נולדה בשם דורה זיגל בעיירה קמפלונג בבוקובינה שברומניה.[1] למדה אדריכלות והנדסה באוניברסיטה הטכנית של וינה. במהלך לימודיה הכירה את היינריך יחזקאל גולדברג-גד (1911–1958), שגם הוא למד שם אדריכלות. גולדברג הגיע מפולין והיה ציוני נלהב ומקורב לתנועה הרוויזיוניסטית. בשנת 1936 נישאו השניים ועלו לארץ ישראל. בשנת 1937 ייצגו יחזקאל ודורה גד בתל אביב את האדריכל אלכסנדר קליין, וביצעו עבודות פיקוח אדריכלי עבור בית שקליין תכנן ברחוב הירקון[2]. ב-1942 פתחו דורה ויחזקאל משרד עצמאי שעסק בעיצוב דירות פרטיות, תוך הכנסת חידושים שלא היו מקובלים אז בארץ, כגון חדרי ארונות, ציפויי פורניר וסולם צבעים בהיר המגיב לאור החזק. בין הפרויקטים הראשונים שלהם נכלל תכנון בית עבור הפרדסן היפואי עבדול חמיד ביבי, ועבור משפחת פנכל בכפר שמריהו[3]. באותו עשור ביצעו השניים תכנון פנים ב-"קפה ניצה" ברחוב אלנבי[4],
במשך כעשרים שנים, עד מותו, היא עבדה יחד עם יחזקאל גד במשרדם המשותף בתל אביב.
בשנת 1959 נישאה בשנית, לאלוף אפרים בן ארצי. נישואיה אלו הובילו להיכרותה עם הנהגת המדינה. ביתם המשותף בקיסריה עוצב על ידה.
גד החלה לקבל לידיה עבודות אדריכלות ועיצוב מורכבות של בניינים ממלכתיים ולאומיים. בין המבנים והפרויקטים הבולטים בחשיבותם שעיצבה:
קברם של דורה גד ואפרים בן ארצי, בבית הקברות בקיסריה
ברבות מעבודותיה שילבה בין מודרניות ושמרנות אדריכלית והיא שילבה בעבודותיה יצירות של דור האמנים הצעיר, בהם דני קרוון ויעקב אגם. גד נהגה לשלב בין מוטיבים ארצישראליים לבין אדריכלות פונקציונלית ומודרניסטית. כך, במלון "אכדיה" עבורו ביצעה תכנון פנים בשנות החמישים, שולבו אלמנטים "ארכאולוגיים", כגון העתקי קרמיקה של כתובות אכדיות וכתובות מספר בראשית, על מנת להדגיש את העבר השמי של המקום; ברם, חלל המלון בכללו נפתס כמודרני ועכשווי, על פי עקרונות "האסתטיקה של המכונה"[18]. הדבר היה כך גם בספינות "צים" שבעיצובה, כאשר הספינות שילבו עיצוב מודרני ופונקציונלי עם עצירות של אמנים ישראלים, כגון שושנה היימן, ז'אן דוד, פרלי פלציג וכן שטיחים של "משכית"[19].
