בגיל 14 עברה ליף אונס.[6] ליף התייחסה למקרה ואמרה ”אני לא מבינה איך אפשר להפוך את הנושא הזה לנושא מאוס בעיני אנשים או לנושא שאינו חשוב מספיק. [...] האונס הוא ההפך הקוטבי ביותר לערך החירות”.[7]
בשנת 2011 חלה המחאה החברתית, שליף הייתה ממוביליה. בינואר 2013 הוגש נגד ליף כתב אישום בגין התפרעות, השתתפות בהתפרעות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושימוש בכוח או באיומים למנוע מעצר. שופט בית משפט השלום בתל אביב שמאי בקר זיכה את ליף מכל אשמה, נוכח הודעתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שעל התביעה לחזור בה מכתבי האישום.
ביולי 2011, עם סיום חוזה שכירות הדירה שלה בתל אביב,[8] התקשתה ליף לשכור דירה אחרת בשל מחירי השכירות הגבוהים. ליף הקימה אוהל מגורים בשדרות רוטשילד ופתחה דף "אירוע" ברשת החברתית פייסבוק, שבו הזמינה אנשים להצטרף למאהל מחאה נגד מחירי הדיור שהוקם ב-14 ביולי בשדרות רוטשילד, סמוך לכיכר הבימה בתל אביב.[9] רבים הצטרפו למחאה, שזכתה לשם "מחאת האוהלים", והציגו דרישות בנוגע ליוקר המחיה ולמקורות ההכנסה של מעמד הביניים בישראל.
ליף נאמה בעצרות המחאה המרכזיות, והייתה מראשי דוברי המחאה בראיונות באמצעי התקשורת. ב-1 באוגוסט נמנתה עם קבוצת מובילי המחאה שנפגשה עם נשיא המדינהשמעון פרס במשכן הנשיא בירושלים.
ב-22 באוגוסט הייתה בקבוצת המוחים שפלשו לבית צעירות מזרחי הנטוש בתל אביב במחאה על אוזלת ידה של עיריית תל אביב, שלטענתם אינה מסבה את המבנה למגורים לצעירים. ב-24 באוגוסט השתתפה במסיבת עיתונאים שערכו כמה ממובילי המחאה וקראה ליו"ר ועדת טרכטנברג פרופ' מנואל טרכטנברג להתפטר מתפקידו כראש הוועדה, שאותה כינתה: "הצינית, המטעה והאכזרית מכולן".
פעילותה של ליף בהנהגת המחאה ספגה ביקורת מצד חלק מהמוחים, שטענו כי היא ממעטת ללון במאהל המחאה, שהיא פוגעת במשא ומתן ושאינה חלק ממעמד הביניים.[10]
בספטמבר 2011 נבחרה על ידי המגזין "ליידי גלובס" לאשת השנה.
בנובמבר 2011 הודיעה כי היא מעוניינת להפוך את תנועת המחאה בה היא חברה לעמותה, על מנת לאפשר תשלום משכורת לפעילי המחאה.[11] בדצמבר 2011 ניסתה להקים תנועה פוליטית שכל אחד יוכל לרכוש בה מניה ולהשתתף בהחלטותיה.[12]
פעולות נוספות
במרץ 2012 הצטרפה לעתירה שהוגשה לבג"ץ לעצירת מיקור החוץ לתחזוקת קרונות רכבת ישראל, בטענה שהדבר יביא להפרטת הרכבת, אך העתירה נדחתה והעותרים אף חויבו בהוצאות משפט בסך 30 אלף ש"ח.[13]
ב-22 ביוני 2012 נעצרו דפני ליף ומספר פעילים לאחר שניסו להקים מאהל מחאה לא מאושר בשדרות רוטשילד והתעמתו עם פקחים ושוטרים.[14] במהלך העימותים נשברה ידה של ליף. היא שוחררה למחרת.[15] בעקבות אירוע זה הוגש נגדה בינואר 2013 כתב אישום באשמת השתתפות בהתפרעות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושימוש בכוח או באיומים כדי למנוע מעצר.[16] באפריל 2014, לאחר פתיחת שלב ההוכחות במשפט, הורה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, לבטל את כתב האישום נגד ליף ו-9 פעילי מחאה נוספים[17] ובעקבות זאת זיכה אותה בית המשפט מאשמה.[18]
דפני ליף בעצרת בשדרות רוטשילד ביולי 2012
באוקטובר 2012 השיקה ביחד עם פעילים חברתיים נוספים חברה לתועלת הציבור בשם "ישראל מחר", האמורה לשמש כארגון חוץ-פרלמנטרי חברתי, מול קהל של מאות מפגינים בתל אביב.[19]
ב-13 ביולי 2013 אורגנה הפגנה על ידי דפני ליף, במלאת שנתיים למחאה ושנה למותו של משה סילמן.
באמצע 2014 חברה למספר פעילים חברתיים ומנהלי קבוצות פייסבוק כדי ליצור את ועד שוכרי הדירות של ישראל.
בספטמבר 2015 יזמה ליף עם המוזיקאית יעל דקלבאום פרויקט בשם ״הדרך הביתה״. פרויקט חברתי-מוזיקלי-תיעודי שנדד ברחבי ישראל במשך 45 ימים.[20]
.jpg)
