דיולה בנצור נולד כאמור בנירג'האזה כבנם של וילמוש בנצור (1811–1873) ושל פאולינה לאסגאלנר (1815–1885). משפחתו עברה לקאשה ב-1846. כשהיה בתיכון התחיל לצייר בבית הספר הפרטי לציור של פרנץ קלימקוביץ' ושל בלה קלימקוביץ' בקאשה. מ-1861 היה תלמידו של הרמן אנשיץ באקדמיה לאמנויות יפות במינכן, ובין 1865 לבין 1869 היה תלמידו של קארל פון פילוטי. בשנת 1869 יצא למסע לימודים באיטליה, וב-1874 בצרפת.
בשנת 1873 התחתן עם אחותה של חברתו האמנית, עם קרולינה מקס. נולדו להם ארבעה ילדים. לאחר מות אשתו (1890), הוא התחתן בשנית ב-1892, אשתו השנייה הייתה Piroska Ürmössy Boldizsár, מורה במכללת המורים הממלכתית של בודפשט.
מאמצע שנות ה-70, הוא בילה את הקיצים שלו באמבך שליד אגם שטארנברג (האגם החמישי בגודלו בגרמניה), שם נבנה בית הקיץ שלו ב-1885 על בסיס תוכניותיו של אחיו הצעיר, האדריכל בלה בנצור.
מ-1876 עד 1883 לימד באקדמיה של מינכן. עם שובו הביתה, הקים את בית הספר ההונגרי הראשון לאמנות, בית הספר מאסטר בנצור, אותו ניהל עד מותו. כבר בחייו היה צייר מוכר ומוערך. ב-1906 הפך לחבר לנצח בבית העליון של הפרלמנט ההונגרי וב-1910 הפך לחבר כבוד באקדמיה ההונגרית למדעים.
קריירה האמנותית
כיבוש מחדש של טירת בודה (1896) אישה קוראת (1875, שמן על בד, הגלריה הלאומית של הונגריה, בודפשט) בית הנופש של דיולה בנצור באמבך "שער סקיי" מול בית הנופש של דיולה בנצור באמבך
בנצור הוא דמות יוצאת דופן של הציור ההיסטורי האקדמי ההונגרי מהמאה ה-19. השלב המוקדם של הקריירה שלו מאופיין בציורי פורטרטים בסגנון בידרמאייר (גיזלה), דיוקנאות חיים רומנטיים (טרגדית הדיג בבלטון) ותמונות של נושאים היסטוריים שהושפעו מציורו של קארל פון פילוטי (לכידתו של פרנץ ראקוצי השני). הוא השיג את הצלחתו הראשונה עם תמונתו של לאסלו הוניאדי "הפרידה" ב-1866. בשנת 1875 זכה בתחרות הציור ההיסטורי עם ציורו "ההטבלה של וייק". לודוויג השני, מלך בוואריה הזמין אותו לצייר תמונות רבות של נושאים היסטוריים.[1] לאחר שחזר הביתה, הוא צייר עירום, דיוקנאות ותמונות עם נושאים מיתולוגיים. תקופת היצירה האחרונה שלו מאופיינת בחיבורים היסטוריים מונומנטליים. יצירתו "הכיבוש בחזרה של טירת בודה", שצוירה למילניום ב-1896, היא אחת היצירות המשמעותיות ביותר בז'אנר.
בשנת 1900, הוא זכה בפרס הראשון בתערוכה העולמית בפריז עם דיוקנו של שלאו לרינץ שלאו, הקרדינל של נאג'ווארד, שצויר שם, שעדיין ניתן לראות אותו בארמון הבישוף בעיר. ציורו מחווה למילניום, שהושלם ב-1907, עורר תשומת לב רבה ברחבי אירופה. בשנים האחרונות לחייו הוא עבד על סדרה של שמונה תמונות עם נושאים היסטוריים שתוכננו לטירת בודה, מהן הצליח להשלים שניים. הוא זכה בפרסי אמנות רבים במהלך הקריירה שלו. יצירותיו זכו במדליות זהב בפריז (1878, 1900), ברלין (1886, 1910), וינה (1877, 1888) ומינכן (1888).
ילדיו הם האמנית התעשייתית אלזה בנצור, האמנית היוצרת והתעשייתית אולגה בנצור, הציירת אידה בנצור והרופאה דיולה בנצור. נכדיו אווה ואשטג ולאסלו ואשטג היו פסלים. אחיו הצעיר בלה בנצור היה אדריכל. הפסל ג'רג' ואשטג היה חתנו, והצייר גבריאל פון מקס היה גיסו.
