דליה קַרְפֶּל (נולדה ב-1950[1]) היא במאית קולנוע ישראלית, תסריטאית ועיתונאית.
ביוגרפיה
דליה קרפל גדלה בתל אביב, השלישית מבין ארבע אחיות. אמה הייתה גננת, ואביה היה איש התעשייה הצבאית. סיימה את תיכון סמינר הקיבוצים ברמת אביב, ושרתה כמורה חיילת בדרום הארץ. לאחר שירותה הצבאי, השלימה לימודי קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב.
קרפל החלה את עבודתה העיתונאית בשנות השמונים הראשונות ככתבת לענייני תרבות בגלי צה"ל ובכתבות תרבות בערוץ 1. בד בבד, כתבה בעיתונות הכתובה. היא החלה בעבודתה בעיתונים "מוניטין" ו"העיר". בתחילת שנות התשעים עברה לעיתון "הארץ", בו היא פרסמה כתבות ביוגרפיות וכתבות דיוקן בתחומי התרבות והספרות, הציור והאמנות הפלסטית. היא נתנה מכוחה גם לכתבות היסטוריות, שהעלו למחזור החיים הציבוריים דמויות נשכחות מהעבר הקרוב.
במקביל לעיסוקה כעיתונאית עסקה בכתיבת תסריטים לסרטים דוקומנטריים, וביימה סרטים דוקומנטריים עטורי פרסים. בשנת 2017 פרשה מעיתון "הארץ"[2].
לימדה בבית הספר "כותרת".
מיצירותיה הקולנועיות
קרפל ביימה והפיקה כמה סרטים דוקומנטריים שזכו להצלחה בישראל ובחו"ל. ביניהם:
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ דף הסרט "אמיל חביבי - נשארתי בחיפה" באתר מכון "ארסנל" לאמנות הקולנוע והווידאו.
- ^ יונתן כיתאין, קיצוצים במוסף "הארץ": מספר העמודים יקטן, כותבים יעזבו, באתר גלובס, 8 במרץ 2017
- ^ דנה גילרמן, אין חדש תחת השמש, באתר הארץ, 8 באפריל 2001
- ^ ערב לזכר אמיל חביבי, באתר הארץ, 7 ביוני 2001
- ^ אורי קליין, דיוקנאות של תודעה, באתר הארץ, 15 ביולי 2001
- ^ אורי קליין, ירה ובכה, באתר הארץ, 15 בינואר 2007
