דניאל הבבלי

לידה	1170
פטירה	1220 (בגיל 50 בערך)
שם מלא	דניאל בן סעדיה
כינוי	דניאל הבבלי
מקום פעילות	בגדד
תקופת הפעילות	?–1220
רבותיו	שמואל בן עלי
בני דורו	אברהם בן הרמב"ם

דניאל הבבלי (מכונה גם דניאל בן סעדיה; 1170–1220) היה תלמיד חכם ופוסק הלכה שחי במאה ה-13. הוא נודע בעיקר בזכות מחלוקתו עם הרמב"ם.

רבי דניאל בן סעדיה היה תלמידו של רבי שמואל בן עלי גאון, ראש ישיבת בגדאד, מרכז תורני חשוב באותה תקופה. הוא התגורר בדמשק והיה מעורב בפעילות התורנית בעירו, והשפיע על חיי הרוח וההלכה של הקהילה המקומית^[1].

המחלוקת בין רבי דניאל לרמב"ם התמקדה בשאלות יסודיות של אמונה, פילוסופיה והלכה. רבי דניאל, בדומה לרבים מבני דורו, התנגד לחלק מהשקפות הרמב"ם שנחשבו כחדשניות ונוגדות את המסורת הרבנית. הוא טען כי הרמב"ם חרג מהמסורת והתאים את דבריו לפילוסופיה האריסטוטלית^[2].

ספר השגותיו על ספר המצוות לרמב"ם נכתב בערבית, בדומה לספר המצוות עצמו. ארבעים ושבע ההשגות על הספר משנה תורה נכתבו בעברית. לאחר כתיבת הדברים, שלח רבי דניאל את הספר לרבי אברהם בן הרמב"ם שענה לו בהתכתבות ארוכה בין השניים^[3]. ההשגות על ספר המצוות ותשובות רבי אברהם נדפסו תחת השם "מעשה נסים", ואילו ההשגות על ספר משנה תורה בשו"ת "ברכת אברהם".

בסוף ימיו, לאחר שננזף על ידי ראש הגולה רבי דוד ממוסול, חזר רבי דניאל בו מעמדתו והביע חרטה על מחלוקתו עם הרמב"ם. הסיבות לחזרתו אינן ברורות לחלוטין, אך ייתכן כי הן נבעו מלחץ חברתי או מרצון לשמר את אחדות העם.

אף על פי שסיים את חייו בפשרה, המחלוקת בין רבי דניאל לרמב"ם השפיעה רבות על העולם התורני. היא העלתה שאלות יסודיות על היחס בין המסורת לפילוסופיה, ועל גבולות הפרשנות התורנית. המחלוקת עוררה דיון עיוני עמוק בנושאים אלו והשפיעה על דורות רבים של תלמידי חכמים.