יידיש

אױפֿן פֿורל ליגט דאָס קעלבל,
ליגט געבונדן מיט אַ שטריק.
הױך אין הימל פֿליט דאָס שװעלבל,
פֿרייט זיך, דרייט זיך הין און צוריק.

כאָר:
לאַכט דער ווינט אין קאָרן,
לאַכט און לאַכט און לאַכט,
לאַכט ער אָפּ אַ טאָג אַ גאַנצן
מיט אַ האַלבע נאַכט.
דאָנאַ, דאָנאַ, דאָנאַ, ...

שרייַט דאָס קעלבל, זאָגט דער פּױער:
װער זשע הײסט דיר זײַן אַ קאַלב?
װאָלסט געקענט דאָך זײַן אַ פֿױגל,
װאָלסט געקענט דאָך זײַן אַ שװאַלב.

כאָר

בלינדע קעלבער טוט מען בינדן
און מען שלעפּט זײ און מען שעכט,
װער ס'האָט פֿליגל, פֿליט אַרױפֿצו,
איז בײַ קײנעם ניט קיין קנעכט.

כאָר

תרגומו של שלום סקונדה

On a wagon bound and helpless
Lies a calf, who is doomed to die.
High above him flies a swallow
Soaring gaily through the sky.

Chorus:
The wind laughs in the cornfield
Laughs with all his might
Laughs and laughs the whole day through
And half way through the night
Dona, dona, dona...

Now the calf is softly crying
"Tell me wind, why do you laugh?"
Why can’t I fly like the swallow
Why did I have to be a calf,

Chorus

Calves are born and soon are slaughtered
With no hope of being saved.
Only those with wing like swallow
Will not ever be enslaved.

Chorus

תרגומם של קווש ושוורץ

On a wagon bound for market
There's a calf with a mournful eye.
High above him there's a swallow
Winging swiftly through the sky.

Chorus:
How the winds are laughing
They laugh with all their might
Laugh and laugh the whole day through
And half the summer's night.
Dona, dona, dona...

"Stop complaining," said the farmer,
"Who told you a calf to be?
Why don't you have wings to fly away
Like the swallow so proud and free?"

Chorus

Calves are easily bound and slaughtered
Never knowing the reason why.
But whoever treasures freedom,
Like the swallow has learned to fly.

Chorus

על העגלה שוכב העגל,
שוכב כבול בחבל.
גבוה בשמים עפה סנונית,
נהנית לה, מסתובבת לה אנה ואנה.

פזמון:
צוחק הרוח בדגן,
צוחק וצוחק וצוחק,
צוחק יום שלם
וחצי ליל.
דונה, דונה, דונה, …

העגל צועק, החואי אומר:
מי אמר לך להיות עגל?
היית יכול להיות ציפור,
היית יכול להיות סנונית.

פזמון

אנשים קושרים עגלים עיוורים
ומובילים אותם ושוחטים;
מי שיש לו כנפים עף לו מעלה,
אינו משועבד בידי איש.

פזמון