האספה הלאומית הגדולה של טורקיה (בטורקית: TBMM – Türkiye Büyük Millet Meclisi, המכונה בדרך כלל "האספה" – Meclis) היא הפרלמנט של טורקיה באנקרה. חוקת טורקיה מעניקה לאספה את הזכות החקיקתית הבלעדית במדינה.
מבנה ובחירה
האספה הלאומית הגדולה של טורקיה היא פרלמנט המורכב מבית אחד ובו 600 חברים. הבחירות נערכות אחת לחמש שנים ב-85 אזורי בחירה – 81 הנפות של טורקיה, כשאיסטנבול מחולקת לשלושה אזורי בחירה ואנקרה ואיזמיר מחולקות כל אחת לשניים.
הבחירות נערכות בהתאם לשיטת ויקטור ד'הונד הדומה לחוק בדר-עופר. שיטה זו מחלקת את עודפי הקולות אגב העדפת המפלגות הגדולות יותר. אחוז החסימה בבחירות גבוה במיוחד ועומד על 10%. כתוצאה זכו רק שתי מפלגות בייצוג באספה בבחירות שנערכו בשנת 2000, ובבחירות 2007 חצו אותו שלוש מפלגות. אחוז החסימה הגבוה עשוי להביא לעיוות קיצוני של תוצאות הבחירות ונמתחה עליו ביקורת בינלאומית נוקבת. מאידך מועמדים עצמאיים מטעם הנפות, אינם כבולים באחוז החסימה, גם אם הם משתייכים פוליטית לאחת המפלגות. לאחר הבחירות בשנת 2007, 5 מחברי האספה הלאומית היו מועמדים עצמאיים בלתי תלויים.
יושב ראש האספה הלאומית הגדולה של טורקיה משמש כממלא מקומו של נשיא הרפובליקה בכל עת שנבצר מהאחרון, באורח זמני או קבוע, למלא את תפקידו.
ציוני דרך היסטוריים
הישיבה הראשונה של האספה הלאומית הגדולה של טורקיהמוזיאון העצמאות – המבנה הראשון ששימש את האספהנשיא ארצות הברית ברק אובמה נואם באולם המליאה, אפריל 2009.חותם האספה
ייסוד האספה
התמוטטותה של האימפריה העות'מאנית לאחר מלחמת העולם הראשונה ותחילת כיבושה של אסיה הקטנה בידי צבאות מדינות ההסכמה החל בסוף שנת 1918 הביאה לצמיחתה של התנועה הלאומית הטורקית. התנועה קיימה מספר ועידות, ובוועידת סיוואס, שהתכנסה בסיוואס מ-4 בספטמבר1919 עד 11 בספטמבר1919 והנחשבת לחשובה שבהן, שינתה את שמה באופן רשמי ל"האגודה להגנה על זכויות אנטוליה ותראקיה" (Anadolu ve Rumeli Müdafaa-i Hukuk Cemiyeti). האגודה התמודדה בבחירות לפרלמנט העות'מאני הרביעי והאחרון שנערכו בחודש דצמבר 1919, וזכתה ברובם של 140 המושבים שבו. פרלמנט זה היה קצר ימים ולמרות שפעל באיסטנבול הכבושה בידי הבריטים והצרפתים, הוא לא הכיר בכיבוש. יתר על כן, הפרלמנט קיבל שש החלטות חשובות אשר עסקו בזכויותיו ובריבונותו של העם הטורקי וזכו לשם הכולל "מיסק-אה מילי" (Misak-ı Millî – "שבועת הלאום"), וכן אשרר את החלטות ועידת סיווס ואלה שקדמו לה. אולם פעולתו העצמאית של הפרלמנט העות'מאני לא נשאה חן בעיני מינהל הכיבוש, ובליל 15 במרץ1920 החלו כוחות בריטיים להשתלט על בניני מפתח בעיר וכן עצרו חמישה מחבריו. ב-18 במרץ1920 התכנס הפרלמנט העות'מאני בפעם האחרונה ומחה על מעצר חבריו. ב-5 באפריל1920, תחת לחץ המינהל הצבאי של מדינות ההסכמה, הורה הסולטאןמהמט השישי על פיזורו של הפרלמנט.
בתגובה הכריז מוסטפא כמאל אטאטורק ב-23 באפריל1920 על הקמתו של הפרלמנט הטורקי החדש באנקרה, אשר זכה לשם "האספה הלאומית הגדולה של טורקיה". כמאה מחברי הפרלמנט העות'מאני האחרון הצליחו להגיע מאיסטנבול לאנקרה ולהצטרף ל-190 חברי הפרלמנט ששהו בה כבר ואשר נבחרו על ידי חברי התנועה הלאומית ברחבי המדינה. האספה הכריזה על מוסטפא כמאל כנשיא ועל איסמט אינני (İsmet İnönü) כראש המטות המשולבים של טורקיה. האספה הלאומית הגדולה של טורקיה ניהלה את מלחמת העצמאות של טורקיה ואת מגעיה הבינלאומיים של "המדינה שבדרך", עד להקמתה של הרפובליקה הטורקית שלוש וחצי שנים לאחר מכן, ב-29 באוקטובר1923.
תקופת שני הבתים
ההפיכה הצבאית שהתחוללה בטורקיה ב-1960 בעקבות החששות לפגיעה באופייה החילוני של המדינה הביאה לביטולה של חוקת 1924. במטרה להגדיל את הפיקוח ההדדי בין הרשויות השונות, חילקה החוקה החדשה את האספה הלאומית הגדולה של טורקיה לשני בתים – אספה לאומית (Millet Meclisi) ובה 450 חברים הנבחרים אחת לארבע שנים, וסנאט (Senato) ובו 150 סנטורים, הנבחרים אחת לשש שנים בסבבים דו-שנתיים. כמו כן נקבע כי בסנאט יכהנו 15 סנטורים נוספים ממונים. שיטה זו עמדה בתוקפה עד לקבלתה של החוקה הרביעית במספר ב-1982, עת האספה הלאומית הגדולה של טורקיה שבה למבנה של בית בודד.
שלושה מבנים באנקרה קשורים לאספה הלאומית הגדולה של טורקיה. המבנה הראשון ששימש את האספה נמצא בשכונת אולוס מצפון למרכז העיר ושימש את מועצת האיחוד והקידמה העות'מאנית לפני ששינה את ייעודו. כיום שוכן בבניין מוזיאון העצמאות[2]. לא הרחק ממנו שוכן "מוזיאון הרפובליקה"[3] ששימש כמעונה השני של האספה. כיום שוכן הפרלמנט הטורקי בבנין גדול ברובע בקנלקלאר (Bakanlıklar) מדרום לכיכר קזלאיי.
לאורך ההיסטוריה ארבעה חברי פרלמנט מתו במהלך שהותם באספה. האחרון שבהם הוא חסן ביטמז, אשר התמוטט בעת שנשא נאום אנטי ישראלי.
.svg)
