ערך מחפש מקורות
	רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

	יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
	אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.	עריכה

היטלי סחר הם אמצעי סחר תגובתיים הבאים להגן על הסחר המקומי אל מול ייבוא בתנאים שאינם הוגנים או שעלולים לפגוע בענף היצרני המקומי. לרוב היטלים אלה יבואו לידי ביטוי בדרישת תשלום לצורך סחורה.

מכס הוא מס קבוע (אשר ניתן לשנות את גובהו) והוא לא בא בתגובה לתופעה או התפתחות כלשהי. מנגד, היטלי סחר הם זמניים ובאים בתגובה להתפתחות או תופעה כלשהי. למעשה אלו אמצעי לחץ אשר ניתן להורידם אם הצורך בהם מתייתר.^{[דרוש מקור]}

היטלים התקפיים: היטלים שמטרתם לפתוח שוקי ייצוא.

בישראל, סעיף 2(8) לחוק היטלי סחר ואמצעי הגנה מאפשר נקיטת צעדי נגד כלכליים כלפי מדינה שהפרה הסכם או הסדר עם ישראל.^[1] סעיף 2(9) לחוק היטלי סחר ואמצעי הגנה מאפשר הגבלה או מניעה של ייבוא ממדינה האוסרת או מגבילה את הסחר עם ישראל או נוקטת נגדה צעדים מפלים, או הגבלה או מניעה של ייצוא למדינות כאמור.^[1] נכון להיום^{[דרושה הבהרה]} מדינת ישראל עוד לא השתמשה בסעיפים אלו.

בארצות הברית סעיף 300 לחוק הסחר מהווה אמצעי להפעלת לחץ על מדינות. ישראל הופיעה לא פעם ברשימות השחורות של ארצות הברית משום שלא הקפידה על שמירה על קניין רוחני.

מדינות שחברות בארגון הסחר העולמי לא יכולות להשתמש באמצעים אלו, אלא לאחר שעברו הליך בוררות וקיבלו סמכות להטילם כסנקציות.

היטלים הגנתיים: היטלים שמטרתם להגן מפני ייבוא.

ישנם 2 סוגים של היטלים הגנתיים:

• היטלים הגנתיים המוטלים בתגובה לייבוא לא הוגן (נוהגי סחר בלתי הוגן):
  • היטלי היצף (antidumping measures) – היטלים כנגד יבוא בהיצף. בישראל מוטלים כיום הרבה היטלים כאלו.^{[דרושה הבהרה]}
  • היטל משווה (countervailing measures)– היטלים כנגד סובסידיה הניתנת למייבא על ידי המדינה שלו. ההיטל מאפשר ליבואן להוריד את המחיר ועדיין להישאר רווחי. לשם השוואת מחירים עם היצרן המקומי נועד היטל משווה. בישראל מעולם לא הוטל היטל משווה על אף שהיו ניסיונות.
• אמצעים ללא טענת נוהג סחר בלתי הוגן ("היטלי בטחה"; safeguards) – לא מדובר במצב בו היבואן אינו הוגן, אלא במצב בו יש צורך בהגנה כנגד ייבוא פתאומי שהתעשייה המקומית איננה מוכנה אליו. החוק מאפשר גם קביעת מכסה לייבוא ולא רק היטל ולכן הוא נקרא אמצעי ולא היטל.

1. ייבוא בהיצף - מצב בו מחיר הייצוא נמוך מהמחיר המקובל. המחיר המקובל הוא בדרך כלל המחיר שבו היצרן הזר מוכר את המוצר שלו בשוק המקומי שלו (מחיר נטו בשער המפעל).

2. נזק ממשי לענף היצרני המקומי- מצב בו היצרן המקומי אינו מסוגל לעמוד בתחרות ונאלץ להוריד מחירים מתחת למחיר המינימלי או שסופג ירידה במכירות, וכתוצאה מכך נגרם לו נזק ממשי.

3. קיים קשר סיבתי בין הייבוא בהיצף לבין הנזק הממשי לענף היצרני המקומי.

במידה ויוכחו שלושת הרכיבים הללו, ניתן לקבל היטל עד לשיעור ההיצף.^{[דרושה הבהרה]}

1. ייבוא נתמך – יבוא טובין כאשר היצרן או היצואן במדינת הייצור נהנה מתמיכה ממשלתית במישרין או בעקיפין ו\או אם היצרן הזר מקבל סובסידיה ממשלתית רק עבור המוצרים המיועדים לייצוא, אז קיים כאן גם ייבוא נתמך וגם ייבוא בהיצף ו\או אם היצרן הזר מקבל סובסידיה עבור כלל המוצרים המיוצרים, אזי מדובר על ייבוא נתמך בלבד.

2. נזק ממשי לענף היצרני המקומי.

3. קשר סיבתי בין ייבוא נתמך לנזק ממשי לענף היצרני המקומי.

במידה ויוכחו שלושת הרכיבים הללו, ניתן יהיה לקבל היטל משווה (היטל בשיעור התמיכה הממשלתית).^{[דרושה הבהרה]}

סיבות למכירה בהיצף:

1. תמחור חדירה לשוק חדש – כדי לחדור לשוק חדש, יצרן מוותר על הרווח ומוריד מחירים באופן זמני בהתחלה ולאחר שתופס נתח שוק מסוים, מעלה אותם חזרה למחירים רגילים (לא מונופוליסטיים).
2. עלויות קבועות מכוסות בשוק הביתי ועכשיו צריך לכסות רק עלויות משתנות (עלויות שעולות ככל שמייצרים יותר מוצרים). ניתן למכור כמות מסוימת של יחידות שאז מחירם יחושב רק לפי עלויות משתנות מפני שממילא משתמשים במכונות ובמפעל שהעלויות עליהם כבר מכוסות על ידי הצרכנים המקומיים של אותה מדינה זרה.
3. להיפטר מעודפים – מכירה והחזקה של העודפים בשוק המקומי יורידו את המחירים על כל המוצרים עקב הצפה, ולכן עדיף למכור את העודפים במדינה אחרת אפילו ללא רווח.
4. תמחור טורפני – כדי להשתלט על השוק ולחסל את כל המתחרים, יצרן מוכר בהתחלה במחירי הפסד ולאחר שמשתלט על השוק מעלה את המחירים לרמה של מחירים מונופוליסטיים.
5. יצרן נהנה ממעמד מונופוליסטי רק בשוק הביתי שלו ולכן הוא נאלץ למכור במחיר רגיל (הנמוך יותר מהמחיר המונופוליסטי) במדינה אחרת.
6. תמחור לפי תנאים כלכליים ויכולת תשלום במדינת הייצוא.

המקרה היחיד בו היטלי היצף מוצדקים^{[דרושה הבהרה]} הוא תמחור טורפני. במקרה זה המטרה היא מניעת מאבק על נתח שוק באמצעים לא תחרותיים. כאשר בענף מסוים יש חסמי כניסה גבוהים או חסמים טבעיים, אם היצרן המקומי חוסל, יהיה לו קשה לחזור לשוק לאחר שהיבואן יעלה את המחירים לרמה של מונופול. בכל יתר המקרים היטלי היצף אינם מוצדקים. היטלי היצף פותרים בעיה בטווח הקצר וגורמים לבעיות גדולות יותר.^{[דרוש מקור]}

• בארצות הברית ההיטל הוא במלוא שיעור ההיצף (ההפרש בין המחיר המקובל של היצואן למחיר שהוא מוכר במדינת הייצוא).
• באירופה מטילים היטל לפי הצורך (יכול להיות במלוא השיעור ויכול להיות נמוך ממנו). לעיתים קרובות מטילים היטל עד למחיר המוצר בתעשייה מקומית וזאת על מנת לשמור על תחרות בריאה בשוק.
• בישראל – לפי החוק, ההיטל יהיה כשיעור ההיצף, כולו או מקצתו. מתי להטיל את כולו ומתי מקצתו לא ברור.

חוק היטלי הסחר חופף בצורה כמעט מושלמת להסכם ההיצף של ארגון הסחר העולמי.^[2] כמו כן הוא תואם גם את הסכם הגאט"ט.

• רייך אריה, ארגון הסחר הבינ"ל: מגאט"ט ל-WTO, ארגון הסחר העולמי וישראל: משפט, כלכלה ופוליטיקה.

• היטלי סחר, באתר (משרד הכלכלה)
• חוק היטלי סחר ואמצעי הגנה, תשנ"א, 1991, באתר נבו