דני ליטאי (ליטוֹבְסקי) (4 ביולי 1940 – 9 בנובמבר 2013) היה במאי ופזמונאי ישראלי, ממובילי הלהקות הצבאיות.
ביוגרפיה
נולד בתל אביב כדני ליטוֹבסקי,[1] אחיה הצעיר של הסופרת רחל איתן. אביו, יעקב ליטאי, עלה ארצה בגיל 16 והיה סוציאליסט ואידאולוג של פועלי ציון. אמו באה ממשפחה בית"רית, והגיעה ארצה מריגה זמן קצר לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.
בנעוריו התגרשו הוריו והוא עבר להתגורר עם אביו, עקב מחלת הנפש ממנה סבלה אמו.
ליטאי התחיל את שירותו להקת פיקוד הצפון, אולם לא השתלב בחבורה הותיקה שם.
הוא עבר ללהקת פיקוד המרכז לאחר שעבר מבחן קבלה אצל עודד קוטלר, במאי הלהקה.
ליטאי הצטרף לתכנית "ככה זה" בשנת 1960, לצדם של צדי צרפתי, עפרה פוקס, שייקה לוי ואחרים. בתוכנית השנייה של הלהקה, "רשות הדיבור לאריה'", כבר היה שותף בעיצוב התכנית. בתוכנית זו הופיע כסולן בשיר "התוכי של הפלוגה", שנכתב על ידי נעמי שמר (השיר לא הוקלט).
לאחר שחרורו ב-1961 השתתף בתפקיד משני כשחקן במחזמר "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" בתיאטרון הקאמרי. לאחר מכן הפך לכוריאוגרף בלהקת פיקוד הצפון.
את עיקר פרסומו השיג בעבודתו בלהקת הנח"ל בתוכנית "שמש במדבר" כשהיה אחראי על העמדת הפזמונים. באותה התוכנית פגש את מלווה הלהקה, יאיר רוזנבלום, שעזר לו בצעדיו הראשונים כמלחין ומאוחר יותר אף מינה אותו למנהל המוזיקלי של הלהקה. במקביל ללהקת הנח"ל, בה שיתפו פעולה בתוכניותיה המצליחות ביותר עבדו גם על מספר תוכניות של להקת פיקוד המרכז ועל התוכנית הראשונה והמצליחה של להקת חיל הים לה גם כתבו ביחד את שיר הנושא של התוכנית "וביום השלישי" משנת 1968. ליטאי המשיך לביים את להקת חיל הים בשתי התוכניות המצליחות הבאות שלה, "רפסודה בכחול" משנת 1969 ו"שירת הים" שנתיים מאוחר יותר, הפעם עם בני נגרי כמנהל מוזיקלי.
מאוחר יותר בשנות השבעים חזרו ליטאי ורוזנבלום לעבוד יחד, הפעם עם "חבורת הזמר של פיקוד הצפון" בתוכניתה "בלילה על הדשא".
ליטאי ורוזנבלום עבדו ביחד גם על מופעים אזרחיים שזכו להצלחה גדולה כמו להקת פיקוד דיזינגוף, וג'אמבו. עם נגרי עבד כבמאי באזרחות על המחזמר המצליח "אל תקרא לי שחור".
ליטאי ביים הפקות רבות נוספות במשך השנים כמו בצל ירוק 80, ו"להקת קולות גבעתיים", כמו כן היה הבמאי הראשון של להקת הנוער צעירי תל אביב.
כפזמונאי כתב בין היתר עם בני נגרי את המחזמר "אברהם אחד", שממנו התפרסם השיר "הו מה יפית ארץ כנען".
בגיל 40 לקה בשטף דם במוח, היה משותק במחצית גופו ועבר הליך שיקום בבית לוינשטיין.
בשנת 1990, במלאת לו 50, נערך לו ערב הוקרה מיוחד.
לאחר רצח רבין בסוף 1995 ביים וארגן את הטקס השנתי לזכרו בכיכר רבין.
היה גם פעיל קבוע במשמרות השלום בימי שישי בצהריים שם.
בשנת 2004 נערך לכבודו בתיאטרון צוותא מופע הצדעה רב משתתפים.
במשך מספר שנים עבד עם להקת הגבעטרון ובשנותיו האחרונות ביים בעיקר הצגות ילדים.
היה נשוי שלוש פעמים.
ליטאי חלה במיאסטניה גראביס ונפטר בנובמבר 2013 בבית החולים בילינסון, כחודשיים לאחר שלקה באירוע מוחי שני. בן 73 במותו.
קישורים חיצוניים
דני ליטאי, באתר MusicBrainz (באנגלית)- דני ליטאי, דף שער בספרייה הלאומית
- תמר אבידר, דני ליטאי - מביים חידות..., מעריב, 21 באוגוסט 1969
- יעקב בר-און, החברים של דני, באתר ynet, 29 בדצמבר 2004
- טל פרי, מופע הצדעה לדני ליטאי, באתר nrg, 13 בדצמבר 2004
יואב גינאי משוחח עם דני ליטאי בתוכנית "לגעת ברוח", בערוץ ה-YouTube של רשות השידור
תמר רותם, הלך לעולמו הבמאי דני ליטאי, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2013- אסף נבו, בלדה לדני ליטאי: מגדולי הבמאים והפזמונאים בישראל, באתר מאקו, 9 בנובמבר 2013
- הלך לעולמו הבמאי המיתולוגי של הלהקות הצבאיות, באתר גלי צה"ל, 9 בנובמבר 2013
- רמי סמו, כל שיר הוא הצגה קטנה: ריאיון עם דני ליטאי, באתר nrg, 10 בנובמבר 2013
- נדב מנוחין, קשוב מאוד 21: פרידה מדני ליטאי, באתר וואלה, 12 בנובמבר 2013
הערות שוליים
- ^ שם משפחתו המעוברת, ליטאי, הוא תרגום שמו המקורי.
.svg){kind=logo}
