את תכנון ההכתרה, הוביל ראש הממשלה, לורד מלבורן החל ממרץ 1838. לנוכח התנגדויות שונות של מפלגות רבות, הודיע הקבינט ביום שבת, 7 באפריל, כי ההכתרה תהיה בתום מושב הפרלמנט ביוני. היא תוקצבה ב-70,000 ליש"ט, שהיה יותר מכפול מהעלות של ההכתרה ב-1831 של ויליאם הרביעי, אך הרבה פחות מ-240,000 ליש"ט שעלתה ההכתרה של ג'ורג' הרביעי ביולי 1821. מרכיב מרכזי בתוכנית היה הצגת האירוע לציבור רחב יותר.
עד 1838, מסילות הרכבת החדשות שנבנו הצליחו להעביר מספר עצום של אנשים ללונדון וההערכה היא שכ-400,000 מבקרים הגיעו בנוסף להמונים שגדשו את הרחובות בזמן ששתי התהלוכות התקיימו ומילאו את הפארקים שבהם סופקו קייטרינג ובידור. הייד פארק הפך ליריד ענק, כולל תצוגת כדורים פורחים. היריד היה אמור להתקיים במשך יומיים, אך בסופו של דבר הוארך על פי דרישת הקהל לארבעה ימים. בגרין פארק הוצג מופע זיקוקים בלילה שלאחר הטקס. ההכתרה חלה במקביל לתקופה של מזג אוויר נאה והאירוע כולו נחשב להצלחה גדולה הן על ידי העיתונות והן על ידי הציבור הרחב, אם כי אלה שהיו במנזר היו עדים להרבה תקלות ובלבול, בעיקר בגלל חוסר זמן לחזרות.
המלכה ויקטוריה ירשה את דודה המלך ויליאם הרביעי ב-20 ביוני 1837.[1]ראש הממשלה הראשון שלה היה לורד מלבורן, איתו פיתחה ידידות אישית קרובה.[2] עד 1867, הורשת הכתר הובילה אוטומטית לפיזור הפרלמנט: ההצבעה בבחירות הכלליות שלאחר מכן התקיימה בין ה-24 ביולי ל-18 באוגוסט. התוצאה הייתה ניצחון למלבורן, ושהמפלגה הוויגית הוחזרה לשלטון לארבע שנים נוספות. הרוב בו זכו מול מפלגת האופוזיציה השמרנית הצטמצם מ-112 מושבים ל-30. מלבורן היה השחקן המוביל בתכנון, הכנה והוצאה לפועל של ההכתרה של ויקטוריה.[3]
מבחינת העלות, הממשלה נקרעה בין הקצוות של ההכתרה המפוארת של ג'ורג' הרביעי ב-1821 לבין האירוע הזול יחסית שנערך עבור ויליאם הרביעי ב-1831. היא החליטה לאפשר תקציב של 70,000 ליש"ט,[4] שייצג פשרה בין שני קצוות של 240,000 ליש"ט (1821) ו-30,000 ליש"ט (1831).[3]
תהלוכה ציבורית והמונים
איור מתוך ספר הילדים "ביקורו של פיטר פארלי בלונדון, במהלך הכתרת המלכה ויקטוריה" (1839) חלק מהתהלוכה, מתוך הדפס "טבלה" ארוך, מאת רוברט טייאס, הכרכרות של דודיה של המלכה, הדוכסים המלכותיים של סאסקס ווקיימברידג' חלק נוסף של התהלוכה, מתוך הדפס "טבלה" ארוך, מאת רוברט טייאס, הנציג הטורקי חלק נוסף של התהלוכה, מתוך הדפס "טבלה" ארוך, מאת רוברט טייאס, הכרכרות של נציגי שוודיה, פורטוגל וצרפת
לפני 1838, רק בני המלוכה נטלו חלק בהכתרה. הטקסים היו מתחילים באולם וסטמינסטר בארמון וסטמינסטר ועם השלמתם, בני המלוכה היו הולכים יחד על פני הכביש למנזר וסטמינסטר, שם היו עדים להכתרת המונרך.[5] אולם בהתאם לתוכנית החדשה של ראש הממשלה מלבורן, הטקסים המסורתיים באולם ווסטמינסטר והתהלוכה למנזר הוחלפו בשתי תהלוכות ארוכות בהרבה דרך כל לונדון. ויקטוריה נסעה בתוך מרכבת זהב (המכונה גם מרכבת ההכתרה), שנעשתה עבור ג'ורג' השלישי ב-1762, כחלק מתהלוכה שכללה מרכבות רבות אחרות וליווי פרשים.[6] על פי המגזין The Gentleman's זו הייתה תהלוכת ההכתרה הארוכה ביותר מאז זו של צ'ארלס השני בשנת 1660.[6][7] חלק גדול מהתקציב שימש לתשלום עבור התהלוכה ולכן לא נערך משתה הכתרה.[3]
המסלול תוכנן כדי לאפשר לכמה שיותר צופים לצפות בתהלוכה. הוא תוכנן במסלול מעגלי מארמון בקינגהאם ששופץ זמן לא רב קודם, על פני הייד פארק קורנר ולאורך פיקדילי, רחוב סנט ג'יימס, קניון פאל, צ'רינג קרוסוייטהול, עד למנזר ווסטמינסטר: הנסיעה ארכה שעה שלמה.[8] התהלוכות אל מנזר וסטמינסטר וממנו נצפו על ידי המונים חסרי תקדים, רבים מהאנשים נסעו ברכבות על מסילות הברזל החדשות ללונדון מרחבי הארץ: ההערכה היא כי 400,000 איש הגיעו ללונדון בימים שקדמו לאירוע.[6]
על פי ההיסטוריון רוי סטרונג, "הטקס של 1838 היה האחרון בהכתרות המשובשות". לאחר ההכתרה, היסטוריונים חקרו את הטקסטים הליטורגיים העתיקים והרכיבו תוכנית מובנית שתשמש בטקסים הבאים. הם גילו מחדש את הטקסטים שהתקיימו במהלך ההכתרות של ימי הביניים, בהן נעשה שימוש בהכתרה הבאה של אדוארד השביעי ב-1902.[3]
היו מעט מאוד חזרות, וכתוצאה מכך ביום הטקס נעשו טעויות ושיבושים רבים.[9] המלכה ביקרה במנזר רק ערב קודם לכן, אך היא התעקשה לאחר מכן כי היא ידעה לאן ללכת במהלך טקס ההכתרה. בנג'מין דיזראלי, שהיה אז חבר פרלמנט צעיר, אמר "תמיד היה ספק לגבי מה שיבוא אחר כך, היה ניתן לראות את המחסור בחזרות".[3][10]
הטקס כולו נמשך חמש שעות, וכלל שתי החלפות לבוש למלכה. בנקודות בטקס שבהן לא היה צורך להיות נוכחים בתיאטרון ההכתרה (המורכב מהבמה מול המזבח הראשי והמעבר), יכלו המוזמנים לעבור ל"קפלת סנט אדוארד", בה המזבח, היה מכוסה בצלחות של כריכים, בקבוקי יין ועוד.[3][6][11]
הסוציולוגית הרייט מרטינו, שהוזמנה להכתרה על ידי המלכה בעצמה[3][12] ציינה כמה הערות אוהדות על ההכתרה, אבל בסך הכל חשבה שהטקס היה "ברברי ביותר", "וראוי רק לתקופת הפרעונים במצרים העתיקה", ו"לא מתאים למאה התשע-עשרה בעולם המערבי".[13]
התאונה של לורד רול
"הכתרת המלכה ויקטוריה", מאת ג'ון מרטין, המתארת את המלכה מתקדמת לקצה הרציף כדי לפגוש את לורד רול (1839)
התרחשה תאונה שהמלכה הצליחה להפוך לטובתה, ושאותה תיארה מאוחר יותר ביומן שלה:
"לורד רול המסכן, שהוא בן 82, וחולה נורא, נפל, בניסיון לעלות במדרגות, - התגלגל ישר למטה, אבל לא ממש נפגע. כשהוא ניסה שוב לעלות במדרגות, התקדמתי לקצה, כדי למנוע נפילה נוספת". תגובתו של צ'ארלס גרוויל, שנכח במקום, הייתה אופיינית לציבור הרחב. הוא ציין בחשבון שלו שהמלכה ירדה כמה מדרגות כדי למנוע מרול לנסות לטפס עליהם שוב. גרוויל תיאר זאת כ"מעשה של אדיבות וחסד שיצר סנסציה גדולה".[14]
הרגע הונצח על ידי ג'ון מרטין בציורו המפורסם של הטקס.
מדליית ההכתרה של המלכה ויקטוריה
בתום הטקס, גזבר משק הבית, לורד סארי, השליך מדליות הכתרה מכסף לקהל, מה שגרם להמולה לא מכובדת.[10]
תיאוריה של המלכה ויקטוריה
הקטעים הבאים הם מתוך התיאור של ויקטוריה על האירועים, שכתבה ביומנים שלה, בתרגום חופשי:
צ'ארלס רוברט לסלי (1794–1859), "המלכה ויקטוריה מקבלת את הקודש בהכתרתה", 28 ביוני 1838, האוסף המלכותי
התעוררתי בשעה ארבע מהרובים בפארק, ולא יכולתי לישון אחר כך בגלל רעש האנשים, התזמורת ועוד. קמתי בשבע, בהרגשה טובה; הפארק הציג מחזה מוזר, המוני אנשים במעלה גבעת החוקה, חיילים, להקות וכו'.
בעשר נכנסתי למרכבה עם הדוכסית מסאת'רלנד ולורד אלבמארל והתחלנו את ההתקדמות שלנו. זה היה יום יפה, והמוני האנשים עלו על מה שראיתי אי פעם... מיליוני נתיניי הנאמנים, שנאספו "בכל מקום" כדי לחזות בתהלוכה. מצב הרוח הטוב הטוב והנאמנות שלהם היו מעבר להכל, ואני באמת לא יכולה להביע עד כמה אני גאה להיות המלכה של "כזו" אומה. נבהלתי לפעמים מחשש שהאנשים יימחצו וילחצו בגלל העומס והלחץ האדירים.
הגעתי למנזר בקול תרועות מחרישות אוזניים קצת אחרי השעה אחת עשרה וחצי; תחילה נכנסתי לחדר קרוב לכניסה, שם מצאתי את שמונת נושאות המרכבה שלי: ליידי קרוליין לנוקס, ליידי אדלייד פאג'ט, ליידי מרי טלבוט,ליידי פאני קאופר, ליידי וילהלמינה. סטנהופ, ליידי אן פיצוויליאם, ליידי מרי גרימסטון וליידי לואיזה ג'נקינסון - כולן לבושות זהה ויפה ברקמת סאטן לבנה וכסף עם זרים של פרחים מלפנים, וזר קטן של ורדים ורודים מאחור, וורדים ורודים השזורים בשמלות.
אחר כך באו כל הטקסים השונים; ואחרון (מהדברים האלה) הכתר שהונח על ראשי - שהיה, אני חייבת לציין, רגע מרשים ויפה ביותר; כל בני המלוכה חבשו את הכתר שלהם באותו רגע. לורד מלבורן המצוין שלי, שעמד קרוב אליי לאורך כל הטקס, נתן לי "כזה" מבט "אבהי". הרעש, התופים, החצוצרות, ירי התותחים, הכל באותו רגע, הפכו את המחזה למרשים ביותר.
הארכיבישוף שם (בצורה מביכה ביותר) את הטבעת על האצבע הלא נכונה, והתוצאה הייתה שהתקשיתי ביותר להסיר אותה שוב, מה שעשיתי לבסוף בכאב רב. בערך בארבע וחצי נכנסתי לכרכרה שלי, הכתר על ראשי, והשרביט והכדור בידי, והמשכנו באותה דרך שבה באנו - ההמונים, אם זה בכלל אפשרי רק התרבו. ההתלהבות, החיבה והנאמנות היו באמת נוגעות ללב, ואני אזכור את היום הזה כ-"הגאה" בחיי! חזרתי הביתה קצת אחרי שש, ממש "לא" הרגשתי עייפות. בשמונה סעדנו.
בידור ציבורי
בעקבות כניסת הרכבת ללונדון, על פי ההערכות הגיעו לאירוע כ-400,000 מבקרים. הפארקים, שבהם נמצא חלק ניכר מהבידור של יום ההכתרה, דווחו כדומים למאהלים צבאיים.[3] הגעתם של כל כך הרבה אנשים, שהחלו להגיע שבוע לפני ההכתרה, הביאה את העיר להיות מושבתת. באחת הפעמים, הכרכרה הפרטית של ויקטוריה הייתה תקועה בפיקדילי במשך 45 דקות בגלל עגלות רתומות לסוסים שהובילו סחורה להייד פארק עבור היריד.[15] צ'ארלס גרוויל ציין כי נראה כאילו אוכלוסיית לונדון "גדלה לפתע פי ארבעה".[13] הבידור העיקרי שנערך היה היריד הענק בהייד פארק, שנמשך ארבעה ימים. במקומות אחרים, היו אורות במקומות רבים ונערך מופע זיקוקים בגרין פארק בליל ההכתרה.[3] למרות ההפגנות הרדיקליות בערים מסוימות, רוב המדינה חגגה באותו היום והתקיימו אירועים כמו ארוחה באוויר הפתוח ל-15,000 איש בקיימברידג'.[16]
החזרה לארמון
ביומן שלה ב-28, סיפרה המלכה שהיא נכנסה שוב למרכבה בערך בארבע ורבע והמשיכה חזרה לארמון בקינגהאם באותו מסלול. היא תיארה את ההמון כאילו נראה גדול עוד יותר לקראת המסע חזרה. היא הגיעה הביתה קצת אחרי שש, וסעדה בשמונה.[17] לאחר ארוחת הערב היא צפתה בזיקוקים בגרין פארק "מהמרפסת של אמא". לוסי וורסלי מעירה כי זו הייתה הפעם היחידה ביומן של ויקטוריה בו היא ציינה את אמה.[18] ויקטוריה רשמה שהיא לא אכלה ארוחת בוקר עד השעה 11:30 למחרת, ואחר הצהריים היא ביקרה ביריד ההכתרה בהייד פארק, וציינה כמה הפארק היה עמוס ב"כל סוג של שעשועים".[19]
הכתרתה של ויקטוריה, בעקבות ההכתרה של דודה וקודמה, ויליאם הרביעי, ב-8 בספטמבר 1831, הייתה האחרונה מבין שלוש במאה התשע-עשרה. בזמן מותה ב-22 בינואר 1901, בת 81, היא הייתה המלכה הבריטית בעלת השלטון הארוך ביותר, ושיאה נשבר רק על ידי אליזבת השנייה בספטמבר 2015. ההכתרה הבאה, הראשונה מתוך ארבע במאה העשרים, הייתה זו של בנה ויורשה של ויקטוריה, אדוארד השביעי, בשבת, 9 באוגוסט 1902.
תכשיטי כתר וגלימות הכתרה
הכתר נעשה עבור המלכה ויקטוריה
מאז הכתרתו של צ'ארלס השני, נעשה שימוש בכתר אדוארד הקדוש בשיאו של הטקס, אך היה צפוי שגודלו ומשקלו (5 ק"ג) יהיו גדולים מכדי שוויקטוריה תוכל לשאתו, ולכן כתר האימפריה הממלכתי קטן יותר. הכתר נוצר עבורה על ידי תכשיטני הכתר Rundell, Bridge & Co., תוך שימוש בסך הכל ב-3,093 אבני חן.[20] אלו כללו את האודם של הנסיך השחור (ספינל), המוצב על צלב פאטה קדמי; הצלב בחלק העליון היה משובץ באבן הידועה בשם ספיר אדוארד הקדוש, תכשיט שנלקח מהטבעת (או אולי מהכתר) של אדוארד המודה.[21] ויקטוריה לבשה את הכתר הממלכתי של ג'ורג' הרביעי בתהלוכה שחזרה לארמון לאחר הטקס.
כתר ההכתרה של ויקטוריה ניזוק קשות כאשר התרחשה תאונה בפתיחת הפרלמנט בשנת 1845.[22] האבנים הוסרו לאחר מכן: מסגרת הזהב הריקה מוצגת כעת במגדל מרטין במצודת לונדון. אבני החן הותקנו מחדש בכתר חדש וקל יותר להכתרת ג'ורג' השישי בשנת 1937 על ידי Garrard & Co. Limited.[23]
למסע מארמון בקינגהאם למנזר וסטמינסטר, ויקטוריה לבשה גלימת קטיפה ארגמנית מעל שמלת סאטן לבנה נוקשה עם רקמת זהב. שובל הגלימה שלה היה ארוך במיוחד, ותואר על ידי עוזרת הכבוד שלה, וילהלמינה סטנהופ, כ"תוספת כבדה מאוד".[24]הגבירה אשר על הגלימות הייתה הרייט, הדוכסית מסאת'רלנד.[25] לאחר שהוכרזה כמלכה על ידי האספה במנזר, פרשה ויקטוריה לחדר מיוחד שם החליפה את גלימת הארגמן בשמלת פשתן לבנה בהירה יותר מעוטרת תחרה.[26] כשהיא לובשת את השמלה הזו, היא חזרה למנזרשם הוצגו בפניה תכשיטי הכתר.[27] גלימות ההכתרה של המלכה, יחד עם שמלת הכלה שלה ופריטים אחרים, נשארים באוסף המלכותי ונשמרים בארמון קנזינגטון. היא לבשה שוב את הגלימות בדיוקן משנת 1859 של פרנץ קסבר ווינטרהאלטר וביום יובל הזהב שלה ב-1887. פסל שיש המראה אותה לובשת אותם בשנת 1838 הוצב בגני קנזינגטון ליד הארמון.[28]
אורחים מלכותיים
הכתרת המלכה ויקטוריה, 1838, מאת אדמונד תומאס פאריס
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
_-_Queen_Victoria_Receiving_the_Sacrament_at_her_Coronation,_28_June_1838_-_RCIN_406993_-_Royal_Collection.jpg)
