הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
הבלתי מרוצים (בצרפתית:Les Mécontents) או "הפוליטיקאים" [1] הייתה בשנים 1576-1574 בצרפת, בימי מלחמת הדת החמישית סיעה של אצילים שהתנגדו למדיניותו של אנרי מוואלואה, דוכס אנז'ו , שעלה על כס צרפת בשם אנרי השלישי.
רבים בסיעה זו הסתייגו מטבח ליל ברתולומאוס הקדוש .
היא כללה אצילים בכירים קתוליים שכרתו ברית עם האצילים הבכירים ההוגנוטים נגד המגמה האבסולוטיסטית של המלכות והיו בלתי מרוצים מגישת המלכות כלפיהם. בראשות הסיעה עמד האח הצעיר של אנרי השלישי, פרנסואה, דוכס אלנסון.
ה"בלתי מרוצים" או "הפוליטיקאים" היו יוצאי משפחות מהאצולה הגבוהה ביותר -כמו בית מונמורנסי
ובית בורבון שלא ראו בעין יפה את היווצרותה של אאצולת חצר חדשה המורכבת משועים והרתפתקנים איטלקים כגון רנה דה ביראגשיפיו סרדיני ובני גונדי, שנקבצו סביב המלכה קתרינה דה מדיצ'י.
האם ביקשו למנוע השכנת מונרכיה אבסולטית שלא תכבד חרויותיהם המסורתיות, הפוליטיות והדתיות, ומשום כך התחברו אל הסיעה הפרוטסטנטית הידועה כ"הוגנוטית".
האיאדל הפוליטי שלהם היה "מונרכיה מעורבת" , שבה השלטון מתחלק בין המלך, מועצת המלוכה (שבה היו חברים האצילים הגדולים) ואספת המעמדות (שייצגה את העם) והמהווה מעין סינתזה אידאלית בין מונרכיה, אריסטוקרטיה ודמוקרטיה.
המנהיגים
קתולים
פרנסואה ד'אלנסון, אחיו הצעיר של אנרי השלישי, שהיה שנוא על אחיו, התרעם על הרחקתו ממוקדי הכוח וערער על הלגיטימיות של המלך, שבכלל נבחר ב-1574 כמלך פולין.
סיעת הבלתי מרוצים ומזימתה הייתה תנועת האופוזיציה הראשונה שערערה על האבסולטיזם, כשבעים שנה לפני הפרונד.
הן הביאו לצו בולייה שהעניק יתרונות טריטוריאליים וכספיים למנהיגיה יחד עם חופש דת כמעט בלי הגבלות להוגנוטים.
אולם ניצחון זה הhה קצר ימים:הוויתורים הניכרים שבצו בולייה קוממו נגדם את הליגה הקתולית החזקה, שידה הייתה בקרוב על העליונה.
בנוסף הפיוס בין ה"בלתי מרוצים" הקתולים למלך והיריבות בין קונדה לאנרי מנווארה שמו קץ לתנועה.
השתלשלות האירועים
ב-1574 פרנסואה ד'אלנסון, בסיכום עם כמה מהנסיכים שהוחזקו תחת השגחת החצר אחרי הטבח בליל ברתולומאוס הקדוש תיכננו בחודשים פברואר-אפריל מספר מזימות כדי לעלות על כס צרפת כיורש לאחיו שארל התשיעי שהיה חולה. מזימות אלה ידועות כ"מזימת הבלתי מרוצים".
בכך הם ביקשו למנוע את הכתרת האח האחר, הדוכס אנז'ו, אנרי שבאותם היה מלך פולין. אנרי דה קונדה ואחריו אנרי דה מונמורנסי-דמוויל, שסר חנם בעיני המלוכה,
הצטרפו ל"בלתי מרוצים" , נבחרו בראש ההוגנוטים ויצרו חיבור בין המפלגה הפרוטסטנטית לקתולים ה"בלתי מרוצים". ברית זו מומשה בהסכם נים שנחתם בינואר 1575 והושלמה בהמשך.
ב- 15 בספטמבר 1575 פרנסואה נמלט מהחצר וב-18 בספטמבר נאם בדרה (Dreux) נאום שבו נימק את מרדיתו בשם טובת הציבור.
כעבור חודש הקושרים נחלו תבוסה בקרש דורמאן (Dormans) שבו ניצח הדוכס
אנרי דה גיז, ראש מחנה הקתולים, את הפרשים שכירי החרב הגרמנים בפיקודו של גיום מונמורנסי-טורה.
על אף שזו לא הייתה תבוסה מכרעת , מכה זו הכריחה את פרנסואה להסכים להסכם שביתת הנשק בשמפיני (21 בנובמבר). הקושרים קיבלו בסופו של דבר תגבורות מצד
הנסיך יוהאן קזימיר מפפאלץ שפלש לצרפת בדצמבר 1575 וזרע הרס בחבל לורנה ובבורגונדיה.
ב-2-5 בפברואר נמלט מהסגר כם אנרי מנווארה והוא חזר לדת הקלוויניסטית.
תחת איומים במצור על פריז על ידי כוחות מאוחדים של הקושרים ה"בלתי מרוצים" והכחות מפפאלץ , אנרי השלישי ואמו, קתרינה דה מדיצ'י הסימו לוויתורים חשובים:
באמצעות צו בולייה ב-1576 הוענקה לפרנסואה נחלה שכללה את הדוכסויות אנז'ו, אלנסון, טורן וברי, מה ששכנע את פרנסואה לחבור במאי 1576 למחנה המלך.
באפריל 1577 התפייס אנרי מנווארה עם מונמורנסי-דמוויל.
ב-14 בפברואר 1578 פרנסואה דוכס אנז'ו, נמלט שוב, אולם הפעם לא היווה איום על אחיו המלך, אלא התמקד בהשגת כס המלכות של הולנד (הפרובינציות המאוחדות)
John Davies -The Duc de Montmorency, Philip II and the House of Savoy: a neglected aspect of the sixteenth-century French Civil Wars Get access
The English Historical Review, Volume CV, Issue CCCCXVII, October 1990 Pages 870–892]
