הלן אוקטביה דיקנס (באנגלית: Helen Octavia Dickens; 21 בפברואר1909 – 1 בינואר2001) הייתה מנתחת ופרופסור למיילדות וגינקולוגיה. עיקר פעולתה הייתה באוניברסיטת פנסילבניה. מחקריה של דיקנס עסקו בהריון בגיל הנעורים, והיא ידועה גם בשל פעילותה החינוכית והחברתית בהעלאת המודעות לשימוש באמצעי מניעה ולבדיקות משטח סרטן צוואר הרחם. היא הייתה האישה האפרו-אמריקאית הראשונה שהפכה לגינקולוגית ומיילדת מוסמכת בפילדלפיה, הראשונה שכיהנה במחלקה למיילדות וגינקולוגיה של אוניברסיטת פנסילבניה והראשונה שהייתה חברה בקולג' האמריקאי למנתחים (1950). בכך היא סללה את הדרך לאלו שבאו אחריה.[1][2][3]
קורות חיים
משפחתה
הלן נולדה ב-1909 בדייטון שבאוהיו. היא הייתה הבכורה מבין שלושת ילדיהם של דייזי ג'יין גרין וצ'ארלס דיקנס, עבדים אפרו-אמריקאים משוחררים. הוריה של דיקנס מעולם לא זכו להשכלה פורמלית, ולאחר ששוחררו התקשו למצוא עבודה רווחית. צ'ארלס, על אף שהיה בעל רקע במשפטים ובאופן כללי אדם משכיל, נאלץ לעבוד כפועל ניקיון והתעקש שאשתו תישאר עקרת בית. למרות זאת, שני ההורים עודדו את הלן ואחיה לרכוש השכלה במוסדות איכותיים, בדגש על בתי ספר מעורבים מבחינה אתנית, כדי שבניגוד אליהם, יוכלו לעבוד בכל קריירה שיבחרו.[1]
אביה של הלן עודד אותה להפוך לאחות, אבל לדיקנס היו רעיונות אחרים: "נכנס לי לראש שאם אני הולכת להיות אחות, יכולתי להיות גם רופאה" היא אמרה בראיון ב-1988. לרוע המזל, צ'ארלס נפטר מזיהום בשיניים כשהלן הייתה בת שמונה, אבל אמה המשיכה לעודד אותה לרכוש השכלה כדי שתוכל לממש את שאיפותיה לעסוק ברפואה.[4]
בשנת 1942 פגשה הלן את פורביס סינקלייר הנדרסון, נוירוכירורג ילדים ואז מתמחה בכירורגיה כללית, שאביו עסק ברפואה בבוסטון. הם התחתנו שנה לאחר מכן, בזמן ההתמחות של שניהם. דיקנס ובעלה גידלו שני ילדים: בתם, ד"ר הלן ג'יין בראון, היא מומחית לרפואה פנימית, ובנם נורמן סינקלייר הנדרסון עובד בתחום התקשורת באזור וושינגטון הבירה. פורביס הנדרסון מת בשנת 1961 לפני שהצליח לחזות בהישגי ילדיו. לעומתו הלן זכתה להאריך ימים ולאחר מותו של בעלה היא חיה עוד 40 שנים, עד יום מותה ב-1 בינואר 2001.[1][5]
השכלה
דיקנס למדה בבית ספר יסודי ותיכון מעורבים בעיר הולדתה. על מנת להתחיל ללמוד רפואה בהקדם היא החליטה לסיים את התיכון בגיל 17, ולשם כך השקיעה מאמץ מיוחד בשיעורי ערב ולימודי קיץ. עם סיום התיכון היא התקבלה למכללת קריין ג'וניור (Crane Junior College) שם למדה קדם רפואה. הלן קיבלה תואר ראשון במדעים בשנת 1932 מאוניברסיטת אילינוי. באותה שנה התחילה ללמוד רפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה וקיבלה תואר דוקטור לרפואה בשנת 1934. היא הייתה אחת מחמש נשים בכיתה של 137 סטודנטים לרפואה, והאפרו אמריקאית היחידה מביניהן. את ההתמחות במיילדות התחילה במהלך לימודיה ועשתה אותה בבית החולים פרובידנט בשיקגו, בין השנים 1933–1935. היא עבדה בתנאים קשים וטיפלה בחולי שחפת דלי אמצעים. בשנת 1945 קיבלה תואר שני במדעי הרפואה מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה. דיקנס סיימה את התמחותה בבית החולים הארלם בשנת 1946 ובאותה שנה קיבלה הסמכה מטעם המועצה האמריקאית למיילדות וגינקולוגיה.[6][1]
קריירה
עבודתה הראשונה של דיקנס הייתה בבית ההבראה "אספירנטו" של וירג'יניה אלכסנדר בפילדלפיה בשנת 1935. בנוסף לטיפול הכללי שסיפקה, ד"ר דיקנס העניקה טיפול מיילדותי וגינקולוגי. גם שם עבדה בתנאים קשים כדי לסייע למטופליה החיים בעוני קיצוני. מתוך רצון לדעת יותר על הטיפול המיילדותי שהיא מעניקה, היא התחילה בשנת 1941 תואר שני במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה כדי להשיג התמחות במיילדות וגינקולוגיה.
בשנת 1948 מונתה דיקנס למנהלת המחלקה למיילדות וגינקולוגיה בבית החולים מרסי דאגלס בפילדלפיה, אחד מבתי החולים הבודדים בפילדלפיה ששילב צוות ואוכלוסיית מטופלים ממוצאים אתניים מגוונים. בשנת 1950, שנתיים לאחר תחילת עבודתה בבית החולים, הפכה דיקנס לאישה האפרו-אמריקאית הראשונה שהתקבלה כעמיתת הקולג' האמריקאי למנתחים. על הישג ייחודי זה, הוענק לה התואר הבת המכובדת של פנסילבניה ( Distinguished Daughter of Pennsylvania) על ידי המושל. בשנת 1953 הפכה לעמיתת הקולג' האמריקאי למיילדות וגינקולוגיה, ולאחר מכן התקבלה כעמיתת המכללה הבינלאומית לכירורגים. דיקנס כיהנה כמנהלת מחלקת מיילדות וגינקולוגיה במרסי דאגלס עד 1967.
דיקנס החלה לעבוד בבית החולים לנשים בפילדלפיה בשנת 1951 והייתה חברת צוות במחלקה למיילדות וגינקולוגיה של בית החולים עד 1956, אז מונתה לראש המחלקה ושימשה בתפקיד זה עד 1964, כאשר בית הספר לרפואה של אוניברסיטת פנסילבניה רכש את בית החולים לנשים. כמו כן, בשנים אלה מילאה דיקנס תפקידים בפקולטה של המכללה הרפואית בפנסילבניה: בין השנים 1954–1957 כיהנה בתפקיד עוזרת פרופסור קליני במחלקה למיילדות, ובין השנים 1958 - 1965 מונתה לפרופסור קליני במחלקה למיילדות וגינקולוגיה במכללה.[2][1]
מחקריה
דיקנס מוכרת בזכות מחקריה בנושא ההשפעות של התערבות אינטנסיבית של שירותי רפואה, פסיכולוגיה וחינוך על נערות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך שנכנסות להריון, כמו גם על משפחותיהן ועל אבות הילדים שטרם נולדו. היא התמקדה בעיקר בהשפעה של שירותים אלו על הפחתת שיעור ההריונות של הנערות, ובטיפול בנערות בהריון במרפאות מיילדות וגינקולוגיה. ב-1970 פרסמה מחקר השוואתי שעסק בהתנהגויות טרום לידתיות ואחרי לידה של נערות בהריון במרפאת טרום לידה ובמרפאת מיילדות בגיל ההתבגרות באוניברסיטת פנסילבניה. המחקר בחן האם התערבות טיפולית אינטנסיבית יותר תשפר התנהגויות אלה והדגיש את חשיבות ההתערבות החינוכית גם אצל נערים ונערות שאינן בהריון, בעיקר על ידי משפחותיהם, בתי הספר והקהילה בכלל. בעקבות המחקר בשנת 1972 נתרמו כספים מקרן פרטית לתמיכה בתוכנית מעקב במחלקה למיילדות וגינקולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה. בנוסף, התמחותה של דיקנס הובילה אותה לחקור גם מחלות נשים, כשבתחום זה מחקריה התמקדו בעיקר במניעת סרטן הנרתיק. במחקריה הצביעה בין היתר על כך שהריון בקרב נערות מדאיג במיוחד לאור הקשר האפשרי בין סרטן, מחלות המועברות במגע מיני ואיידס בקרב נשים.[2][1]
פעילותה החברתית
דיקנס הבינה שיש צורך להתמקד במניעה ובחינוך לכן פעלה רבות למימוש רעיונות אלו.
דיקנס הסתובבה בפילדלפיה בטנדר של האגודה האמריקנית לסרטן, והעניקה לנשים שחורות בדיקת משטח צוואר הרחם חינם. היא החנתה את הטנדר שלה בכנסיות המקומיות, והזמינה נשים להיכנס פנימה למה שהיא הגדירה "הליך פשוט, וחסר כאב של חמש דקות". פעמים רבות היא מצאה סרטן והצליחה לבצע ניתוח. דיקנס פעלה להפיג את החששות של נשים שחורות מניסויים רפואיים ועיקור בכפייה על ידי הדגשת יתרונות הבדיקה במניעת סרטן, שנקראה אז "מחלת האימה". "אם כל אישה בפילדלפיה תעבור בדיקת משטח צוואר הרחם פעם בשנה, אף אישה לא תצטרך למות מסרטן הרחם", אמרה ל"עלון פילדלפיה הערב" ב -1968.[4]
מחקריה של דיקנס מצביעים על חשיבות ההתערבות החינוכית עם בנות נוער שאינן בהריון, בעיקר על ידי משפחותיהן, בתי הספר והקהילה בכלל. בשנת 1972, כתוצאה מהמחקר, נעשה שימוש בכספים מקרן פרטית לתמיכה בתוכנית המשך במחלקה למיילדות וגינקולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה.[1]
בשנת 1967 היא סייעה לייסד ולנהל את אחת ממרפאות ההיריון הראשונות לבנות נוער במדינה.[1]
יתר על כן, בתור דיקן לענייני מיעוטים באוניברסיטת פנסילבניה, דיקנס עזרה לגייס יותר סטודנטים מקבוצות מיעוט לתחום הרפואה באוניברסיטה. דיקנס נותרה מסורה לטיפול בנושאי בריאות באמצעות, תפקידי ניהול בתי החולים, משימות הוראה, תמיכה בצרכי בריאות האישה וייעוץ לסטודנטים לרפואה במשך יותר מחמישה עשורים.[1]
פרסומיה
מאמריה של דיקנס בנושא הריון בגיל העשרה ונושאים הקשורים למיילדות, גינקולוגיה ובריאות הציבור הופיעו בכתבי עת רבים, כגון: Pan American Medical Women's Journal וכתב העת האמריקאי לפסיכיאטרית ילדים ונוער ורווחת נשים. היא כתבה פרקים למספר ספרים הנוגעים לבעיות בריאות של מתבגרים, במיוחד בהתייחס להריון בגיל העשרה ובמניעתו. דיקנס הרצתה בהרחבה בתחומי התמחותה.[1]
