הוגו שייבר נולד במשפחה יהודית כבנם של שאנדור שייבר ושל בורבלה דיטרסדורף. את יסודות הציור למד מאביו, שהיה צייר תפאורה בפראטר בווינה ובשנת 1890 החל לעבוד גם כצייר תפאורה בבודפשט. בין 1898 לבין 1900, הוא למד ב"מכללה לאמנויות שימושיות" (כיום שמה אוניברסיטת מוהולי-נאג' לאמנות ועיצוב - Moholy-Nagy Művészeti Egyetem), שאותו לא סיים. הוא היה אוטודידקט, כישרון אינסטינקטיבי.
עד 1914, הוא צייר נופים וטבע דומם, כמו גם דיוקנאות, שמראים השפעה של האימפרסיוניזם וה"פלן אר", כלומר הציור באוויר הפתוח. בעשור השני של המאה ה-19, סגנונו הושפע מהאקספרסיוניזם הגרמני ולכן פיתח את העולם המסוגנן החדש שלו של צבעים וצורות. הוא התיידד עם הרווארט ולדן, שהגלריה שלו בברלין, הדר שטורם, העניקה ליצירותיו של שייבר מקום נכבד במשך שנים רבות. ב-1921 ארגן את התערוכה הראשונה שלו - יחד עם בלה קאדאר - בגלריה בברלין. בשנות ה-20 הופיעו תמונותיו במקומות רבים ברחבי העולם. לאחר 1924, עד סוף העשור, הוא יכול היה להציג את יצירותיו בתערוכת אוסף לפחות פעם בשנה, למשל בשנה הראשונה עם לאסלו מוהולי-נאג' וב-1928 עם קורט שוויטרס. ולדן פרסם לעיתים קרובות רפרודוקציות של יצירות שייבר במגזין האמנות שלו, ששמו היה זהה לזה של הגלריה והוא היה חשוב לפחות באותה מידה. בנוסף להצלחות שייבר בגרמניה, הבחינו ברישומיו ובציוריו בתקופה זו גם בבריטניה ובארצות הברית: הוא הציג בתערוכות בלונדון ובניו יורק, בעיר האחרונה הזו השתתף בתערוכת האמנות המודרנית (Modern Art) של מוזיאון ברוקלין ב-1926, ששייבר שיחק בה תפקיד משמעותי בהצגת ה-"איזמים" האירופיים באמריקה. ב-1930 ארגן תערוכה בווינה. ב-1933, בהזמנתו של פיליפו טומאזו מארינטי, השתתף שייבר גם בתערוכת רומא של הפוטוריסטים. בשנות ה-30, סגנון האר דקו כבר השפיע על אמנותו ועבודותיו לכדו את תמצית החיים המודרניים והמטרופוליניים.
שייבר שנאבק בבעיות קיומיות מתמידות, היה אמן פורה ביותר, מספר יצירותיו, שצוירו ברובן בטמפרה, צבעי מים, על נייר וקרטון, מוערך על ידי מומחים בעשרת אלפים, מתוכן ידועות כיום כאלף וחמש מאות. עם זאת, רבות מיצירותיו עדיין חבויות.