סיומה של מלחמת העולם השנייה השאירה מאות אלפי פליטים יהודים באירופה שהשתוקקו לעלות לארץ ישראל. אולם מכיוון ששלטונות המנדט הבריטי התנגדו להמשך העלייה היהודית היישוב נאלץ להביא את העולים בחשאי באמצעות פעילותו של המוסד לעלייה ב'. בתגובה הבריטים הגבירו את השמירה על חופי הארץ והחלו לגרש עולים בלתי לגאלים שנתפסו.
יוחאי בן-נון
אברהם זכאי, שהיה מפקד הפלי"ם, ביקש בשנת 1945 מיוחאי בן-נון להקים יחידה חדשה במסגרת הפלי"ם שתעסוק במלחמה בצי הבריטי ושיבוש המבצעים הימיים של הבריטים כנגד ההעפלה הבלתי חוקית.
התחלה
פעולתה הראשונה של החוליה הייתה בנמל חיפה, שלושה מחברי החוליה, בראשות בן-נון, הגיעו לנמל על גבי ספינת הדיג של קיבוץ שדות ים "עליזה". מספינת הדיג חברי החוליה התקרבו עד מרחק של כמה מאות מטרים לשתי ספינות משמר בריטיות, שאול אהרונוב שחה אל עבר הספינות והצליח להצמיד אליהן מוקשים שטיבעו ספינה אחת ופערו חור גדול בחרטומה של חברתה, מה שגרם לבריטים לגרור אותה למים רדודים.
הרחבת הפעילות
בעקבות הצלחת הפעולה הוחלט במפקדת ההגנה על מיסודה של החוליה והרחבתה. בפברואר 1946 החוליה יצאה למבצע שמטרתו הייתה טיבוען של עוד ארבע ספינות משמר שעגנו בנמל חיפה, משימה שהייתה קשה מקודמתה מכיוון שהבריטים תגברו את מערך האבטחה, נפרסו רשתות ברזל במימי הנמל, זרקורים האירו את סביבת אוניות הצי בלילה ומשחתות בריטיות הטילו פצצות עומק כנגד צוללים בסביבת הנמל. למרות כל זאת הפעולה יצאה לדרך כשלוחמי החוליה נכנסו לנמל על גבי ספינת דיג כמו בפעולה הקודמת, הלוחמים לא הצליחו לחדור לסביבת הספינות הבריטיות בגלל קיומן של רשתות הברזל הבריטיות ולכן החליטו לסגת.
לוחמי החוליה תכננו את פיצוצה של מנהרת רכבת ששימשה את הצבא הבריטי בלבנון, פעולה זאת הייתה אמורה להתבצע במסגרת ליל הגשרים, בסופו של דבר הפעולה לא יצאה אל הפועל מכיוון שהוחלט לבטלה על ידי ההנהגה המדינית שלא רצתה לבצע פעולות מחוץ לגבולות ארץ ישראל.
נגד אוניות הגירוש
כשהבריטים פתחו במבצע "איגלו" לגירוש מעפילים לקפריסין באוגוסט 1946 התקבלה החלטה מטעם היישוב לפעול כנגד ספינות הגירוש של הבריטים. לוחמי החוליה הצליחו להדביק מוקשי עלוקה לספינה הבריטית אה"מ אמפייר ריוול שעגנה במפרץ חיפה אולם לאכזבתם המוקשים לא פעלו, דבר זה הכריח אותם לחזור שוב ולהדביק את המוקשים בפעם השנייה במהלך הפעולה הם התגלו על ידי צוות הספינה, למזלם הם הספיקו לחבר את המוקשים לספינה ולברוח, הפיצוץ שנוצר על ידי המוקשים גרם נזק כבד לספינה.[1]
בעקבות הפעולה הבריטים פתחו במבצע נרחב של חיפושים אחרי אנשי החוליה במטרה ללכוד אותם, דבר זה אילץ את חברי החוליה להנמיך את רמת פעילותם והם התרכזו בעיקר בגיוס חברים חדשים ופיתוח אמצעי לחימה שיאפשרו להדביק את המוקש לדופן האוניה בלי צורך בצולל.
עם תפיסתה של אוניית המעפילים אקסודוס ב-18 ביולי 1947 וכוונת הבריטים לגרש את המעפילים חזרה לגרמניה, הוטל על החוליה לפגוע במשחתת הבריטית שתוכננה לשמש במבצע הגירוש. תכנון הפעולה התבסס על שימוש בטורפדו ימי מונחה שכונה "כריש", פרי תכנונו של עוזי שרון. הפעולה תוכננה ועמדה להתבצע אולם בוטלה ברגע האחרון על ידי דוד בן-גוריון שלא היה מעוניין בטיבוע משחתת בריטית מחשש לתוצאות מדיניות קשות.
פעולותיה של החוליה חודשו בחורף 1947 עם תפיסתה של אוניית המעפילים לנגב על ידי הבריטים, בעזרת ספינת דיג נכנסו לנמל חיפה והצליחו להניח מוקשים שגרמו נזק קשה לשתי דוברות בריטיות והטביעו ספינת מחקר של רשויות המנדט.
פעולות בחו"ל
החוליה תכננה פגיעה במשחתות הבריטיות שעגנו בנמל פורט סעיד שבמצרים אולם הפעולה לא אושרה לבסוף, כמו כן נעשה ניסיון להטמין מוקשים במזח הדלק שבנמל חיפה, היכן שהמשחתות הבריטיות נהגו להגיע כדי לתדלק, לוחמי החוליה הצליחו להטמין את המוקשים אולם הם נמצאו ופורקו על ידי הבריטים. יש הטוענים שהפעולה סוכלה בעקבות מידע שמסר אבא חושי לבריטים.[2]
בחודש מרץ 1947 יצאו לוחמי החוליה לפעולה בקפריסין כנגד כוחות הצי הבריטי שעגנו באי ועסקו בגירוש המעפילים, בן-נון נעצר על ידי הבריטים והוחלט לגרשו אולם לפני שההחלטה יצאה אל הפועל הוא הצליח להעביר את התוכניות ליוסל'ה דרור, איש הפלי"ם ששהה בקפריסין, הוא הצליח להצמיד מוקש לאה"מ אושן ויגור אולם לחוסר מזלו הוא התגלה על ידי צוות האונייה ונעצר, המוקש שטמן התפוצץ וגרם נזק רב לאונייה הבריטית.[1] דרור הצליח לברוח מהמעצר יום לפני משפטו והצליח לעשות את דרכו חזרה לארץ ישראל.
חברי החוליה הצליחו לטמון מטען נפץ על סיפון הספינה הבריטית אה"מ אמפייר לייפגארד, ששימשה לגירוש מעפילים, המטען התפוצץ ב-23 ביולי 1947,[3] כשהספינה עשתה את דרכה לנמל אלכסנדריה[דרוש מקור],[4] נזק כבד נגרם לה והיא הושבתה לתקופה ממושכת.
עם ההכרזה על קבלת תוכנית החלוקה לא היה עוד צורך בפעילות החוליה כנגד מטרות בריטיות והיא למעשה חדלה להתקיים. יוצאי החוליה היו הגרעין סביבו קמו שתי יחידות לחבלה ימית במהלך מלחמת העצמאות - יחידת 'סירות המחץ' בפיקודו של יוחאי בן-נון ויחידת הצוללנים בפיקודו של יוסף "יוס'לה" דרור. שתי היחידות האלו מוזגו בתחילת 1950 ליצירת שייטת 13 (הקומנדו הימי).
