הדרכה היא מתן הסבר כיצד יש לנהוג בפעולה מסוימת, מתן הכשרה או תהליך של הקניית מיומנות. במונח "הדרכה" משתמשים גם כדי לתאר את הפעילות בחינוך הבלתי פורמלי, לעומת הוראה השייכת לחינוך הפורמלי. את ההדרכה מוביל לרוב מדריך. היכולת המוקנית בתהליך ההדרכה יכולה להיות פרקטית, קוגניטיבית, או אחרת. להבדיל מהוראה לשמה, בה מעביר המורה ידע לתלמיד על ידי הצגת הידע, עשוי המדריך ליצור את השינוי בחניכיו באמצעות מתן גירויים, המפתחים מיומנויות גופניות או פנימיות. השינוי, בין אם הוא ההתפתחות של יכולות או יצירת הנעה, צריך להיעשות באופן הדרגתי ומבוקר.
ההדרכה מתבססת על ידע או ניסיון קודם של המדריך וכן, לרוב, על היכרותו את היחיד או קבוצה אותה הוא מדריך. ההדרכה היא פרי תכנון מקדים השואף להשגת יעדים מסוימים. בהדרכת קבוצה צריכה האווירה הקבוצתית להיות אוהדת ותומכת על מנת לאפשר את השגת היעדים.
סוגי השינויים שניתן להוביל אליהם באמצעות הדרכה
הנעה לפעולה: הנעה למעורבות חברתית, הנעה לשינוי פנימי, הנעה ללמידה.
יכולות בין אישיות: אמון, שיתוף פעולה, תרבות דיון, תקשורת בינאישית, ניהול צוות.
יכולות פיזיות: הרפיה גופנית, תנועה, גמישות.
יכולות מקצועיות: ביצוע משימות, נגינה, לימוד שפה, לימוד מקצוע.
הגירויים המקנים מיומנויות
נהוג לחלק את הגירויים לשלוש קבוצות עיקריות: שכליים, רגשיים וחוויתיים. שימוש מאוזן בכל סוגי הגירויים באמצעות מתודות מתאימות יביא להפנמה מיטבית והשגת מטרת ההדרכה.
גירויים שכליים – פניה אל הצד הרציונלי: העברת נתונים, עובדות, תאוריות וכדומה. לדוגמה, אם מטרת ההדרכה היא הכרת נושא החיים עם מוגבלות פיזית, יציג המדריך לחניכיו נתונים סטטיסטיים על אוכלוסייה זו, יציג עובדות על בעיות נגישות במוסדות ציבוריים ועוד.
גירויים רגשיים – פנייה אל הצד האמוציונלי: סיפורים מעוררי הזדהות, שימוש בתמונות המפעילות את הרגש וכדומה. לדוגמה, על פי אותה מטרה לעיל, יכירו החניכים אדם בעל מוגבלויות או יראו סרט המציג מקרים שכאלו.
גירויים חווייתיים – התנסות אמיתית או מדומה בנושא הפעילות באמצעות הפעלה, קבלת החלטה וכדומה. מובן שהתנסות אמיתית היא בעלת השפעה מעמיקה יותר אך גם פעילות המדמה מצב, ואף תרגיל בדמיון מודרך יכול להביא לתוצאות טובות. לדוגמה, על פי אותה מטרה לעיל, יתנסו החניכים בביצוע משימה כאשר נמנעת מהם יכולת מסוימת, כמו הליכה בעיניים קשורות.
