דואר אחיד בְּפֵּנִי (Uniform Penny Post) הוא תעריף שהונהג בבריטניה ב-10 בינואר 1840. היה זה צעד נוסף, וחשוב במיוחד, בדרך להפעלת הרפורמה המקיפה במבנה שירות הדואר, אותה הציע רולנד היל לפרלמנט הבריטי מספר שנים קודם לכן.
עיקר הרפורמה המוצעת עסק באופן בו נקבעו תעריפי משלוח המכתבים ברחבי האימפריה הבריטית. הכוונה הייתה לשנות מן הייסוד את השיטה המסובכת שהייתה נהוגה קודם לכן, לקבוע שיטה אחידה לחישוב עלות המשלוח, ולהוזיל משמעותית את מחירו של שירות הדואר. עקרונות אלו מהווים גם כיום את הבסיס לאופן פעולתם של שירותי הדואר המודרניים בכל רחבי העולם.

עיקר השינוי שחל ביום 10 בינואר 1840 התמקד בהנהגת תעריף אחיד של פני אחד עבור מכתבים רגילים במשקל בסיסי לכל רחבי בריטניה. הדואר האחיד בפני החליף את הדואר האחיד בארבעה פני אשר הונהג רק כחודש קודם לכן, ביום 5 בדצמבר 1839. שלב זה ברפורמה הוזיל משמעותית של תעריף הדואר לרבע מן המחיר הקודם.

הנהגת התעריף החדש והזול נועדה לאפשר את הרחבת מעגל המשתמשים בשירותי הדואר, ולהגדיל את היקף ההתכתבות של אזרחי בריטניה בפרט ותושבי האימפריה הבריטית בכלל. הייתה זו תקופה בה שירות הדואר היה אמצעי התקשורת היחיד שעמד לרשות האזרח מן השורה. יוזמי הרפורמה קיוו כי האפשרות לשלוח ולקבל מכתבים תחזק את הקשרים בין בני משפחה וחברים במקומות רחוקים, תעודד את הרצון ללמוד קרא וכתוב בקרב אוכלוסייה כפרית נחשלת, ותעודד יוזמה עסקית ופעילות מסחרית וכלכלית בכל רחבי האימפריה.

שלושה ימים לפני כניסת הרפורמה לתוקף, ביום 7 בינואר 1840, פורסמה הודעה לציבור בה פורטו התעריפים וההסדרים החדשים בדואר.

החל מיום 10 בינואר 1840, הופחת תעריף המשלוח של מכתבים בתוך בריטניה. עבור משלוח מכתב, שמשקלו לא עלה על חצי אונקיה (כ-15 גרם), נגבה מחיר של פני אחד, ללא כל התחשבות במרחק שבין מקום המשלוח וכתובת היעד.

באותה תקופה מקובל היה בבריטניה כי מקבל המכתב הוא זה שמשלם את דמי המשלוח. על מנת לשכנע את הציבור לשנות את הנוהג, נקבע כי המחיר יהיה פני אחד רק אם התשלום יבוצע בעת המשלוח, בעוד שאם התשלום יבוצע בעת מסירת המכתב לנמען (כפי שהיה נהוג עד אז), יוכפל המחיר ועל מקבל המכתב יהיה לשלם שני פני.

משקל המכתב השפיע ישירות על מחיר המשלוח, וכל תוספת משקל חייבה תוספת תשלום:

מכתב שמשקלו עד חצי אונקיה – פני אחד

מכתב שמשקלו עולה על חצי אונקיה, אולם לא עולה על אונקיה אחת – שני פני

מכתב שמשקלו עולה על 1 אונקיה, אולם לא עולה על 2 אונקיות – ארבעה פני

מכתב שמשקלו עולה על 2 אונקיות, אולם אינו עולה על 3 אונקיות – שישה פני

וכך הלאה, תוך תוספת של שני פני עבור כל אונקיה נוספת.

למעט מספר חריגים (שלא פורטו בנוסח ההודעה), הוגבל משקל המכתבים לשש עשרה אונקיות (כחצי קילוגרם).

הדגש הרב שניתן בהודעה בנושא השפעת משקלו של המכתב על עלות המשלוח (נקודה המובנת כיום מאליה לכל לקוח של הדואר) נובע מן הנוהג שהיה קיים עד אז בדואר, ולפיו הושפע התעריף לא ממשקל המכתב, אלא ממספר הדפים שהיו כלולים בו.

התעריף נגבה באופן אחיד בכל בתי הדואר שברחבי בריטניה.

ההודעה חוזרת ומדגישה כי אם התשלום לא יבוצע בעת המשלוח, יגבה כפל תשלום מן המקבל בעת מסירת המכתב בתוך בריטניה.

במחצית המאה התשע עשרה נהג הדואר הבריטי לשלוח את המכתבים המיועדים אל מעבר לחופי האי הבריטי באחת משתי דרכים:

בעדיפות ראשונה נעשה שימוש בספינות דואר ייעודיות שהופעלו ישירות על ידי שירותי הדואר, בין אם היו רכושו של הדואר ובין אם נחכרו במיוחד לצורך העברת מכתבים. ספינות אלו כונו בשם "ספינות חבילה" (Packet Boats), ובהתאמה, מכתבים שנשלחו בדרך זו כונו בשם " מכתבי חבילה" (Packet Letters).

כאשר היה צורך להעביר דברי דואר ליעדים אליהם לא הפליגו ספינות הדואר הייעודיות, או במועדים בהם לא הייתה ספינת דואר זמינה להעברת מכתבים, נעשה שימוש בספינות פרטיות, או באניות המלחמה של הצי הבריטי, אשר הפליגו לנמל היעד הדרוש. לדואר לא הייתה כל שליטה על נתיבי ההפלגה של ספינות אלו, או על הזמן שייקח להן להגיע לנמל היעד. השימוש בספינות אלו נעשה על פי חוק, שהתקבל בפרלמנט הבריטי בשנת 1799, והתיר למנהלי הדואר להעביר מכתבים באמצעות ספינות שאינן בשליטת הדואר. בחוק נקבע כי מחיר העברת המכתבים בספינות אלו יהיה מחצית ממחיר ההעברה בספינות הדואר.

בהודעה על הפחתת תעריפי הדואר בינואר 1840, נכתב כי עבור משלוח מכתב באמצעות ספינת הדואר הייעודיות יגבה מחיר השווה לתעריף המשלוח בתוך בריטניה כפול 12, ואילו עבור משלוח מכתב באמצעות ספינה פרטית יגבה מחיר השווה לתעריף המשלוח בתוך בריטניה כפול 8.

בתקופה שקדמה להקמת איגוד הדואר העולמי, והסדרת תעריפי הדואר בין מדינות, משלוח מכתבים למדינות זרות היה כרוך בבירוקרטיה רבה ובעלות גבוהה.

בהודעה לא פורטו התעריפים השונים למשלוח דואר באמצעות ספינות הדואר הייעודיות, ונאמר רק כי ניתן יהיה לברר את הנושא בבתי הדואר.

ההודעה מציינת כי מחיר המשלוח של מכתבים באמצעות ספינות פרטיות אינו משתנה, בין אם מדובר בארצות זרות ובין אם מדובר במושבות בריטניה.

על מכתבים שנשלחו למושבות בריטניה או לארצות זרות לא חלה מגבלת המשקל שהוטלה על מכתבים שנשלחו בתוך בריטניה.

למעט מקרים חריגים, לגביהם ניתן היה לברר בבתי הדואר, חובה היה לשלם מראש עבור המכתבים היוצאים אל מחוץ לבריטניה.

אם השולח היה מעוניין להוזיל את עלות המשלוח, ולשלוח את המכתב באמצעות ספינה פרטית, הוא נדרש לציין זאת במפורש על המכתב באמצעות המילים "מכתב אוניה" (Ship Letter).

בהודעה נכתב כי מעבר להסדרים שפורטו בה, היו קיימות מספר אפשרויות נוספות למשלוח דואר. אפשרויות אלו, שהיו בעלות חשיבות מועטה, הושמטו מנוסח ההודעה, והציבור הוזמן לברר אודותיהן בבתי הדואר.

הציבור הוזהר כי אין לשלוח באמצעות הדואר פריטים העלולים להינזק אם ידרכו עליהם או ימחצו אותם בתוך שקי הדואר.

הודגש כי יש לרשום באופן ברור כתובת מלאה על כל המכתבים. הציבור התבקש לשלוח את המכתבים בבתי הדואר מוקדם ככל האפשר.

הנהגת התעריף המוזל התקבלה על ידי הציבור הרחב בהתלהבות עצומה. אלפי אנשים צבאו על דלתות בית הדואר המרכזי של לונדון, ומנהל בית הדואר נאלץ לשנות לחלוטין את מערך הפקידים בסניף. יום לפני הנהגת הרפורמה היה רק פקיד אחד בסניף שעסק בקבלת מכתבים למשלוח, ובבוקר הפעלת הרפורמה הוצבו בכל אחת משש עשרה העמדות בסניף שני פקידים, וכולם עסקו בקבלת מכתבים למשלוח. בכל רחבי לונדון נשלחו ביום הראשון להפעלת התעריף החדש 112 אלף מכתבים.

התלהבות זו לא שכחה גם בימים שלאחר מכן, והציבור המשיך לשלוח מכתבים בקצב הולך וגובר. מרישומי שלטונות הדואר עולה כי מספר המכתבים שנשלחו בבריטניה בשנת 1839 עמד על 76 מיליון מכתבים, ואילו בשנת 1840, עם הנהגת התעריף האחיד והמוזל, הוכפל מספר זה ועמד על 168 מיליון מכתבים. עשר שנים לאחר מכן, בשנת 1850, כבר עמד המספר על 350 מיליון מכתבים בשנה.

הוזלת תעריפי הדואר הובילה למהפכה של ממש בפעילות המסחרית ובקידום ההשכלה בבריטניה. אנשים רבים, שקודם לכן לא היה באפשרותם לשלוח ולקבל מכתבים, הצטרפו אל מעגל לקוחות הדואר. הייתה זו הגשמה מלאה של התקוות אותן תלו מקבלי ההחלטות ברפורמה המקיפה שביצעו, ולמרות הירידה החדה בהכנסות האוצר הבריטי עקב ההורדה של תעריפי הדואר, הוחלט להמשיך ולקדם את הרפורמה.

השלב השלישי, והמפורסם ביותר, מבין שלבי הרפורמה, הופעל ביום 6 במאי 1840, עם הכנסתו לשימוש של בול הדואר כאמצעי להוכחת התשלום עבור המכתב.

• סימני הדואר ששימשו להחתמת מכתבי הדואר האחיד בפני (אורכב 15.11.2019 בארכיון Wayback Machine)
  
• עיקרי הרפורמה של רולנד היל