דב מילמן (16 בינואר 1919 – 4 במאי 2007) היה משפטן ואיש ציבור ישראלי. כיהן כחבר הכנסת מטעם גח"ל בכנסת השביעית.
ביוגרפיה
מילמן נולד בשנת 1919 לפנחס ולשיינה ג'טה בת שמעון שרגה בריגה שבלטביה. משנת 1931 היה חבר ומדריך בתנועת בנוער בית"ר.
לאחר סיום לימודיו בגימנסיות "תרבות" ו"תושיה" בריגה עלה ארצה כסטודנט בשנת 1937. באותן שנים, שיחק מילמן בקבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים בשנות הקמתה הראשונות והיה חלק מהקבוצה הראשונה של המועדון שכונתה "המנורה".
בשנת 1939 הצטרף לאצ"ל והיה מטעמו חבר מטה הארגון במחוז ירושלים. במסגרת פעילותו בבית"ר היה מפקד מחוז ירושלים (1940–1944) וחבר ההנהגה העולמית (1944–1948).
בלימודיו האקדמיים למד פילוסופיה ומדע המדינה באוניברסיטה העברית, וכן לימודי משפטים באוניברסיטת לונדון ובבית הספר למשפטים בירושלים. בשנת 1951 הוסמך כעורך דין והחל לעסוק במקצוע, תחילה כראש מדור משפטים ובתי סוהר. מאוחר יותר נבחר למזכיר הכבוד הראשון של הלשכה (1963–1965) וליו"ר מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין (1965–1967).
פעילותו הציבורית החלה כחבר מייסד של תנועת החרות, מטעמה היה יו"ר סניף תל אביב (1955–1959) ויו"ר המחלקה המוניציפלית (1968–1988). בשנת 1969 נבחר מילמן
לכנסת השביעית והיה חבר ועדת הכספים, ועדת החוץ והביטחון וועדת הפנים.
בשנת 1979 נשלח מילמן לשמש ציר ישראל בפרלמנט האירופי וסגן ראש המשלחת הישראלית לשוק המשותף. בשנים 1981–1983 כיהן כשגריר ישראל בפורטוגל. לאחר מכן חזר לעסוק במגזר הפרטי ובשנים 1987–1990 היה יו"ר מועצת המנהלים של חברת "שיכון ופיתוח".
בהיותו בגמלאות חזר מילמן לעסוק בפעילות ציבורית והתנדבותית. משנת 1992 שימש כיו"ר איגוד יוצאי לטביה ואסטוניה. בתנועת הליכוד היה יו"ר חטיבת המייסדים הוותיקים (1996–2000) ואב בית הדין התנועתי.
ב-1950 נישא לשרה לבית צ'רני. לשניים נולדו שלושה ילדים.
בשנת 2005 יצא לאור ספרו "תולדות אסירי ציון באפריקה" אודות גולי אצ"ל ולח"י.
קישורים חיצוניים
