היל מקאליסטר
Harry Hill McAlister

לידה	15 ביולי 1875 נאשוויל, טנסי, ארצות הברית
פטירה	30 באוקטובר 1959 (בגיל 84) נאשוויל, טנסי, ארצות הברית ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	Mount Olivet Cemetery
השכלה	אוניברסיטת ואנדרבילט
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל טנסי 17 בינואר 1933 – 15 בינואר 1937 (4 שנים) → Henry Hollis Horton Gordon Browning ←

הארי היל מקאליסטר (באנגלית: Harry Hill McAlister‏; 15 ביולי 1875 – 30 באוקטובר 1959) היה עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי שכיהן כמושל ה-37 של טנסי בין השנים 1933 עד 1937. הוא גם שימש כפרקליט העיר נאשוויל בתחילת שנות ה-1900, וכגזבר המדינה של טנסי בשנות ה-20 ותחילת שנות ה-30. כמושל בשיא השפל הגדול, מקאליסטר חוקק קיצוצים מסיביים בהוצאות בניסיון לייצב את כספי המדינה. הוא ריכז תוכניות פדרליות במדינה שמטרתן לספק הקלה מתקופת השפל.

מקאליסטר פרש מהפוליטיקה של המדינה ב-1936 בעקבות מריבה עם הבוס הפוליטי החזק של ממפיס, א. ה. קראמפ. הוא בילה את שני העשורים האחרונים לחייו כשופט בפשיטת רגל בבית המשפט המחוזי של נאשוויל.

מקאליסטר נולד בנאשוויל, טנסי ב-15 ביולי 1875, והיה בנם של ויליאם מקאליסטר, עורך דין ושופט, ולורה (דורץ') מקאליסטר. הוא למד באוניברסיטת ואנדרבילט, וסיים את לימודיו עם תואר ראשון במשפטים (LL.B) ב-1897. הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק בכך בנאשוויל ב-1899.^[1]

מקאליסטר הפך לעוזר פרקליט העיר של נאשוויל ב-1901, והועלה לתפקיד פרקליט עירוני ב-1905. הוא נבחר לסנאט של טנסי ב-1910, וכיהן בשתי קדנציות (1911 – 1915). כסנאטור במדינה, הוא ביקש אכיפה מחמירה יותר של חוקים בנוגע לחינוך ועבודת ילדים, ודגל בבדיקות טובות יותר של מזון וסמים. הוא גם ביקש מימון לבית חולים לשחפת לנאשוויל. מקאליסטר היה אלקטור של הנשיא וודרו וילסון ב-1916, וכיהן בוועד הפועל הדמוקרטי של המדינה מ-1918 עד 1920.

האספה הכללית של טנסי מינתה את מקאליסטר לגזבר המדינה ב-1919. הוא כיהן בתפקיד זה עד 1927, ושוב מ-1931 עד 1933. במהלך שנות ה-20, הוא הזהיר בעקביות כי המדינה עומדת בפני משבר פיננסי מתקרב, ותקף את הרפורמות של המושל אוסטין פיי.

במרוץ לתפקיד המושל ב-1926, ביקש מקאליסטר את מועמדותה של המפלגה הדמוקרטית נגד המושל המכהן, אוסטין פיי. פיי שינה באופן קיצוני את ממשלת המדינה, והכעיס רבים מחברי מפלגתו שלו בתהליך, ביניהם הבוסים הפוליטיים א. ה. קראמפ מממפיס והילרי האוז מנאשוויל. בעזרתם של קראמפ והאוז הצליחה מקאליסטר לזכות במחוזות שלבי ודוידסון, אך פיי זכה באזורים הכפריים של המדינה ובמזרח טנסי, והביס את מקאליסטר ב-7,000 קולות.

ב-1928, מקאליסטר שוב ביקש את המועמדות, הפעם נגד המושל המכהן הנרי הורטון, שהפך למושל לאחר מותו של פיי בשנה הקודמת. מקאליסטר זכה לתמיכה של קראמפ והאוז, בעוד הורטון זכה לתמיכתו של המוציא לאור רב העוצמה לוק לי. מועמד שלישי, לואיס ס. פופ, ביקש גם הוא את המועמדות. למרות שהקמפיין בפריימריז היה קשה, מקאליסטר נכשל, והפסיד להורטון 97,333 קולות מול 92,017 (פופ קיבל רק 27,779 קולות).

עד סוף 1930, השפעות מפולת הבורסה של 1929 הגיעו לטנסי. כמה ימים לאחר ניצחונו של הורטון בבחירות הכלליות, נכשלו בנקים רבים שנשלטו על ידי שותפו העסקי של לי, רוג'רס קאלדוול, וחיסלו יותר מ-6 מיליון דולר בפיקדונות המדינה. הורטון עמד בפני הדחה, ונגד לי הוגש כתב אישום באשמת הונאה בבנק. בעוד שההצעה הקוראת להדחתו של הורטון נכשלה בבית המדינה, גם קאלדוול וגם לי הורשעו בסופו של דבר באשמת הונאת בנק.

מקאליסטר, שהזהיר מפני המשבר הממשמש ובא, מונה מחדש לגזבר המדינה, וביקש שוב את מועמדות המפלגה למושל ב-1932. למרות שהורטון שרד את ההדחה, הוא לא ביקש להיבחר מחדש, והמתחרים העיקריים של מקאליסטר היו פופ והמושל לשעבר מלקולם ר. פטרסון. תמיכתו של קראמפ, שהעניקה למקאליסטר יתרון של 25,000 קולות במחוז שלבי, התבררה כגורם המכריע, שכן מקאליסטר זכה במועמדות, 117,400 קולות מול 108,400 לפופ ו-60,520 לפטרסון. פופ האשים את קראמפ בהונאת בוחרים, והתמודד נגד מקאליסטר בבחירות הכלליות כעצמאי. ביום הבחירות ניצח מקאליסטר בקלות, עם 169,075 קולות מול 117,797 עבור המועמד הרפובליקני, ג'ון אי. מק'קול, ו-106,990 עבור פופ.

מול חוב של 6 מיליון דולר למדינה וכלכלה שנפגעה על ידי כישלונות עסקיים ובנקים, מקאליסטר החל מיד לקצץ את ממשלת המדינה. הוא קיצץ למעלה מ-2,300 משרות מכוח העבודה הממשלתי, וקיצץ 7 מיליון דולר בהוצאות המדינה. הקיצוצים הללו כללו את העלות של אחוזת המושל, שמקאליסטר הפחית מ-35,000 דולר לשנה ל-1,000 דולר בלבד. מקאליסטר תמך ברשות עמק טנסי ובתוכניות פדרליות אחרות מתקופת השפל. בניית סכר נוריס וסכר פיקוויק נחיתה החלה במהלך כהונתו.

באפריל 1933, זמן קצר לאחר תחילת כהונתו של מקאליסטר, אימצה המדינה את האירוס כפרח המדינה, ואת הציפור הלועגת כציפור המדינה.

ב-1934, פופ, שהיה נחוש לשבור את כוחו של קראמפ, קרא שוב תיגר על מקאליסטר על המועמדות הדמוקרטית, אך לא הצליח, וזכה רק ב-137,253 קולות לעומת 191,460 של מקאליסטר. בבחירות הכלליות, פופ שוב התמודד כעצמאי, וניסה לרוץ בתמיכת המושל הרפובליקני לשעבר בן וו. הופר, בהסכם דומה לזה שבחר בהופר יותר משני עשורים קודם לכן. הופר קרא לרפובליקנים לתמוך בפופ בבחירות למשרת המושל, בעוד שפופ קרא לדמוקרטים העצמאיים לתמוך בהופר בקמפיין שלו בסנאט נגד בעל בריתו של קראמפ, קנת' מק'קלר. התוכנית נכשלה, עם זאת, כאשר פופ הפסיד למקאליסטר, 198,743 קולות מול 122,965, ומקק'לר ניצח באופן מוחץ את הופר.

במהלך כהונתו השנייה, מקאליסטר הכעיס את קראמפ כשהציע מס מכירה של המדינה. בני בריתו של קראמפ בבית המדינה הביסו את המס, והוא הפסיק את התמיכה במקאליסטר, וכינה אותו "המושל הכי מצער שלנו". מקאליסטר הכעיס את קראמפ עוד יותר כאשר סירב לאפשר מכירת משקאות חריפים בממפיס (האיסור הפדרלי הסתיים עם ביטול התיקון ה-18, אך האיסור של המדינה נשאר בתוקף). כשהבין שיש לו סיכוי קטן לנצח ללא תמיכתו של קראמפ, מקאליסטר לא ביקש להיבחר מחדש לקדנציה שלישית.

לאחר כהונתו השנייה, פרש מקאליסטר לביתו בנאשוויל, והמשיך לעסוק בעריכת דין. הוא מונה ליועץ השטח של ועדת הפחם הביטומנית בוושינגטון הבירה, בשנת 1936. ב-1940 הוא מונה לשופט בפשיטות רגל בבית המשפט המחוזי הפדרלי של נאשוויל, ונשאר בתפקיד זה עד סוף חייו. הוא מת ב-30 באוקטובר 1959 בנאשוויל, טנסי, ונקבר בבית הקברות בהר הזיתים של נאשוויל.

מקאליסטר היה צאצא (דרך אמו) משני מושלי טנסי לשעבר, וילי בלאונט (1768 – 1835), סבא רבא שלו, וארון ו. בראון (1795 – 1859), סבא רבא שלו. וילי בלאונט היה אחיו למחצה הצעיר של המושל הטריטוריאלי, ויליאם בלאונט.

מקאליסטר נשא לאישה את לואיז ג'קסון, בתו של שופט בית המשפט העליון האמריקאי האוול ג'קסון, בשנת 1901. נולדו להם שתי בנות.

• היל מקאליסטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)