליטו להמשיך בלחימה לבדם. ב-5 ביוני קיבלו שתי בריגדות נורווגיות פקודה להמשיך במתקפה. עד מהרה הם הבינו שללא בעלות הברית, הם יובסו במוקדם או במאוחר. ב-8 ביוני פונה המלך הוקון השביעי מהארץ יחד עם הממשלה. באותו היום נכנס דיטל לנרוויק עם שארית אנשיו וכבש את העיר. יומיים לאחר מכן נכנעו הכוחות הנורווגיים האחרונים.

שיירת הפינוי מנרוויק, הותקפה בידי הסיירות גנייזנאו ושרנהורסט, שהצליחו להטביע ספינה אחת שנשאה על סיפונה 1,500 איש (מבצע יונו). נושאת המטוסים אה"מ גלוריוס הגיעה לעזרת השיירה ומטוסיה הצליחו לגרום נזק לסיירות ולהכריח אותן לסגת לטרונדהיים.

הסרט הנרוווגי נרוויק מספר את סיפור הקרב.

* Berg, Ole F. (1997). I skjærgården og på havet – Marinens krig 8. april 1940 – 8. mai 1945 [In the Archipelago and at Sea: The Navy's war 8 April 1940 – 8 May 1945] (בנורווגית). Oslo: Marinens krigsveteranforening. ISBN 82-993545-2-8.

• Bjørnsen, Bjørn (1977). Det utrolige døgnet [The Incredible Day] (בנורווגית). Oslo: Gyldendal Norsk Forlag. ISBN 82-05-10553-7.
• Brennecke, Jochen (2003). The Hunters and the Hunted. Annapolis, MD: Naval Institute Press. ISBN 978-1-59114-091-7.
• Brown, David (2000). Naval Operations of the Campaign in Norway, April–June 1940. London: Routledge. ISBN 978-0-7146-5119-4.
• Dec, Władysław (1981). Narwik i Falaise [Narvik and Falaise] (בפולנית). Wydawnictwo MON. ISBN 83-11-06583-7.
• Derry, T. K. (2004) [1st. pub. HMSO1952]. Butler, J. R. M. (ed.). The Campaign in Norway. History of the Second World War, United Kingdom Military Series (Naval & Military Press ed.). London: HMSO. ISBN 1-845740-57-2. נבדק ב-7 בפברואר 2016. {{cite book}}: (עזרה)
• Dickens, Peter (1997) [1974]. Sweetman, Jack (ed.). Narvik: battles in the Fjords. Classics of Naval Literature. Annapolis, MD: U.S. Naval Institute. ISBN 1-55750-744-9.
• Dildy, Doug (2007). Denmark and Norway 1940: Hitler's Boldest Operation. Oxford: Osprey. ISBN 978-1-84603-117-5.
• Duffy, James P. (2005). Hitler's Secret Pirate Fleet: The Deadliest Ships of World War II. Lincoln, NA: University of Nebraska Press. ISBN 978-0-8032-6652-0.
• Hauge, Andreas (1995). Kampene i Norge 1940 [Norwegian Campaign 1940] (בנורווגית). Vol. 2. Sandefjord: Krigshistorisk Forlag. ISBN 82-993369-0-2.
• Jaklin, Asbjørn (2006). Nordfronten - Hitlers skjebneområde [Northern Front: Hitler's Fateful Area] (בנורווגית). Oslo: Gyldendal. ISBN 978-82-05-34537-9.
• Kristiansen, Trond (2006). Fjordkrigen – Sjømilitær motstand mot den tyske invasjonsflåten i 1940 [Fjord War: Naval Operations against the German Invasion Fleet in 1940] (בנורווגית). Harstad: Forlaget Kristiansen. ISBN 82-997054-2-8.
• Macintyre, Donald G. F. W. (1959). Narvik. New York: W. W. Norton. OCLC 394826.
• O'Hara, Vincent P. (2004). The German fleet at war, 1939–1945. Annapolis, MD: Naval Institute Press. ISBN 978-1-59114-651-3.
• Philbin, Tobias R. (1994). The lure of Neptune: German-Soviet Naval Collaboration and Ambitions, 1919–1941. Columbia, SC: University of South Carolina Press. ISBN 978-0-87249-992-8.
• Sivertsen, Svein Carl, ed. (2000). Med Kongen til fornyet kamp - Oppbyggingen av Marinen ute under Den andre verdenskrig [With the King to another Campaign - Reconstruction of the Exile Navy during the Second World War] (בנורווגית). Hundvåg: Sjømilitære Samfund ved Norsk Tidsskrift for Sjøvesen. ISBN 82-994738-8-8.
• Waage, Johan (1963). Kampene om Narvik [The Narvik Campaign] (בנורווגית). English and French trans. Oslo: Dreyers Forlag. OCLC 464460476.
• Weinberg, Gerhard L. (2005). A World at Arms: A Global History of World War II. Cambridge: Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-61826-7.
• Williamson, Gordon (2003). German Destroyers 1939–45. Oxford: Osprey. ISBN 978-1-84176-504-4.
• Ziemke, Earl F. (1959). The German Northern Theater of Operations 1940–1945. US Department of the Army Pamphlet. Washington, DC: Department of the Army. OCLC 631274418.

מדיה וקבצים בנושא המערכה על נרוויק בוויקישיתוף