דזאי יו'

לידה	522 לפנה"ס לו, שושלת ג'ואו
פטירה	458 לפנה"ס (בגיל 64 בערך)
השקפה דתית	קונפוציאניזם

דְזָאי יוּ' (בסינית מסורתית: 宰予, בסינית מפושטת: 宰予, בפין-יין: Zǎi Yǔ. 522-458 לפנה"ס^[1]), ידוע בכינוי הכבוד שלו דְזְה ווֹ (סינית: 子我, פין-יין: Zi Wo ווייד-ג'יילס: Tzu-wo), ובשמו הנפוץ "דְזָאי ווֹ" (סינית: 宰我, פין-יין: Zai Wo ווייד-ג'יילס: Tsai Wo), היה תלמיד בולט של קונפוציוס, שהיה ידוע בעיקר בשל כושר הדיבור שלו. ועם זאת, קונפוציוס ביקר אותו קשות על כך שהציע לקצר את תקופת האבל בת שלוש השנים לאחר מות הורה.^[2]

דְזָאי יוּ' היה יליד מדינת לוּ.^[2][3] הוא נחשב הדובר הרהוט ביותר מבין תלמידי קונפוציוס.^[2] ועם זאת, ההתייחסות היחידה אליו במאמרות היא הביקורת של קונפוציוס עליו.^[1] הקטע המדובר, הוא דיון חשוב על נושא האבל, בו דְזָאי יוּ' מפקפק בנחיצות של שלוש שנות אבל לאחר מות הורה, ומציע מקסימום של שנת אבל אחת. קונפוציוס מבקר אותו בחריפות ומתאר אותו כלא אנושי.^[1] קונפוציוס גם מבקר אותו על כך שהוא ישן במהלך היום^[2], ומשווה אותו לעץ מרקיב שלא ניתן לגלף^[4][5][6]. על אף הביקורת הוא נותר אחד מתלמידיו הקרובים ביותר של המורה.^[1]

על פי רשומות ההיסטוריון של סה-מה צ'יין, דְזָאי יוּ' שימש כשר בלִינְדְזְה, בירתה של מדינת צִ'י, ונהרג בעת מעורבותו במרד של צֶ'ן חֶנְג^[7], ביחד עם כל שבטו. סה-מה צ'יין גם טוען כי קונפוציוס התבייש במותו של דְזָאי יוּ'.^[6] ועם זאת, תיאור זה נתקל בחשדם של מלומדים מאז ימי קדם, מאחר שהדְזְווֹ גְ'ווָאן מציין רק את קָאן גְ'ה^[8] כמי שנהרג במרד של צֶ'ן חֶנְג. מאחר שכינויו של קָאן גְ'ה היה זהה לזה של דְזָאי יוּ', ייתכן שסה-מה צ'יין חיבר בצורה כלשהי את סיפורם של השניים.^[6]

במקדשי קונפוציוס, לוח רוחו של דְזָאי יוּ' נמצא שני מבין תריסר החכמים, במערב.^[3]

במהלך שושלת טאנג, הקיסר שׂוֵ'אנְדְזונְג העניק לדְזָאי יוּ' את תואר האצולה "מרקיז צִ'י" (齊侯). במהלךשושלת סונג הוסיף לו הקיסר גֶ'נְדְזונְג את התואר דוכס לִינְדְזְה (臨菑公) והקיסר דוּדְזונְג את התואר דוכס צִ'י (齊公).^[9]

• Confucius (1997). The Analects of Confucius. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-506157-4.
• Han, Zhaoqi (2010). "Biographies of the Disciples of Confucius". Shiji (史记) (בסינית). Beijing: Zhonghua Book Company. ISBN 978-7-101-07272-3.
• Legge, James (2009). The Confucian Analects, the Great Learning & the Doctrine of the Mean. Cosimo. ISBN 978-1-60520-644-8.
• Taylor, Rodney Leon; Choy, Howard Yuen Fung (2005). The Illustrated Encyclopedia of Confucianism: N–Z. The Rosen Publishing Group. ISBN 978-0-8239-4081-3.

הערך מכיל כתב מזרח-אסייתי. כדי לראות את הכתוב בצורה תקינה, יש להתקין גופן סיני במחשבכם. אם אינכם יודעים כיצד לעשות זאת, ראו עזרה.