PROFILPELAJAR.COM

המוזיאון האקטיבי בדרום וסטפאליה
מידע כללי
סוג	מוזיאון
כתובת	Obergraben 10, 57072 Siegen, Germany
מיקום	זיגן
מדינה	גרמניה
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1992
תאריך פתיחה רשמי	1992
קואורדינטות	50°52′22″N 8°01′24″E / 50.872871279047°N 8.0234095414524°E
	אתר רשמי

המוזיאון האקטיבי שבדרום וסטפאליה (בגרמנית: Aktives museum Südwestfalen) הוא מוזיאון שהוקם ב-1992 על ידי קלאוס דיטרמן וחבריו לאגודה הנוצרית יהודית שבזיגן. מטרתם הייתה לשמר את זיכרון היהודים שחיו בזיגן, ולקיים סדנאות, סיורים והרצאות כדי לקדם דיאלוג ושותפות בין נוצרים לבין יהודים.^[1]

היסטוריה

המוזיאון ממוקם על השטח של בית כנסת היהודי בזיגן, שחרב יום לאחר ליל הבדולח.^[2] בזמן מלחמת העולם השנייה הגרמנים הקימו מקלט על שטח זה, כמקום הגנה מפני ההפצצות. בזמן מלחמת העולם השנייה. המקלט שימש לבסוף כמתקן אחסון עירוני. קלאוס דיטרמן, מייסד המוזיאון, נאבק במשך ארבע שנים כדי להפוך את המקלט למוזיאון, על אף שהרשויות המקומיות דחקו בו להקים את הפרויקט באחד מ-11 המקלטים האחרים בעיר.^[3]

המוזיאון נפתח בתערוכה קטנה לרגל יום הזיכרון לליל הבדולח, ב-9 בנובמבר 1992.^[4] במקום מבקרים כ-3,000 עד 4,000 איש בשנה, והוא כולל 60 עד 70 כיתות בית ספר וקבוצות רבות. במרוצת השנים נוספה קומה נוספת למוזיאון, שמתפרש על שטח של 200 מ"ר.^[5]

המוזיאון האקטיבי של דרום-וסטפאליה, מספק תיעוד של ההיסטוריה האזורית של היהדות.^[6]^[7] במקום ישנן תערוכות המזכירות קבוצות שהיו קורבנות של הנאצים: קורבנות המתת חסד, קומוניסטים, סוציאל-דמוקרטים ואחרים. כמו כן, קיימים מסופי מחשב המאפשרים למבקרים לאחזר נתונים הנוגעים להיסטוריה המקומית, או לערוך מחקר משלהם באינטרנט.

דיטרמן יצר ספר זיכרון דיגיטלי לכאלף קורבנות הנאצים במחוז זיגן ויטגנשטיין, המוצג במוזיאון.^[8] ספר הזיכרון הפעיל לקורבנות הנאצים מוקדש ליותר מאלף בני אדם במחוז זיגן ויטגנשטיין, שמתו בתקופת השלטון הנאצי: אזרחים יהודים, עובדי כפייה, נרדפים פוליטית ודתית, קורבנות "תוכנית T4" וקבוצות רבות אחרות. ספר הזיכרון הפעיל מאגד את זיכרון הקורבנותומאפשר למבקרים לעדכן את הספר ולהוסיף זכרונות.

תערוכות

על הקיר החיצוני של הבונקר ממוקם תצלום בגודל 12 מ"ר המתאר את בית הכנסת המקורי של זיגן, בצירוף לוח הנצחה המזכיר את המטרות השונות שהיו לאתר לפני שהפך למוזיאון. לצידו נמצאת אנדרטה לזכר הרופא והאמן הישראלי דן ריכטר-לוין.^[9]

תערוכת הקבע של המוזיאון ממחישה את הכניסה הראשונה של יהודים לאזור זיגן בתחילת המאה ה-19. התערוכה מציגה סרטונים, ארונות תצוגה ומאפיינים מקוריים ממלחמת העולם השנייה ומתארת כיצד התמעטה האוכלוסייה באזור. תצוגה קבועה מיוחדת מתעדת את ולטר קרמר, חסיד אומות העולם.^[5]

ב-2 ביוני 2024 נפתחה תערוכה קטנה בנושא ההיסטוריה של בית הכנסת זיגן לציון 120 שנה לפתיחת בית הכנסת. דגם בית הכנסת שהוצג בתערוכה נבנה ביוזמתו של Rüdiger Fries.^[10]^[11]

לקראת סוף 2024 מתוכננים ליצור תערוכת קבע חדשה במוזיאון הפעיל של דרום וסטפאליה. התערוכה תתמקד בהיסטוריה החברתית והחווייתית של הנציונל-סוציאליזם במחוז זיגן-ויטגנשטיין ובנושא "השתתפות והתנגדות בדיקטטורה". התערוכה החדשה תספר על אנשים שהתנגדו, הופלו, נרדפו ונרצחו, אך גם על אזרחים שתמכו ברדיפה הזו, אפשרו ותמכו במשטר בדרכים שונות.

המוזיאון הדיגיטלי

במוזיאון הדיגיטלי מתועדים סיפורים אישיים של כאלף אנשים, שאחת מהם היא אינגה פרנק. אינגה פרנק נולדה בזיגן ב-23 בינואר 1922. היא קיבלה שולחן כתיבה מהוריה כשהחלה ללמוד ב-1928. לשולחן העץ היה משטח עבודה מתקפל שמתחתיו יכול התלמיד לאחסן מחברות וספרים. מעליו היה מדף צר לקסת דיו וכלי כתיבה. כאשר אינגה פרנק הייתה בת 20, ב-28 באפריל 1942, גורשו היא והוריה פולה וסמואל ועוד 44 יהודים מזיגן, דרך דורטמונד לזמושץ' בפולין, ולא שרדו את השואה. כשלא הורשה לאינגה פרנק ללמוד בשולחן הכתיבה לאחר עליית הנציונל-סוציאליסטים לשלטון, היא נתנה אותו לשותפה לחדר קלאוס פרייז. הוא וחמשת אחיו הכינו עליו את שיעורי בית הספר שלהם. הם היו תמיד מודעים להיסטוריה של משפחת פרנק. כיום מוצג השולחן במוזיאון בצירוף סיפורה של אינגה פרנק.

תערוכות מיוחדות

במוזיאון מוצגת תערוכה בשם "חטוף. מְנוּצָל. לִשְׁכּוֹחַ? עבודת כפייה בזיגן", המתארת כיצד כלכלת המלחמה המשיכה להתקיים בגרמניה הנציונל-סוציאליסטית באמצעות שימוש בעובדים זרים. בסתיו 1944 יותר מ-15,000 איש הועסקו בעבודת כפיה באזור זיגן. התערוכה מספקת מידע על ההיסטוריה של עבודת כפייה באזור תוך שימוש במקורות היסטוריים נרחבים ובעדויות ביוגרפיות. הנושאים המרכזיים של התערוכה כוללים גיוס בכפייה בשטחים הכבושים, תנאי החיים והעבודה בזיגן ומגעים עם האוכלוסייה האזרחית הגרמנית.

בעתיד מיועדות להיפתח תערוכות העוסקות בהתנגדות של נשים במחנה הריכוז לנשים רוונסבריק, וב"המתות החסד" שביצעו הנאצים.

ימים מחוץ לזמן - אמן פוגש עדות

בקיץ 2023 הוצגה במוזיאון תערוכה של פרויקט אמנות העוסק בזיכרון השואה. הפרויקט שנקרא "ימים מחוץ לזמן - אמן פוגש עדות" מנוהל על ידי האומנים מאיה וגל רווה, ומפגיש אמנים ישראלים צעירים, בני הדור השלישי לשואה, עם עדויות של שורדי שואה, ומלווה את תהליך יצירת האמנות בהשראת העדויות.^[12]^[13]^[14] במשך שנתיים נאספו עדויות של אנשים אשר שרדו את גטו טרזיינשטט.^[15] העדויות הן אוסף מונולוגים של אנשים בערוב חייהם, ומטרת הפרויקט הייתה להפוך אותן ליצירת אמנות שתשמר את הזיכרון.

האוצר יוסי וסיד יצר תערוכה המשתרעת על פני שלושה חללים. בחלל הראשון, האפל למחצה, יש הקרנה של קטע מסרט תעמולה נאצי שנעשה בגטו טרזיינשטט. באותו חלל יש גם תשעה מסכים המציגים את עבודות הווידאו, כל עבודה באורך של 5 דקות. בחלל השני ישנם שלושה מסכים נוספים, המציגים את העדויות שהיוו השראה ליצירות וידאו וליצירות מוזיקליות.^[14] בחלל זה מוצגים גם 13 רישומים שיצרו אמנים מגטו טרזיינשטט עצמו, יצירות שהוברחו בדרכים שונות אל מחוץ לגטו בניסיון לספר לעולם על המתרחש בין כתליו. חלל התצוגה האחרון, לבן ומואר, מוקדש ליצירותיהם של האמנים העכשוויים בהשראת עדויות הניצולים. היצירות מגוונות - בפיסול, רישום בפחם, קולאז' ,הדפסים ועוד. התערוכה, בשיתוף מוזיאון בית טרזין, מתחילה במכוון בסרט התעמולה הנאצי ומפרקת אותו בהדרגה עם עדויות הניצולים, אמני הגטו ופרשנויות עכשוויות לעדויות.^[16]

התערוכה הוצגה ביום השואה הבינלאומי 27 בינואר 2022, בבניין האומות המאוחדות בז'נבה. בקיץ 2023 הוצגה התערוכה בקומה השנייה של המוזיאון האקטיבי והונחתה כסדנה לקבוצות על ידי מנהל המוזיאון, ד"ר אספלמאייר יינס.^[17]

סיורים מודרכים

המוזיאון מפעיל סיורים מודרכים בעקבות הקהילה היהודית של זיגן. בנוסף לתולדות הקהילה, מוסברים טקסי קבורה יהודיים ופרטים על חלק מהביוגרפיות של אזרחי העיר היהודים. בנוסף, נדונה ההיסטוריה של עובדי הכפייה הזרים באזור שנקברו במדינה.^[18]

סיור בעיר העליונה

הסיור מוביל לאורך אבני נגף נבחרות ומקרב את המשתתפים להיסטוריה של אזרחים יהודים וקבוצות אחרות שנרדפו על ידי הנציונל-סוציאליזם במחוז ובעיר. תמונות היסטוריות מוצגות גם לאורך מונומנטים פוליטיים, חנויות של בעלים יהודים לשעבר.

מנהל המוזיאון, אספלמאייר יינס, יזם סיור העוקב אחר אתרי הנצחה מרכזיים מכל התקופות של ההיסטוריה המקומית בנוף העירוני של זיגן. הסיור מתחיל בטירה העליונה ומוביל לתחנת הרכבת. הסיור עובר גם דרך אנדרטאות הממוקמות בעיר.^[17]

סדנאות

בסדנאות המשתתפים הופכים פעילים בעצמם, דבר המאפשר להם ללמוד באופן עצמאי על תחומי נושא נבחרים, לנקוט עמדה ולהתדיין זה עם זה. המשתתפים, בליווי מנחים, עובדים על הביוגרפיה של אינגה פרנק בקבוצות קטנות. הם לומדים אלו השפעות היו לחקיקה אנטי-יהודית תחת הנציונל-סוציאליזם על חייהם של הנפגעים, וכיצד הם ניסו לשרוד. הסדנאות מאפשרות דיון על חשיבותה של חברה דמוקרטית ומגוונת בהווה המאפשרת הכללה של מיעוטים וקבלת השונה.

במקום מתקיימים סיורים של תלמידי בתי ספר. העבודה החינוכית וההסברתית שבמוזיאון, קשורה קשר הדוק למחקר. חברי עמותת המוזיאון חקרו ופרסמו נושאים נוספים הנוגעים לנציונל-סוציאליזם, היסטוריה יהודית ותרבות זיכרון אזורית בפרויקטי מחקר ותערוכות. המוזיאון הפעיל משלב מחקר זה עם חינוך היסטורי ולכן יש מגוון הצעות למבקריו, במיוחד לסטודנטים ולצעירים.

התכנסויות

בכל שנה ב-10 בנובמבר, מתקיים טקס לציון ליל הבדולח מול המוזיאון ברחבה. לטקס מוזמנים תושבי העיר, תלמידי בתי ספר, אנשי ציבור ואורחים מישראל, מעמק חפר. הטקס מתנהל בשיתוף עם אנשי האגודה הנוצרית יהודית שבעיר.

השחזור הווירטואלי של בית הכנסת בזיגן

האגודה לשיתוף פעולה נוצרי-יהודי בזיגן הציגה ב-9 בנובמבר 2021 במסגרת שנת היובל, את השחזור הווירטואלי של בית הכנסת בזיגן, מול חומת המקלט החיצונית של המוזיאון.^[19]^[20] השחזור כלל מיצג הנפשה עם אלמנטים של וידאו ושל צליל, בהקרנה על הקיר החיצוני של מבנה המוזיאון האקטיבי. ההנפשה כללה קטעי חזנות והקלטות שירה מבתי כנסת. מטרת השחזור הווירטואלי הייתה לייצג יותר מ-1400 בתי כנסת ובתי תפילה שנהרסו במהלך ליל הבדולח בנובמבר 1938. האירוע שודר בשידור חי באינטרנט.^[19]^[21]^[22]