מחזורי תפילה מאוירים שכללו תפילות ופיוטים עבור כל אחד מהחגים ועבור שבתות מיוחדות הופיעו בקהילות יהודיות בגרמניה החל מהמאה ה-13. המשותף לכל כתבי היד המאוירים הללו היה גודלם, אושר העיטורים ומחירם הגבוה. מסיבה זאת סבורים החוקרים כי מחזורים אלה הוזמנו על ידי קהילות לשימוש החזנים בבית הכנסת, ולא על ידי אנשים פרטיים.[2]
תיאור המחזור
הרכב המחזור
המחזור המשולש השתמר בשלושה כרכים (ומכאן שמו) היוצרים יחד מחזור שלם:
בהיעדר קולופון, מסתמך תיארוך כתיבת המחזור על ניתוח הסצנות המתוארות במחזור ועל מקור הפיוטים.
שלושת הכרכים דומים זה לזה בגודל, בסגנון האומנותי, בצורת הכתב ובאסכולה התאולוגית.
על פי הניתוח הסגנוני, סבורים שהאיורים בוצעו על ידי שתי קבוצות אומנים שעבדו באותו בית מלאכה[4] וסביר להניח כי חלק מהמאירים היו נוצרים.
על פי ניתוח פליאוגרפי נקבע כי הטקסט העיקרי והפירושים הם פרי עבודתו של סופר אחד. רמזים לשמו של הסופר, חיים, נמצאים בסוף הפרשנות למגילת רות, במשפט "חזק חיים לא יינזק" ובברכה הראשונה שלפני קריאת שמע, שם המילה "חיים" מודגשת.[5]
הטקסטים
הטקסטים כוללים תפילות, פיוטים ופירושים. שלושת כתבי היד נכתבו על קלף, כאשר הטקסט המרכזי (התפילה או הפיוט) כתובים בכתב אשכנזי מרובע, בדיו בצבעים חום כהה וחום בהיר[3] בטור אחד, 26 שורות לעמוד. הפירושים וההוראות שונות נכתבו בשולי העמודים בכתב יד עגול.
הפיוטים
הפיוטים המועתקים במחזור הם בעיקר "יוצרות" ו"קרובות". חלק מהפיוטים הם פרי עטו של הפייטן הארץ ישראלי רבי אלעזר בירבי קליר, בן המאה השביעית והם נשתמרו במקצת קהילות אשכנז עד ימינו אנו. אחרים נכתבו על ידי רבי שמעון בן יצחק בן אבון ממגנצא בן המאה העשירית ועל ידי רבי מאיר ב"ר ברוך מרוטנבורג הידוע בשם המהר"ם מרוטנבורג בן המאה ה-13. הפיוט "אתי מלבנון כלה" נכתב על ידי בנימין בן זרח סביב שנת 1050 באיטליה או בגרמניה ומשלב בתוכו פסוקים משיר השירים.
הפירושים
הפירושים למגילת רות ולספר קהלת הם של רבי יוסף קָרָא בן שמעון בן חלבו, מחכמיה הבולטים של צפון צרפת בסוף המאה ה-11.
האיורים
במחזור המשולש כמה סוגי איורים:
לוחות המעטרים את המילה הראשונה בפיוט או בתפילה.
המילה מלך ביוצר של יום ראשון של ראש השנה מעוטרת באייל, רמז לפרשת עקדת יצחק הנקראת ביום השני של ראש השנה
עיטור המילה הראשונה בתפילה או בפיוט היה שכיח בדרום גרמניה בסביבות שנת 1300. הלוחות מעוטרים בענפי אלון וגפנים, בפרחים, במגילות, בצורות גאומטריות, בתנינים, בכלבים, בפילים, בסוסים, באריות ובדרקוניםגרוטסקיים בעלי ידי אדם, כפות ידיים ואצבעות ארוכות וזנבות הכרוכים סביב הענפים. רקע הלוחות כחול, זהב או אדום. צביעת שטחים קטנים בגוונים שונים של צהוב, ירוק, כחול, אדום וקווי המתאר של הדמויות ובגדיהם מזכירים את סגנון כתבי היד המאוירים הנוצריים בדרום גרמניה בתחילת המאה ה-14.[6]
בכרך הראשון יש ארבעה עשר לוחות המעטרים את המילה הראשונה, בכרך השלישי יש תשעה לוחות המעטרים את המילה הראשונה.[3]
איור לפיוט "אתי מלבנון כלה" נשים בעלות ראשי חיות וגברים בעלי פני אדם בתיאור מעמד הר סיני המעטר את המילה הראשונה בפיוט "אדון אמנני"
דמויות אדם
כתבי יד מאוירים בדמויות אדם וחיות שכיחים באומנות היהודית באירופה במאות 13 עד 15 וניתן לראות באומנות זאת השפעה נוצרית. כתב היד המוקדם ביותר המאויר בדמויות אדם הוא הפרשנות לתנ"ך של רש"י שהופק בגרמניה בשנת 1233.[7]
בכרך הנשמר בספרייה הבודליאנית אין איורים בהם מופיעות דמויות אדם.
סבורים שהתמונות בהן מופיעות דמויות אדם בכרך הנשמר בספריה ההונגרית ובכרך הנשמר במוזיאון הבריטי בוצעו על ידי אומנים בכירים בסדנה, בעוד שאלה בהן מופיעות המפלצות והעיטורים הפשוטים בוצעו על ידי שוליות.
פני אדם מעוותים הדומים לפני ציפורים או בעלי חיים, כפי שמצוירים במחזור המשולש, היו שכיחים בכתבי יד מאוירים נוצריים ברבע הראשון של המאה ה-14 והם הופיעו גם במחזור ורמייזא (השליש האחרון של המאה ה-13) ובהגדת ראשי הציפורים (סוף המאה ה-13). קיימות סברות שונות לתופעת הסתרת פני האדם מאחורי מסכה של ראשי בעלי חיים בכתבי יד יהודיים, אך בשלב זה לא נאסף עדיין מספיק חומר אומנותי והיסטורי המאפשר מתן הסבר מבוסס.
בולט במיוחד הדמיון בין דמויות האדם, דוגמת דמותו של משה, בתמונת קריעת ים סוף בכרך הראשון ובתמונת מעמד הר סיני בכרך השני. הנשים בעלות פני בעלי חיים בכרך הראשון דומות לאלה המתוארות בכרך השני.[6]
המילה הראשונה בפיוט "אתי מלבנון כלה", הנאמר בקהילות אשכנז בשבת הגדול, מעוטרת בלוח המתאר קרב בין שני אבירים הנושאים את השלטים ההרלדיים של אוסטריה ושל בוואריה. סבורים כי הציור קשור לקרב שנערך במולדורף ((Mühldorf am Inn) ב-28 בספטמבר 1322 בין פרידריך היפה (בגרמנית: Friedrich der Schöne) לבין לודוויג הרביעי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. סברה זאת מאפשרת לתארך את כתיבת המחזור לתחילת המאה ה-14.
סמלי מזלות ועבודות הנהוגות בחודשים המקבילים
פסיפסים של גלגל המזלות נמצאו בישראל על רצפתם של כמה בתי כנסת מתקופת המשנה והתלמוד. לפי המסורת היהודית לכל מזל מתאים חודש בלוח השנה העברי, למרות אי הדיוק הנובע מהקבלת חודשים ירחיים לתנועת השמש אל מול הכוכבים. האומנים שעיטרו את המחזור המשולש שאפו את השראתם מסמלי המזלות ומעבודות חודשי השנה כפי שהוצגו בלוחות שנה נוצריים בגרמניה במאות ה-13 וה-14. הפעילויות שהוצגו היו קשורות לעבודות חקלאיות, פעילות נופש ופנאי וחגיגות.[8]
מזל תאומים והבייזנות בכרך הראשון
בכרך הראשון, בפרשנות לשני הפיוטים על הטל, פרי עטו של אלעזר הקליר,[9] הנאמרים ביום הראשון של חג הפסח אחרי תפילת הטל, משולבים במסגרות עגולות סמלי המזלות ליד העבודות הנהוגות באותו חודש.[6] אותם סמלי מזלות, אך ללא העבודות הנהוגות באותו חודש, מופיעים גם בכרך השני, בהמשך לפיוט תפילת הגשם הנאמר בתפילת מוסף של שמיני עצרת.[10]
קיים דמיון רב בין ייצוג המזלות בשני כרכים אלה לבין ייצוגם בכתבי יד מאוירים נוצריים של אותה התקופה. יוצאים מן הכלל הם סמל מזל תאומים וסמל מזל סרטן.
התאומים מתוארים כשתי דמויות בעלות ראש כלב המחזיקות יחד פרח. ראשה של אחת הדמויות מכוסה במטפחת, רמז לכך שדמות זאת היא אישה. יש סבורים כי המקור לייצוג זה באומנות האסלאם, אך הנושא דורש מחקר נוסף. המלאכה האופיינית לחודש סיוון היא בַּזְיָירוּת, (שימוש בבזים לציד עופות ובעלי חיים קטנים), מלאכה שנהוגה בחברה הגרמנית אך לא בחברה היהודית.
ייצוג הסרטן בדמות בעל חיים היברידי לו ראש וגוף של זאב, גפיים של גריפון וזנב של דג לא נמצא באף כתב יד מוכר.[11]
תמונות בעלות תוכן תנ"כי
מעמד הר סיני
הלוח המעטר את המילה הראשונה בפיוט "אדון אמנני" מאת שמעון בר יצחק,[12] המבוסס על ספר משלי, פרק ח', פסוקים כ"ב–כ"ט, הנאמר בחג השבועות, צויר על פי פרשנותו של רבי אליעזר לפסוקים:[דרושה הבהרה]
בציור קיימת הפרדה בין נשים לגברים. הגברים חובשים לראשם את הכובע שיהודי גרמניה נדרשו לחבוש על פי חוק החל מהמאה ה-13 ולנשים פני ציפורים.[13]
מגילת רות
הסצנות המתוארות בלוח הפותח את מגילת רות נקראות מימין לשמאל כמקובל בכתבי היד העבריים. הן מספרות את סיפורה של רות המגיעה לאחד משדותיו של בועז בחיפושה אחר שדה בו תוכל ללקט שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים. בסצנה הימנית עומדת אישה (רות) בעלת כיסוי ראש, המחזיקה בידה מגל, ולידה שיבולים שלא נקצרו, על פי הפסוק " וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֙קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט" (רות ב, ז). מולה עומד בועז המניף מגרפה בידו השמאלית ובימנית מסמן מחוות ברכה. באמצע למטה אחד ממשרתי בועז יוצר אלומה ונערה הולכת אחרי הקוצרים ואוספות שיבולים. בסצנה השמאלית רות עומדת מול בועז ו"נַֽעֲר֔וֹ הַנִּצָּ֖ב עַל־הַקּוֹצְרִ֑ים" ומבקשת רשות ללקט.
באיור זה לגברים יש פנים רגילות ולנשים פני בעלי חיים.[14]
קריעת ים סוף
הלוח מעטר את המילה הראשונה בפיוט "ויושע שושני פרח"[15] לרבי שמעון בר יצחק, יוצר ליום שביעי של פסח, המבוסס על ספר תהלים, פרק קי"ד.
על פי המסורת, ביום השביעי של חג הפסח נבקע הים לבני ישראל. האומן ממחיש בציורו את האירוע כפי שמתואר בספר שמות, פרק י"ד, פסוקים ט"ו–ל"א ופרק ט"ו. משה מרים את ידו והים נבקע. בני ישראל עוברים "בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם". הגברים עוברים ראשונים והנשים בעקבותיהם, בעוד כל חילותיו של הפרעה טובעים בים.
מרים, אחות אהרן, צועדת בראש הנשים ובידה התוף: "וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַהֲרֹ֛ן אֶת־הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כׇֽל־הַנָּשִׁים֙ אַחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת".
הגברים והנשים לבושים בגדים אופייניים למאה ה-14 בגרמניה. הגברים חובשים את "כובע היהודים". לנשים פני בעלי חיים.
עיצוב גרפי של טקסט
בספרות ימי הביניים שקדמה להמצאת הדפוס, נהוג היה לעצב את שורות הטקסט בדמותם של תשמישי קדושה: גביעים, נרות, רימונים ועוד (אידאוגרפיה או בלטינית: Carmen figuratum). במחזור המשולש, על כל כרכיו נעשה שימוש רב בצורת עיטור זאת.[5]
